רע"א 8909/03 עו"ד גד שילר נ. כונס הנכסים הרשמי

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשיך) לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לקבל שכר בגין מאמץ מיוחד כמנהל מיוחד בהליכי פירוק.

המבקש מונה על ידי בית המשפט למנהל מיוחד של חברת גן אורנים בע"מ (להלן: החברה), לצורך מימוש הסדר נושים אשר נחתם בין החברה שבפירוק לבין נושיה. כשנה וחצי לאחר שמונה לתפקיד, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לפסיקת שכר טרחה. המבקש עתר לקבל שכר טרחה על פי תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: התקנות), וכן שכר טרחה נוסף בשיעור של 20%, בגין מאמץ מיוחד, לפי תקנה 13 לתקנות. זאת בשל שסבר כי השקיע מאמץ רב בתיק נשוא הבקשה. כונס הנכסים, בתגובה קצרה שמסר, הודיע כי אין הוא מתנגד למבוקש.

על אף זאת, דחה בית המשפט קמא את בקשתו של המבקש שישתלם לו שכר טרחה נוסף, והסתפק בפסיקת שכר טרחה לפי תקנה 8. בית המשפט ציין כי לא מצא עילה לתשלום תוספת מאמץ מיוחד. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

2.המבקש טוען כי שגה בית המשפט כאשר נמנע מלפסוק לו שכר טרחה נוסף. הוא סבור כי בית המשפט קמא ביסס את ממצאיו על מידע שגוי בדבר ההליכים שניהל כמנהל המיוחד של החברה. עוד הוא מלין על שבית המשפט קמא התעלם מעמדת כונס הנכסים הרשמי.

כונס הנכסים הרשמי תומך בעמדתו של המבקש. בתשובה מפורטת שהגיש, מונה ומתאר הוא את פעולותיו של המבקש כמנהל מיוחד, פעולות אשר מצדיקות, לשיטת כונס הנכסים הרשמי, פסיקת שכר מיוחד לטובתו. כונס הנכסים הרשמי סבור כי לאור המאמץ החריג שהשקיע המבקש, הסכום הנתבע על ידו – בשיעור של 20% מהסכום הקבוע בתקנות – הוא סביר ביותר. עוד הוא מציין כי סכום זה מהווה פחות משני אחוזים מסך הכספים שנצברו בקופת הפירוק.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. אכן, ככלל, לא יתערב בית משפט זה בקביעת שכרו של המנהל המיוחד על ידי הערכאה הדנה בהליך הפירוק. אך נסיבות המקרה שבפנינו הינן חריגות ומצדיקות הן התערבות בהכרעת בית המשפט קמא. זאת, לאור ההסברים המפורטים שהציע היום כונס הנכסים הרשמי. כונס הנכסים הרשמי הינו גורם אובייקטיבי, אשר לדעתו משקל מיוחד בעת פסיקת שכר טרחה בהליכי פירוק. כך גם מלמדת הוראת תקנה 6 לתקנות. בענייננו, סבור כונס הנכסים הרשמי כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד. אכן בית המשפט קמא, בניגוד לבית משפט זה, לא זכה לקבל מאת כונס הנכסים הרשמי את עמדתו המנומקת, ובנסיבות אלה אין להלין על בית המשפט המחוזי. כונס הנכסים הרשמי הסתפק בערכאה דלמטה בהגשת תשובה לקונית, לפיה "הבקשה נבדקה בהתאם לתקנות 'השכר' ולפיכך הכנ"ר אינו מתנגד למבוקש". הא ותו לא. לאור נוסח זה של תשובתו, צדק בית המשפט קמא בהניחו כי כונס הנכסים הרשמי לא בדק את הבקשה לעומקה, ולא בירר את פרטיה. את הנימוקים לעמדתו, ביכר כונס הכנסים הרשמי להגיש רק בעת שעניין בקשת המנהל המיוחד נדון בפניי. עתה משהגיש את עמדתו המנומקת – יש להביאה בחשבון. לאור העמדה המנומקת היטב של כונס הנכסים הרשמי, סבור אני כי יש לאשר למבקש את השכר המבוקש על ידו.

הערעור מתקבל. שכרו של המבקש ישולם לו כמבוקש על ידו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.