רע"א 9011/12 ויטאוטס פאולוסקוס נ. שמעון סונגו

1.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למבקש 1 (להלן: התובע ) בתאונת דרכים. כיוון שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, קבע המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד ) את שיעור נכותו של התובע. הנכות הכוללת, העומדת על 100 אחוז, נובעת, בין היתר, מנכות בגין קטיעת רגל ומנכות נפשית.

2.

המשיבים פנו לבית המשפט בבקשה להתיר להם להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד. בית המשפט נענה לבקשה זו בחלקה, כשהתיר הבאת ראיות לסתור לעניין קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין קטיעת הרגל ולעניין השלכת הקטיעה על המצב הנפשי (למקרה שייקבע שהקטיעה אינה תוצאה של הפגיעה בתאונה).

מכאן בקשת רשות הערעור.

בבקשה מדגישים המבקשים כי לדעתם שגה בית משפט קמא בקבעו כי לנגד עיני הוועדה הרפואית של המוסד לא עמדו מסמכים רפואיים מסויימים, כשבפועל המסמכים האמורים היו לנגד עיניה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ראיתי לדחותה ללא שיהיה צורך בקבלת תשובה.

הנסיבות שהביאו למצבו הנוכחי של התובע מורכבות ויוצאות דופן. התובע אושפז לאחר התאונה כשהוא סובל משברים שונים, אך עזב את בית החולים על דעת עצמו יומיים לאחר מכן. כעבור יומיים נוספים הובא התובע לבית החולים כשהוא סובל מפציעות נוספות . בסופו של דבר, בין היתר בגין זיהום, נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו.

עיון בהחלטת בית משפט קמא מצביע על כך שההיתר שניתן למשיבים להביא ראיות לסתור מבוסס על מספר נימוקים, ולא רק על הקביעה (אותה תוקפים המבקשים) לפיה חלק מהמסמכים לא עמדו לנגד עיני חברי הוועדה הרפואית של המוסד. בין היתר מציין בית המשפט, כי הוועדה כלל לא התייחסה לשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגיעה שהוליכה לקטיעה לבין התאונה, שכן הניחה את קיומו. נוכח נסיבותיו יוצאות הדופן של המקרה, נראה כי אכן היתה הצדקה למתן היתר להביא ראיות לסתור ולמינוי מומחים מטעם בית המשפט בגדרו של ההיתר האמור, שכן על פני הדברים נראה כי לא כל הסוגיות הרלבנטיות לובנו בוועדה הרפואית. הואיל וסוגיית הנכות הנפשית קשורה אף היא לנושא קטיעת הרגל, ומשנמצא שהיה מקום להתיר הבאת ראיות לסתור לעניין הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בתאונה לבין הקטיעה, היה גם מקום למנות מומחה בפסיכיאטריה, כשהמינוי ייכנס לתוקף לאחר שתינתן חוות הדעת בעניין הקשר הסיבתי האמור.

4.

ככלל, גדרי התערבות ערכאת הערעור בהחלטה המתירה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית של המוסד מצומצמים למקרים חריגים ויוצאי דופן. גם במקרי גבול לא ראה בית משפט זה להתערב בהחלטות מהסוג האמור (לעניינים הנ"ל ראו רע"א 4704/12 סימן טוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 3.9.2012) והאסמכתאות הנזכרות שם).

יש גם ליתן משקל לעמדת הערכאה המבררת ביחס לתשתית הראייתית שתשמש להכרעתה. במקרה דנן שנסיבותיו מיוחדות, מתן ההיתר להביא ראיות לסתור יאפשר לבית המשפט לקבוע, על יסוד מירב הנתונים הרפואיים שניתן להגיע אליהם, האם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין הצורך בקטיעת הרגל, או שמא הקטיעה נדרשה עקב המצב שנוצר בפרק הזמן שלאחר האשפוז הראשון ועד לאשפוז השני .

5.

הבקשה נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. אין צו להוצאות.