פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
8874/02
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
העורר:
אליהו עובדיה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בבאר שבע מיום 20.9.02 בב"ש 22246/02 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא השופט
י' פלפל
תאריך הישיבה: ט"ז בחשון
התשס"ג (22.10.02)
בשם העורר: עו"ד שבתאי
רווח
בשם המשיבה: עו"ד דפנה
ברלינר
החלטה
נגד העורר הוגש בבית משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום, המייחס לו עבירת סחר בסם מסוכן מסוג הרואין בכמות של 0.2395 גרם (שתי מנות), שנמכרו לסוכן משטרתי. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים במשפטו. שופטת בית משפט השלום (השופטת ר' בהט) הורתה ביום 13.6.02 על שחרורו של העורר להליך גמילה כחלופת מעצר, לאחר שיימצא לו מוסד גמילה. ביום 5.9.02, לאחר שהעורר השלים את הליכי הקבלה ל"אישפוזית" בבאר-שבע, הורה בית משפט השלום לשחרר את העורר לטיפול גמילה כחלופת מעצר ב"אישפוזית". על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 25.9.02 קיבל בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' פלפל) את ערר המשיבה, ביטל את החלטת בית משפט השלום והורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.
בקבלו את ערר המדינה הביא בית המשפט המחוזי בגדר שיקוליו את הפסיקה שהתגבשה בבית משפט זה ולפיה הליך של גמילה מחייב רצון ונחישות ואף נטילת אחריות ובדרך כלל מקומו של הליך זה אינו בשלב המעצר (ראו: בש"פ 3572/98 ג'ורנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2625/99 מדינת ישראל נ' ארג'ואן (לא פורסם); בש"פ 5840/01 שריקי נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(5) 381). עוד הביא בית המשפט המחוזי בגדר שיקוליו את עברו הפלילי המכביד של העורר ואת העובדה שעומדים ותלויים נגדו שני מאסרים על תנאי בני הפעלה.
סנגורו של העורר טען למען מרשו כל שניתן לטעון וביקש ליתן לו הזדמנות נוספת לממש את שאיפתו להיגמל מסמים שהוא מכור להם שנים רבות.
בחנתי את טיעוני הצדדים, את המלצת שירות המבחן ויתר הנסיבות הקשורות בעורר, ולא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לעורר עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש, נשק, סמים והפרת הוראה חוקית, וכאמור, תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי, אשר אם יורשע יהיו בני הפעלה. העורר טופל בעבר טיפול גמילה אך חזר לסורו לאחר מכן.
שעה שנעצר בגין העבירה הנוכחית – מכירת סם לסוכן – לא היה העורר נתון בהליך של גמילה; אף כי לטענתו החל כבר בהליכים לקראת הטיפול, הרי אין לומר שהמעצר קטע את הטיפול שהיה כבר נתון בו. טיפול גמילה הוא הליך קשה וממושך אשר לא נועד לחלץ את הנאשם ממעצר, אלא לאפשר לו לגייס את כוחותיו, אם מוכן הוא ליטול על עצמו אחריות ולהשקיע מאמץ להיגמל. הליך זה על פי טיבו, מתאים יותר, בדרך כלל, לשלב הענישה ולא לשלב בירור המשפט. עניינו של העורר אינו נראה על פניו כמתאים לחרוג מן הכלל.
המשך משפטו של העורר נקבע למועד קרוב ונוכח מיעוט העדים האמורים להעיד במשפט יש סיכוי ממשי שבית המשפט יוכל לסיים את שמיעת הראיות תוך זמן שאינו ממושך.
בנסיבות אלה מן הראוי ששאלות התאמתו של העורר לגמילה מסם והמסגרת המתאימה לטיפול יתבררו בעת סיום משפטו ולא על דרך של חלופה למעצר.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה
היום, י"ח בחשון התשס"ג (24.10.2002).
ש ו פ ט ת