רע"א 9012/03 פנחס לוי נ. עיריית תל אביב -יפו

של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא י' גרוס), לפיה לא יעוכב ביצועו של פסק-דין של בית משפט השלום, המורה על פינוי המבקשים מביתם (להלן: פסק-דין הפינוי ). הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה על-ידי המבקשים, במסגרת ערעור על פסק-דין הפינוי. בפסק-הדין אחרון זה נקבע, בין היתר, כי המבקשים, המתגוררים במקרקעין מזה כ- 50 שנה, הם בעלי מעמד של בני-רשות, וכי "רשות-חינם" זו בוטלה והגיעה לקיצה. עוד נקבע, כי לא קמה למבקשים זכות לפיצוי כספי או לדיור חלוף.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתגובה לתגובה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, וכן לקבל את הערעור. ראשית יצוין, כי המבקשים העלו בבקשתם חשש שמא החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה, למעשה, בתיק אחר. אלא שחשש זה הופרך בהחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי. לגופו של עניין, ומבלי להביע כל עמדה בדבר סיכויי הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, סבורני כי בחלוף שנים כה רבות שהמבקשים מתגוררים במקרקעין, וחרף הטענה שעיקר המחלוקת נוגעת דווקא לעניין הדיור החלוף או הפיצוי עבור הפינוי, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, ומצדיק את עיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בערעור.

הערעור מתקבל, אפוא. עם זאת, בנסיבות המקרה לא ראיתי לעשות צו להוצאות.