רע"א 8940/05 יוסף חממי נ. נדרה חדאד

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דותן) מיום 11.7.05 בע"א 4060/04, בו נדחה ערעור המבקש כנגד החלטתו של הרשם השופט ברוך מיום 1.11.04, לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בתאריך 11.3.04 בהיעדר הגנה (בש"א 2315/03).

ב.העובדות הצריכות לענייננו, כמפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי, אלה הן:

(1) בתאריך 2.12.03 הגישה המשיבה לבית משפט המחוזי כתב תביעה בו עתרה למתן פסק דין הצהרתי לביטולו של מסמך המוגדר "להסכם מתנה ללא תמורה", שנחתם על ידיה בתאריך 6.3.03, ולפיו העניקה למבקש במתנה ללא תמורה את רכושה, לרבות בית מגוריה.

על פי האמור בכתב התביעה, המשיבה היא קשישה ערירית ועיוורת המאושפזת בבית החולים השיקומי "בית רבקה" עקב אירועים מוחיים, ומרותקת לכיסא גלגלים. נטען כי עקב התלות שפיתחה המשיבה במבקש, פעלה על פי הנחיותיו.

(2) כתב התביעה הומצא למבקש בתאריך 21.12.03. בתאריך 30.12.03 התקיים דיון מקדמי בתיק בו נכח המבקש ובא כוחו דאז.

בתאריך 15.1.04 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד ליום 1.3.04, והמועד הוארך כמבוקש. ביני לביני והחליף המבקש את בא כוחו, ולקראת מועד הגשתו של כתב ההגנה קיבל עליו עורך-דין אחר את הייצוג. משלא הוגש כתב ההגנה במועד שנקבע, הגיש בא כוחה של המשיבה בתאריך 3.3.04 בקשה למתן פסק דין. כתב הגנה הוגש בתאריך 10.3.04. בתאריך 11.3.04 ניתן פסק הדין על פי התביעה. כתב ההגנה הוגש באיחור של 10 ימים, ואין זה ברור אם צורף לתיק שהונח בפני הרשם השופט ד"ר עדי אזר ע"ה.

(3) בתאריך 18.3.04 הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין.

על פי הנטען בתצהירו של עורך-הדין השני, התומך בבקשה, כתב ההגנה הוגש באיחור מאחר שלא היה סיפק בידו ללמוד את החומר שנצבר בתיק.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה על ידי הרשם השופט ברוך, בנימוק שלא ברור היה מדוע איחר המבקש בהגשת כתב הגנה, וכן בנימוק שסיכויי ההגנה נמוכים. עובר לדיון בערעור, החליף המבקש פעם נוספת את עורך דינו ושכר את שרותיו של בא כוחו הנוכחי.

(4) בערעור על החלטת הרשם ברוך נטען, כי מחדלי המבקש נבעו מייצוג כושל, ובית המשפט נתבקש לראות בכך נימוק לביטולו של פסק הדין; כן ביקש עו"ד דיבון להגיש ראיה נוספת בערעור, תצהיר עליו חתמה המשיבה בתאריך 27.4.03, אשר להשקפתו יש בו כדי לתמוך בטענה לפיה אין זו המשיבה אשר עותרת לבטל את המתנה, אלא אדם ושמו יחיאל מהלה המנסה להשתלט על רכושה.

ג.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, שכן כתב ההגנה לא היה בפני הרשם המנוח אזר בעת קבלת ההחלטה, ואף אם הגיע כתב ההגנה למזכירות, ואך מחמת טעות לא הובא בפני הרשם, אין בכך כדי לחייב ביטולו של פסק הדין מחמת הצדק; על המבקש היה לשכנע כי יש בפיו הסבר לאיחור בהגשת כתב ההגנה ולהצביע על קיומה של הגנה. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי החלפת הייצוג אינה מהווה צידוק להתעלמות ממועדים שנקבעו על ידי בית המשפט, וודאי שאינה יכולה לשמש תירוץ לאי הגשת בקשה להארכת מועד. לבסוף צוין כי סיכויי ההגנה קלושים, ולפיכך נדחה הערעור.

ד.בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה נתבקש להורות על ביטול פסק הדין ולאפשר למבקש להתגונן כנגד התביעה נוכח סיכויי הגנה טובים, כנטען. נאמר, כי הרשם אזר לא ידע במועד על הגשת כתב ההגנה, בשל טעות המזכירות. יש אם כן לבטל את פסק הדין מחמת הצדק, שכן ניתן בשל תקלה, וזאת אף ללא הוכחת סיכויי הגנה. לגופו נטען, כי ניתן למבקש יפוי כח בלתי חוזר, ועל כן אין מקום לחזור מהתחייבות ליתן מתנה.

ה.כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים בהם "החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ראה ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123, 128, מ"מ הנשיא – כתארו אז - שמגר), ולא כך הם הדברים בנידון דידן, התחום למחלוקת בין הצדדים.

ו.אף לעיצומם של דברים, דעתי כדעת בית המשפט המחוזי. ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות בע"מ נ' פקיד שומה-ירושלים , פ"ד נ(4) 198, 201 עמדה השופטת פרוקצ'יה על החשיבות שבהקפדה על מועדים:

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב".

ואכן המגמה היא להקפיד על סדרי הדין ולמעט בהתחשבות במי שאיחר את המועד; ואם במועד שבו הגיעה לראשונה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה לעיון שופט, לא נמצא כתב הגנה בתיק, זכאי התובע שיינתן פסק דין בהעדר הגנה (ראו תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; וכן גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, עמ' 83-82).

משבאים לבקש ביטולו של פסק דין כזה, ושעה שאינו פגום שהרי היתה המצאה כדין, על המבקש להסביר את סיבת מחדלו ואת סיכויי הצלחתו, וכדברי גורן (שם, 343) חשובה יותר – ולדידי מרכזית – שאלת הסיכויים (ראו ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395, 397 (השופט – כתארו אז – זוסמן); כן ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי מה' 7 בעריכת ש' לוין), ס' 575 בעמ' 738): "ומה טעם לבטל פסק דין כדי לשמוע את הנתבע לגופו של עניין, אם ברור מראש שאחרי שמיעתו יתן בית המשפט מיד אותו פסק דין?". אמנם, הנדרש הוא ראיות לכאורה. בענייננו, בנסיבות שנוצרו דעתי כדעת בית המשפט המחוזי, כי על המבקש היה לשכנע שקיימת סיבה מוצדקת לאיחור ולהצביע על קיומם של סיכויי הגנה. באשר לטעם להגשה באיחור, הנימוקים שהוצגו לא היה בהם די: ובאשר לסיכויי ההגנה, כתב ההגנה לא כלל את טענתו העיקרית של המבקש, לפיה ניתן לו יפוי כוח בלתי חוזר ואין בידי נותנת המתנה זכות להגן. לכן איני רואה מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא, וממילא בהחלטת הרשם.

ז.נוכח האמור, אין בידי להיעתר למבוקש.