רע"א 8931/07 ברוך גוטליב נ. עידית אחידוב

1.המבקש תבע את המשיבים בבית משפט השלום בתל אביב לתשלום חובם הנטען בגין עיסקה שערכו עימו. באותה העיסקה רכשו המשיבים, שהיו אותה שעה תושבי חוץ, את הדירה הצמודה לדירת המבקש. המבקש התחייב לשפץ את שתי הדירות ולהרחיבן, ובכך להשביח את שווין. לאחר תום הבניה והשיפוצים, כך הוסכם, ימכרו שני הצדדים את הדירות ויתחלקו ברווחי המכירה.

על פי הנטען בתביעה, המשיבים אמורים היו לשאת על חשבונם את מלוא הוצאות השיפוץ והבניה של שתי הדירות, וזאת כתמורה לעבודה, לייזום ולטיפול המשפטי במכלול העיסקה שיבוצעו על ידי המבקש. בתביעתו טען המערער, כי בפועל הוא זה שמימן מכיסו סכום של 66,000 דולר ממחיר רכישת הדירה של המשיבים, וסכום זה לא הוחזר לו. עוד טען, כי המשיבים לא עמדו בתשלום חלק ניכר מהוצאות הבניה והשיפוץ. מעבר לכך, המשיבים נמנעו מלמכור את דירתם בד בבד עם מכירת דירתו, ובכך נמנע ממנו חלק מהרווח שהיה צפוי לו אילו נמכרו הדירות יחדיו.

המשיבים חלקו על מרכיבי ההסכם האמורים, וטענו כי הסיכומים היו אחרים וכי גם הסכומים הרלבנטיים היו שונים.

בית משפט השלום אימץ את גירסת המבקש ביחס לתוכן ומרכיבי ההסכם האמור וביחס למרבית הנתונים שהציג לענין עלויות השיפוץ והבניה. בהתאם לכך ערך את חישוב הסכומים שחייבים לו המשיבים, וקבע את סכום החיוב הכולל ל-512,190 ש"ח.

המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור דחתה את טענות המערערים לעניין תוכן ההסכם כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום ומרכיבי החיוב על בסיסם יש לחשב את סכום הפיצוי המגיע למשיב. עם זאת, קיבל בית המשפט המחוזי חלק מטענות המשיבים לגבי טעויות בחישוב סכום הפיצוי. זאת, בעיקר מתוך כך שבית משפט השלום לא ניכה בתחשיביו עלויות השקעה והוצאות שונות בהן נשאו המשיבים מתוך התמורה שנקבעה כשוויו של הנכס. לאור זאת הפחיתה ערכאת הערעור סכום שווה ערך ל-105,400 דולר מהנתון של 165,000 דולר עליו הסתמכה הערכאה הדיונית כבסיס שוויה של הדירה לצורך חישוב חלקו של המשיב ברווחי העיסקה.

בפנינו עותר עתה המבקש לרשות לערער על פסק הדין. לטענתו, משאימץ בית המשפט המחוזי את ליבת התשתית העובדתית של בית משפט השלום, טעה הוא משהתערב בדרך עריכת חישוב הפיצוי המגיע לו בהסתמך על אותה התשתית העובדתית. הוא מוסיף וטוען, כי בסיס חישוביו של בית משפט השלום הוא הנכון, ועל כן מבקש הוא רשות לערער בפני בית המשפט העליון על מנת שהעניין ייבחן בשלישית וייקבעו סכומי הפיצוי הראויים.

2.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבים. נימוקי הערעור אינם מעלים טענה כלשהי שעניינה חורג ממתחם המחלוקת החשבונאית הנקודתית של הסכסוך שבין הצדדים דנן. רשות ערעור נוסף לגלגול שלישי של ההליך המשפטי לא תינתן אלא שעה שמתעוררת סוגיה משפטית ועקרונית החורגת מד' אמותיו של הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

לא מצאנו נימוק או טענה שכזו בבקשה דנן. בית המשפט המחוזי, כערכאת הערעור, בחן את נתוני העניין דנן בקפידה ומצא להתערב בחישוב סכום הפיצוי כפי שנקבע בערכאה הדיונית. זאת, לאחר שנימק ופירט כדבעי את הטעות שהובילה לחישוב הסכום בפסק הדין הראשון.

על פני הדברים לא מצאנו שגגה שנפלה בחישובי הערכאה קמא.

נוסיף ונציין, כי גם אם היה בבקשה זו לשכנע כי נפלה שגגה חישובית שכזו – לא היה בכך להצדיק מתן רשות ערעור לבית המשפט העליון בגלגול שלישי של הליכי התובענה (רע"א 509/07 קורט נ' דניה קוסמטיקס בע"מ (לא פורסם, 9.7.07)).

לאור זאת, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.