פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 8974/20
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשת:
אורית שרון
נ ג ד
המשיבים:
1. שי שנקמן אייל
2. עו"ד גיל אפרתי, המנהל המיוחד
לנכסי החייב
3. הכונס הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 24.11.2020 בפש"ר 53342-07-19
שניתנה על ידי כב' השופטת מרב בן-ארי
בשם המבקשת:
עו"ד אביעד גלס
החלטה
1.
עניינה של בקשת רשות הערעור שלפניי בדחיית בקשה למתן הוראות שהגישה המבקשת, גרושתו של המשיב 1 (להלן: החייב ) מאז שנת 2004, במסגרת הליכי פשיטת הרגל של בעלה לשעבר (פש"ר (מחוזי מרכז) 53342-07-19 שנקמן אייל נ' עו"ד גיל אפרתי – המנהל המיוחד לנכסי החייב ). הבקשה למתן הוראות נסבה סביב מעמדה בהליכי פשיטת רגל של התחייבות החייב לשלם למבקשת סכום של 3,500 ש"ח מדי חודש עד לפטירתו של מי מהצדדים (להלן: ההתחייבות ). ההתחייבות קבועה בסעיף 4 להסכם מיום 13.2.2008, המתקן את הסכם הגירושין שנערך בין הצדדים ביום 8.6.2004 (להלן: ההסכם המתקן ו- הסכם הגירושין , בהתאמה). יצוין כי שני ההסכמים הללו אושרו על ידי בית המשפט כנדרש: הסכם הגירושין בהחלטה מיום 8.6.2004 בתמ"ש (מחוזי ב"ש) 9070/04 (כב' השופטת אסנת אלון-לאופר ); וההסכם המתקן בהחלטה מיום 13.2.2008 בתמ"ש (מחוזי ב"ש) 9071/04 (כב' השופט דניאל טפרברג ).
2.
בית המשפט קמא קבע כי מעמדה של ההתחייבות היא כשל חיוב אובליגטורי, בגינו יש להגיש תביעת חוב בהליכי פשיטת הרגל, ודחה את כל הטענות שהעלתה המבקשת בניסיון לשכנע כי יש בסיס בדין ל"שדרוג" מעמדה של ההתחייבות, כך שתוחרג מהליכי פשיטת הרגל או שיינתן לה מעמד של קדימות במסגרתם. בקשת רשות הערעור משיגה על קביעות אלו.
3.
עם כל ההבנה למצב אליו נקלעה המבקשת, דין בקשת רשות הערעור להידחות, מאחר שהנטען בה אינו מלמד כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא. אבהיר את עיקרי הדברים:
א.
בשונה מההתחייבות הקודמת שהייתה קבועה בהסכם הגירושין (סעיף 21 להסכם הגירושין), ושבוטלה במפורש בהסכם המתקן, ההתחייבות הנוכחית (הקבועה בסעיף 4 להסכם המתקן) אינה כוללת בצידה המחאת זכות או בטוחה אחרת, אלא רק חיוב אובליגטורי (חוב) של החייב;
ב.
נוסח ההתחייבות בהסכם המתקן מבהיר במפורש כי " הסכום האמור נקבע כחלק מההתחשבנות הרכושית שבין הצדדים" וכי "הסכום האמור אינו בגדר מזונות " (סעיף 4 להסכם המתקן). מכאן שלא מדובר בחוב שניתן להעניק לו את ההגנה הניתנת לחיובי מזונות על פי פקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת רגל );
ג.
סעיף 111 לפקודת פשיטת רגל מאפשר " להקציב לפושט הרגל סכומים למחייתו ולמחיית התלויים בו ". אין הסעיף מאפשר לקבוע כי " רכיב ההשתכרות של החייב אשר נועד להבטיח מחייה נאותה לנושה – אינו נכס המוקנה לנאמן " (כמבוקש בסעיף ג' למבוא לבקשה למתן הוראות). כמו כן אין בסיס להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי המבקשת אינה "תלויה" בחייב, כמובנו של מונח זה בסעיף 111 לפקודת פשיטת רגל (בהקשר זה ראו והשוו: ע"א 10217/16 ב.ת.ב - בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' ג'ינר , פסקאות 37 (17.01.2019); רע"א 7725/18 פלוני נ' עו"ד פריד , פסקאות 6 ו-9 (16.1.2019), וכן סעיף 160 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 אשר מגדיר דמי מחייה כ" סכום הדרוש ליחיד ולמי שפרנסתם עליו להוצאות המחיה הבסיסיות לשם מחיה בכבוד, ובהתחשב בהכנסתו של בן זוגו ושל ילדיו שפרנסתם עליו ").
ד.
המבקשת העלתה את טענתה לזכויות שביושר בעלמא, מבלי שהציגה כל בסיס משפטי לטענתה זו (ההתחייבות איננה נוגעת לנכס מסוים, אלא היא התחייבות כספית גרידא, ועל כן לא ניתן ללמוד לגביה גזירה שווה מהלכות שנקבעו ביחס להתחייבויות שניתנו בין בני זוג ביחס לדירת מגורים או לנכס ספציפי אחר, בעקבות ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב , פ"ד נג(4) 199 (1999)).
4.
על כל אלה, ועוד, עמד בית המשפט קמא – דבר דבור על אופניו – ואף אם תוצאה זו קשה למבקשת, וניתן להבין לליבה, אין בכך כדי לאפשר להעניק להתחייבות שנתן לה החייב מעמד שונה מזה בו מכיר הדין.
5.
לאור האמור, אין מנוס מדחיית בקשת רשות הערעור. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ו' בשבט התשפ"א (19.1.2021).
ש ו פ ט