פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
899/20
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. ניב רווח רווה
2. מירה רווה
נ ג ד
המשיבה:
ש. דורפברגר בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.1.2020 ברע"א 29299-01-20 שניתנה
על ידי כבוד הנשיא ר' שפירא
בשם המבקשים:
בעצמם
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.1.2020 (רע"א 29299-01-20, הנשיא ר' שפירא ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 16.12.2019 (ת"א 40866-09-19, הרשמת הבכירה מ' פרבר ).
2.
המבקשים רכשו דירת מגורים מהמשיבה, שהיא חברה קבלנית. ברקע הבקשה שבפני עומד הליך קודם שהתנהל בין הצדדים, שבו הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בגין איחור במסירת הדירה, ועתרו לסעדים שונים (ה"פ 6205-05-18 (להלן: ההליך הקודם )). מבלי לפרט יצוין כי במסגרת הליך זה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הוסכם, בין היתר, כי יתרת כספי התמורה בסך של 255,000 שקלים יוחזקו בנאמנות על-ידי בא-כוחם של המבקשים. בסופו של דבר, ההליך נמחק על-ידי בית המשפט המחוזי (השופט ש' מנדלבום ) לאחר שהמבקשים הופנו לקיום הליך מתאים לבירור טענותיהם הכספיות. המבקשים הגישו ערעור לבית משפט זה יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע, ובעקבות זאת ניתנה החלטה לפיה בא-כוח המבקשים יהיה רשאי להחזיק בכספים בנאמנות עד ליום 3.10.2019, אלא אם תינתן בינתיים החלטה שיפוטית אחרת (ע"א 5638/19, השופט י' עמית ). בסופו של דבר נמחק הערעור בהסכמת המבקשים.
3.
בהמשך לכך, הגישו המבקשים את התביעה העומדת ביסוד ההליך דנן לבית משפט השלום, ובה עתרו לפיצוי כספי בגין העיכוב במסירת הדירה. בצד התביעה הוגשה בקשה למתן צו עיקול במעמד צד אחד, ובהמשך לכך נתן בית משפט השלום ביום 2.10.2019 צו עיקול זמני על יתרת כספי התמורה.
4.
ביום 10.11.2019 הגישה המשיבה בקשה לביטול העיקול, ובית משפט השלום קיבל אותה. זאת, לאחר שהתקיים דיון שבו העידו המבקש 1, וכן גורמים מטעם המשיבה – מנהלה ורואה החשבון שלה. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי עלה בידי המבקשים להצביע על ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. לעומת זאת, בהתייחס לשיקולי מאזן הנוחות קבע בית משפט השלום כי לא הוכח חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין ככל שהתביעה תתקבל. בהקשר זה ציין בית משפט השלום כי התרשם מעדותו של רואה החשבון של המשיבה, שהוא גורם מקצועי ומוסמך מטעמה, בדבר איתנותה ויכולתה לפרוע חובות. בית משפט השלום קבע כי עדותו לא נסתרה וכי לא הוצגו ראיות לכאורה המצביעות על מצב פיננסי שונה מזה שעליו הוצהר בעדות האמורה. בשולי הדברים, הבהיר בית משפט השלום כי טענות המבקשים בכל הנוגע להסדר הדיוני שהתגבש בהליך הקודם נדונו והוכרעו זה מכבר, וכי ממילא אין מקום להידרש להן במסגרת הדיון בבקשה לקבל סעד זמני.
5.
המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, אולם זו נדחתה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי אין עילה ליתן רשות ערעור על ההחלטה, וכי אף לא נמצא כי נפל פגם המצדיק התערבות בה לגופה. בית המשפט המחוזי ציין כי בית משפט השלום הביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין – לרבות הזכות הקניינית של המשיבה ונטל ההוכחה המוטל על המבקשים – וקיבל החלטה מידתית וסבירה. לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר למבקשים לשקול את צעדיהם הורה בית המשפט המחוזי כי העיקול יפקע ביום 21.1.2020.
6.
בקשת רשות הערעור שבפני, שהוגשה ביום 3.2.2020, נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים יש הצדקה ליתן במקרה זה רשות ערעור מאחר שביטול העיקול מנוגד לרציונל שעומד בבסיס חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 ובפרט בתיקון מס' 5 לו (חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 5), התשע"א-2011), שנועד להגן על רוכשי דירות מפני הפרות חוק של קבלנים. המבקשים מדגישים כי המשיבה גרמה להם עוול ממשי בכך שעיכבה את מסירת הדירה במשך חודשים ארוכים, וכי על כן שיקולי צדק מטים את הכף לטובתם. כמו כן, המבקשים טוענים כי עדותו של רואה החשבון של המשיבה סותרת את העדות שמסר מנהל המשיבה בהליך הקודם באשר למצבה הכלכלי של המשיבה. מכל מקום, לטענת המבקשים המשך החזקת הכספים בנאמנות לא יפגע כלל במשיבה, ועל כן במישור מאזן הנוחות מוצדק להיעתר לבקשתם.
7.
לאחר עיון בבקשה מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. עניינם של המבקשים נדון בשתי ערכאות, אשר נתנו החלטות מפורטות המבוססות על אמות המידה הרלוונטיות לדיון בבקשה לביטול עיקול, תוך יישומן הקונקרטי לנסיבותיו של המקרה ולמכלול השיקולים הצריכים לעניין. בהקשר זה, התרשמתי כי הערכאות הקודמות אף היו מודעות לשיקולים הייחודיים הנוגעים לסיטואציה של עיכוב במסירת דירת מגורים וליחסים בין רוכשי הדירה לחברה הקבלנית. על רקע זה, אינני סבורה שהבקשה מעוררת שאלה עקרונית או כי דחייתה של הבקשה תוביל לעיוות דין. הדברים אמורים ביתר שאת בהתחשב בכך שהבקשה נסבה על החלטה הנוגעת לסעד זמני, שכידוע, ככלל מדיניות ההתערבות בה היא צרה. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט' בשבט התש"ף (4.2.2020).
ש ו פ ט ת