רע"א 8922/06 רובין ולרי נ. טטיאנה נאיידס

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא י' טימור (אב"ד), סגן הנשיא נ' הנדל, השופטת ש' דברת) מיום 21.9.06 בע"א 1195/05, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (השופטת ד' כהן) מיום 27.9.05 בת"א 3411/99.

ב.(1) המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום באשקלון, בה עתרה לחייב את המבקש בתשלום סך 12,000 ₪ (ת"א 3411/99). בכתב התביעה נטען, כי המבקש הפקיד ופרע שיק בסכום האמור, שזמן פירעונו 1.8.97, ושניתן כביטחון להחזר הלוואה ואותה נטלה המשיבה באמצעות בנה (להלן הבן) לצורך רכישת רכב. נטען, כי ההלוואה נפרעה במלואה, וכי השיק זויף באופן ששונה תאריך הפירעון ונחתמה לצידו חתימה מזויפת, הנחזית להיות חתימתה. מנגד טען המבקש, כי השיק נפרע במסגרת עסקה נוספת, שנערכה בינו לבין הבן, בגדרה מימן רכישת מחשב בשווי 12,000 בעבור הבן וחבריו.

(2) בפסק דין מפורט ומנומק נדחתה התביעה. בית משפט השלום קבע, כי כנטען בכתב התביעה, ניתן השיק כביטחון להלוואה בעניין עסקת הרכב, כי הלוואה זו נפרעה במלואה, כי תאריך הפירעון המקורי היה 1.8.97, וכי מועד זה – שוּנה. נקבע, כי הוכח שהמבקש אכן מימן רכישת מחשב בסכום העולה על 12,000 ₪, וכי לבן היה חלק משמעותי בעסקה זו. עוד נקבע, כי העובדה שהשיק נותר בידי המבקש בתקופת קיום החוב בגין רכישת המחשב, מלמדת על כוונתו לשמור על זכותו, וסותרת את טענת המשיבה לפיה השיק ניתן לצורך עסקת הרכב בלבד. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי השיק נותר בידי המבקש בהסכמת הבן, אשר פעל, הלכה למעשה, כשלוחה של המשיבה ובהרשאתה. עוד קבע בית המשפט, כי השינוי במועד הפירעון אינו מהותי ואין בו כדי לאיין את השיק כביטחון. נוכח האמור נקבע, כי המבקש רשאי היה להיפרע מן השיק.

(3) המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 1195/05). בפסק דין מיום 21.9.06 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע, כי משנפרעה ההלוואה הראשונה (לצורך רכישת הרכב - א"ר) יש לראות זאת כפירעון של השיק. עוד נקבע, כי בהליך שהתנהל בפני בית משפט השלום לא טען המשיב שהסבת השיק מעסקת הרכב לעסקת המחשבים נעשתה בהסכמה, ולפיכך שגה בית משפט השלום בקבעו ממצא עובדתי, אשר כלל לא נטען על ידי מי מבעלי הדין. לבסוף נקבע, כי לא הונחה תשתית עובדתית לקביעת בית משפט השלום, לפיה הייתה הרשאה למראית עין להסבת השיק.

(4) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.בבקשה נטען, כי היא מעלה שלוש סוגיות עקרונית שעניינן בשאלות אלה: ראשית, האם רשאי בית משפט השומע ראיות להכריע על בסיס מסכת עובדתית שהיא שילוב של גרסאות הצדדים; שנית, האם רשאית ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה מבלי לפרט את הנימוקים העומדים ביסוד התערבותה. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט המחוזי התערב בקביעה בדבר קיומה של הרשאה למראית עין להסבת השיק מבלי לנמק התערבות זו; ושלישית, האם רשאית ערכאת הערעור להעלות טענות שלא נטענו לפניה ולהכריע על פיהן, מבלי שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון לגביהן. לשיטת המבקש, לא טענה המשיבה כי הבן לא היה מורשה לבצע פעולות בשמה, ובית המשפט המחוזי העלה טענה זו ביוזמתו שלו. לדבריו, ערעורה של המשיבה נסב על הקביעה, כי הבן נתן את הסכמתו להעברת השיק; נטען, כי סוגיות אלו חורגות מגדר המחלוקת שבין הצדדים נשוא הבקשה דנן.

ד.(1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף מאמצי בא כוח המבקש, אין היא מעלה לאמיתה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, ובסופו של יום, עיקרה, שלא לומר כל כולה, בהכרעה בין גרסאות עובדתיות שונות. ככזו, אין היא באה בקהלם של המקרים, בהם תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)).

(2) אכן, צודק המבקש בטענתו כי ערכאת הערעור אינה נוטה, על דרך הכלל, להתערב בממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית (ראו למשל ע"א 8526/96 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם) (השופט - כתארו אז - ריבלין); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' 7, 1995, בעריכת ש' לוין), ס' 665 בעמ' 856 - 857). יחד עם זאת נפסק, כי "התערבות מעין זו, הגוררת פעמים שוני במסקנות המוסקות מתשתית הראיות בין שתי ערכאות קודמות אינה, כשלעצמה, עילה למתן רשות ערעור בערכאה שלישית, מקום שאין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים" (רע"א 1474/04 נגבה חשבונאות ואח' נ' יניב ס.א. לבנין ופיתוח (1983) (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)). המחבר ד"ר ש' לוין ( תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, ס' 185 בעמ' 180) מציין, כי "טענת המבקש שבית המשפט המחוזי התערב שלא כדין בממצאי העובדה של בית משפט השלום אינה מצדיקה רשות לערער; לכאורה, אין זה אלא מקרה פרטיקולרי של התערבות ערכאת הערעור בממצאי העובדה של בית משפט השלום, שאינה מצדיקה בדיקה חוזרת בערכאה נוספת". שיטת המשפט הישראלית מקנה ערעור אחד בזכות, והערעור בגלגול שלישי ניתן אך במשורה, מטעמים מובנים. כפי שיפורט להלן, הדברים נכונים אף ספציפית לענייננו.

(3) בית המשפט נדרש לפסוק במחלוקת שבין הצדדים. בנדוננו, נתחמה המחלוקת לנסיבות העברת השיק מעסקת הרכב לעסקת המחשב. אשר על כן, רשאי היה בית המשפט המחוזי לדון בשאלת ההרשאה (הנחזית) שניתנה לבן על ידי המבקשת, בהיותה חלק מגדר המחלוקת, כשם שטוען המערער כי בית משפט השלום רשאי היה לדון בשאלת ההסכמה: " ברור כי היה בסמכותו (של בית משפט השלום - א"ר) להתייחס גם לעניין הדרך בה הגיע השיק לעסקה זו, דהיינו לעניין העברתו והסבתו של השיק מעסקת הרכב לעסקת המחשב" (סעיף 19 לבקשה; הדגשה במקור). בתי המשפט הקודמים נחלקו בשאלה האם קמה תשתית עובדתית לקיומה של הרשאה. מחלוקת זו, כאמור, אינה מקימה עילה לשקול מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

ה.אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. משכך, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.