רע"א 8993/00 ויקטור חזות נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ב' אופיר-תום) הרשיע את העותר לפי הודאתו (במסגרת עיסקת טיעון) בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם בכמות שאינה לצריכה עצמית, קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע ליבוא סם וסיוע להחזקת סם בכמות שאינה לצריכה עצמית. על העותר נגזרו ארבע שנות מאסר. העותר ערער על חומרת עונשו, בטענה כי על שותפתו, הלן אברמס, שחלקה רב משלו, נגזרה שנת מאסר אחת בלבד. בית המשפט העליון (כב' השופטים ד' דורנר, י' אנגלרד וא' א' לוי) דחה את ערעורו בקבעו:

"אכן, העונש שהוטל על אברמס, ששימשה כבלדרית, חורג במידה רבה מאוד מן העונשים שראוי להטיל בגין עבירות מן הסוג שביצעה החבורה. אלא שמגזר-הדין בעניינה של אברמס עולה, כי היו נסיבות מיוחדות שהביאו להקלה בעונשה. בית-המשפט המחוזי מצא כי היא נוצלה על-ידי עבריינים בשל אישיותה והפרעותיה הנפשיות, ועל-כן הקל עימה. נסיבות כאלו אינן מצויות בעניינו של המערער. העונש עצמו הוא ראוי ואין איפוא מקום להתערבותנו."

2.העותר עותר לקיומו של דיון נוסף בפסק דין זה. לטענתו, מהווה פסק הדין סטייה מהלכה קיימת, לפיה יש לנהוג שוויון בין שותפים לפשע. מקל וחומר שהיה מקום לעשות כן, כאשר חלקה של שותפתו היה גדול משלו. עוד הוא טוען, כי אף ההתחשבות בנסיבותיה האישיות של אברמס כשיקול לקולה מהווה סטייה מן ההלכה, לפיה בעבירות סמים ינתן משקל מופחת לנסיבותיו האישיות של העבריין.

3.סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, קובע:

"נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף."

תנאים אלה לא התקיימו בפסק הדין נשוא העתירה שבפני. פסק הדין אינו קובע כל הלכה, אלא מחיל הלכות קיימות, שגורות וידועות על העניין שבפניו. העותר מבקש למעשה לקיים ערעור נוסף שכל עניינו בחומרת העונש - ולא לכך נועד הדיון הנוסף (דנ"פ 3489/93 אור נ' מדינת ישראל , פ"ד מב(2) 663,661; דנ"פ 5567/00 אריה דרעי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; דנ"פ 8375/99 יהונתן בן ישי נ' מדינת ישראל , לא פורסם; דנ"פ 2760/98 מועטי נ' מדינת ישראל , לא פורסם; דנ"פ 4103/99 דורון אקב נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

העתירה נדחית.