פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
509/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשים:
1. ראובן קורט
2. מאור קוסמטיקס בע"מ
3. מאיה קוסמטיקס בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. דניה קוסמטיקס בע"מ
2. משה בן ששון
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
12.12.06 בע"א 3583/04 שניתן על ידי
כבוד
סגנית
הנשיא
ה'
גרסטל
והשופטים
ע'
פוגלמן
וא' ש' שילה
בשם המערערים:
עו"ד א' גושן
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 3583/04 (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה) מיום 12.12.06, שלפיו התקבל חלק מערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בא' 58118/01, וא' 1459/01 (כב' השופטת ש' אלמגור) מיום 2.9.04.
2.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת ליחסים שבין יצרן למפיץ והמשווק את מוצריו. ראובן קורט, המבקש 1 (להלן: קורט ) עוסק בתחום הקוסמטיקה שנים רבות. דניה קוסמטיקס בע"מ, המשיבה 1, היא חברה העוסקת בייצור ובייבוא של מוצרי קוסמטיקה (להלן: דניה ). בין השנים 1990 -1995 שיווק קורט בעצמו את מוצרי דניה באזור הצפון, והחל משנת 1996 עשה זאת באמצעות מאור
קוסמטיקס בע"מ, המבקשת 2 (להלן: מאור ). בחודש פברואר 2001 הודיע מנהל דניה, משה בן ששון, המשיב 2, כי החל מחודש אפריל 2001 תבוטל זכותה של מאור
להפיץ את מוצרי דניה, אך בפועל בוטלה זכות ההפצה לאחר כחודש בלבד. דניה הגישה תביעה לתשלום חוב בגין סחורה שסיפקה, ואילו מאור
הגישה תביעה לפצותה בגין ביטול זכות ההפצה ללא מתן שהות סבירה. דניה הגישה מצדה אף תביעה שכנגד להשבת שווי מוצרים והטבות שקיבלה מאור
מבלי שהעבירה אותם לחנויות, וכן לפצותה בגין פגיעה במוניטין ובקצב גידול המכירות שלה. הדיון בתביעות אוחד.
3.
בית משפט השלום קיבל את תביעת דניה לתשלום החוב בגין הסחורה בקיזוז סכומים ששילמה ומוצרים שהחזירה. בית המשפט קיבל גם את תביעת מאור וקבע כי יש לפצותה על פרק זמן של שנה – הזמן שנקבע כראוי בנסיבות העניין לצורך מתן הודעה מוקדמת. התביעה שכנגד שהגישה דניה, נדחתה. על פסק הדין הגישו דניה ומנהלה ערעור לבית המשפט המחוזי בנוגע למשך התקופה שבגינה יש לחייב את דניה בתשלום פיצויים הודעה מוקדמת ולאופן בו יש לחשב את הפיצוי.
4.
בית המשפט המחוזי קיבל כאמור, חלק מהערעור. בית המשפט הסכים כי בנסיבות המקרה אין די במתן הודעה מוקדמת של חודשיים להפסקת הסכם ההפצה. ואולם, לאור העובדה שבמשך החודשים פברואר-מרץ 2001 רכשה מאור
מוצרים מבלי ששילמה תמורתם ודניה נאלצה להגיש תביעה כדי לקבל לידיה את סכום החוב, וכן בהתחשב בכך שקורט הקים את מאיה קוסמטיקס בע"מ, המבקשת 3, והעביר אליה את נכסיה של מאור - פעולה המהווה הברחת נכסים, כפי שקבע רשם בית המשפט בהחלטה בבקשה לביטול עיקולים זמניים - יש להעמיד את תקופת ההודעה המוקדמת על 8 חודשים. בניכוי החודש שניתן בפועל ל מאור , הועמדה התקופה בגינה זכאית מאור לפיצוי על 7 חודשים בלבד. אשר לבסיס חישוב הפיצוי קבע בית המשפט כי יש לחשבו בהתאם לרווח השנתי הנקי של מאור
ולא על פי הכנסתה ברוטו. בית המשפט התערב אף בקביעת שווי הסחורה שהוחזרה על ידי מאור והחליט, בנסיבות העניין, לבטל את ההוצאות שהושתו על דניה
על ידי בית משפט השלום, והשית על המבקשים הוצאות.
מכאן הבקשה שבפניי.
5.
המבקשים מתארים את נסיבות ההתקשרות ביניהם, לפיהן היה קורט המשווק הבלעדי של דניה במשך למעלה מ-10 שנים באזור הצפון, תוך הגדלת נקודות ההפצה ממספר נקודות בודדות לכ-250 נקודות הפצה. לטענתם, בית משפט השלום קבע כי סיבת ביטול ההתקשרות נבע מרצונה של דניה לשווק את מוצריה בעצמה, ולא בגלל התנהלות המבקשים. המבקשים משיגים על התערבות בית המשפט המחוזי בקביעת אורך תקופת ההודעה המוקדמת לפיצוי. לדעתם, בית משפט השלום שיקלל באופן ראוי את נסיבות העניין ובהן אורך תקופת השיווק הבלעדית, הגדלת השוק, מהותו של השוק - בו מתחרים מאות מוצרים, ההשקעות שהשקיעו המבקשים והעובדה שמכירת מוצרי דניה הפכה להיות 80% מהעסק שלהם. לדעתם, לא היה מקום לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת הפיצוי בהסתמך על החלטת רשם בית משפט השלום בבקשה לביטול עיקולים זמניים בנוגע להברחת נכסים שביצע קורט כביכול, בהתחשב בכך שבסיום ההתדיינות נקבע כי " מאור
לא הפרה את חובת האמון ותום הלב ביחסיה החוזיים מול דניה". מכל מקום, לדעתם, אמירה זו של רשם בית המשפט אינה מהווה עילה להפחתת שליש מהתקופה שנקבעה. אשר לאופן חישוב הפיצוי טוענים המבקשים כי יש לחשבו כהפסד העמלות שהפסיד קורט "ברוטו", וכי כך יש להבין את הפסיקה בעניין. לחלופין טוענים הם כי גם אופן החישוב על פי הדו"חות הכספיים, שגוי. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בחישוב שווי הסחורה שהוחזרה, שווי שנקבע על ידי בית משפט השלום. כמו-כן המבקשים משיגים על ביטול ההוצאות שנפסקו לזכות קורט והטלת הוצאות לזכות דניה.
6.
קראתי בעיון את הבקשה, ואת פסקי הדין של הערכאות דלמטה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. דומה, ואף המבקשים לא טוענים אחרת, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית או כל סוגיה החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה. לפיכך, אין מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). אף העובדה שבית משפט של ערעור שינה מהכרעתה של הערכאה הדיונית אין בה כשלעצמה כדי להקנות רשות ערעור (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד , סעיף 185 בעמ' 180).
עניינה של המחלוקת בין הצדדים נוגע ליחסים שבין יצרן למפיץ והמשווק את מוצריו. בית המשפט המחוזי בחן מהי, בנסיבות המקרה, התקופה בגינה יש לחייב את דניה בתשלום בגין ההודעה המוקדמת וקבע כי יש להפחיתה ל-7 חודשים. למסקנה זו הגיע, בין היתר, לאור העובדה כי מאור
רכשה מוצרים במשך החודשים פברואר-מרץ 2001 מבלי ששילמה תמורתם ודניה נאלצה להגיש תביעה כדי לקבל לידיה את סכום החוב. לפיכך, ובניגוד לטענת המבקשים, לא רק שיקול "הברחת הנכסים", עמד ביסוד קביעתו זו. אפילו טעה בית המשפט המחוזי בלקיחתו בחשבון את שיקול "הברחת הנכסים" - ואיני קובעת שכך אירע – אין בטעות זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". יפים הדברים גם בנוגע ליתר טענות המבקשים הנוגעות לאופן חישוב הפיצוי ולהערכת שווי הסחורה שהוחזרה. גם אם שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו אלה,
אין שגיאה זו כשלעצמה מהווה עילה לרשות ערעור בפני בית משפט זה בנוסף, בנסיבות העניין, בוודאי שאין לסטות בענייננו מהכלל הנוהג על פיו רק לעתים רחוקות יתערב בית-משפט זה בפסיקת הוצאות בבית המשפט קמא.
לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשס"ז (9.7.07).
ש ו פ ט ת