רע"א 8978/16 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. נורברט פריאנטה

1.המבקשת – חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות – הלוותה למשיבים בשנת 2006 סך של 200,000 ש"ח. כעבור כמה שנים פרצה מחלוקת בין הצדדים, בין היתר בדבר גובה הריבית הרגילה וריבית הפיגורים שבהן היה על המשיבים לשאת.

בית משפט השלום קבע, לעניין זה, כי שיעור הריבית הרגילה שקבעו הצדדים בחוזה – 22.5% לשנה – אינו בלתי סביר בנסיבות העניין. אשר לריבית הפיגורים, נקבע כי הסכום שקבעו הצדדים בחוזה – כ-41%לשנה – הוא בלתי סביר, וכי יש להפחיתו ל-33% לשנה. בעקבות חישוב זה הועמד חובם של המשיבים למבקשת על 513,143 ₪, זאת לאחר שכבר שילמו למעלה מ-200,000 ש"ח. ערעור שהגישו המשיבים על קביעות אלה נדחה בבית המשפט המחוזי. עם זאת, נקבע כי יש לקבל את טענתם כי לא היה מקום לחייבם בהוצאות משפט, וכי יש מקום למחוק רכיב מסוים מחובם כלפי המבקשת. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני, שבמסגרתה מלינה המבקשת על שתי הנקודות שבהן קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור. לצידה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

המבקשת נוטעת את טיעוניה בשני מישור. במישור הדיוני

הצביעה המבקשת על ארבע נקודות. האחת, כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי ניתנו ללא כל נימוק. השניה, כי הסעדים שניתנו למשיבים לא התבקשו על ידם. השלישית, הסעדים ניתנו מבלי שניתנה למבקשת זכות הטיעון בעניין זה. רביעית, נטען כי לבית המשפט לא עמדה סמכות "למחוק חוב" של בעל דין. במישור המהותי נטען כי לא היה מקום לבטל את חיוב המשיבים בהוצאות, או לפטור אותם מחלק מן החוב, גם לגופו של עניין.

2.דין הבקשה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובתם המשיבים. כך עולה מהשתלשלות העניינים הבאה, הנלמדת מהחומר שצורף:

בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שהגישו המשיבים הם הלינו, בין השאר, נגד "שכ"ט בסך 35,000 ש"ח, שנפסקו לחובת [ המשיבים ]

הגם כי תביעתם התקבלה בחלקה " (פסקה 6 לעיקרי הטיעון, ההדגשה במקור). אשר להפחתת החוב, הרי שהמשיבים הרחיבו לטעון כי על ערכאה קמא להשתמש בסמכותה לפי סעיף 9(ב)

לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993. להלן: חוק ההלוואות ). סעיף זה מעניק לבית המשפט שיקול דעת להפחית את שיעור הריבית כאשר מדובר בהלוואות מהסוג הנדון כאן, ואף "ליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות הענין". יש להעיר כי רכיב החוב שאותו ביטל בית המשפט המחוזי הוא, למעשה, חוב הנובע מתשלומי הריבית שהוטלו על המשיבים.

בית המשפט המחוזי קבע, לעניין סוגיית ההוצאות, כי כל צד יישא בהוצאותיו לנוכח התוצאה המעורבת אליה הגיע בית המשפט השלום. לעניין ביטול חלק מחובם של המשיבים – הנובע מהחוזה בין הצדדים – נקבע כי תוצאה זו מוצדקת על רקע המכלול. מכלול זה כולל את הסכומים ששילמו המשיבים עד לאותו שלב, ועל רקע מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי גם לאחר ההפחתה שביצע בית משפט השלום – ריבית הפיגורים שבה חייבים המשיבים עדיין גבוהה, וניתן היה להפחיתה אפילו יותר. לנוכח כל אלה, נקבע כי יהא זה צודק לפטור את המשיבים מיתרת חוב קטנה, בסך של כ-20,000-15,000 ש"ח (על פי הערכת בא כוח המבקשת), הנובעת מפער הזמנים שבין מועד ההחלטה על העברת הכספים למבקשת והמועד שבו הדבר נעשה בפועל. כאמור, מבחינה מעשית מדובר בחלק מחוב הריבית שבו חבו המשיבים.

תמונה זו מגלה כי אין מקום לקבלת הבקשה למתן רשות ערעור. המשיבים ביקשו את הסעדים שהוענקו להם על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר הנמקה ולנוכח הסמכות הקבועה בחוק ההלוואות. מכיוון שהסעדים התבקשו בכתבי הטענות, אף לא ניתן לומר שמן המבקשת נמנעה זכות הטיעון. אף אם אניח כי הניסוח התמציתי של טענות המשיבים הקשה על טיעון אפקטיבי מצד המבקשת – הרי שבבקשה הנוכחית לא ניתן טעם טוב להתערב בהחלטת ערכאה קמא לגופה: בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את טענת המשיבים, והפחית את שיעור הריבית שעליו הסכימו הצדדים בחוזה ביניהם – תוצאה המצדיקה התייחסות גם במישור ההוצאות. אשר ל"מחיקת החוב" – זו נעשתה על רקע הסכומים הגבוהים שהושתו על המשיבים, ולפי סמכותו של בית המשפט להתערב בגובה תשלומי הריבית שעליהם הסכימו צדדים ב"שוק האפור". גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת – כפי שנפסק בעבר, אין די בטעות של ערכאת הערעור (מבלי לומר כי זהו המצב) כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 1222/07 אסתר קרמר נ' כונס הנכסים

(10.07.2007)). בנסיבות העניין, כפי שפורטו, אין מקום למתן רשות הערעור.

3.הבקשה נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. מכיוון שלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.