רע"א 9017-23 רע"א 9017-23

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ח' סבאג) מיום 5.12.2023 בת"פ 8398-12-16, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיון בתיק פלילי שהתנהל נגד המשיב 2.

תמצית הרקע לבקשה

1.נגד המבקש מתנהל הליך פלילי המייחס לו עבירות כלכליות שונות. ביום 19.11.2023 הגיש המבקש בקשה לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון), בה ביקש לעיין במסמכים שונים שבתיק פלילי שהוא אינו צד לו, אשר התנהל נגד המשיב 2 בדלתיים סגורות (ת"פ 8398-12-16; להלן: התיק). הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בו התנהל התיק, ובמסגרתה, עתר המבקש לעיין בפרוטוקולים מדיוני בית המשפט, וכן במוצגי תביעה והגנה ספציפיים אותם פירט בבקשתו. המבקש טען כי העיון במסמכים אלה נדרש לצורך ניהול הגנתו בתיק המתנהל נגדו, והדגיש כי הוא אינו מעוניין לפגוע בפרטיות נפגעות העבירה בתיק בו הוא מבקש לעיין, ועל כן ביקש מבית המשפט המחוזי להורות על השחרת פרטיהן המזהים. בנימוקי הבקשה, ציין המבקש כי "כל המסמכים ברשימה דלעיל נוגעים רק לענייני ראיות פורנזיות, קבילותם, ואמינות העדים המקצועיים מישראל ומחו"ל שהעידו במסגרת ההליך שבכותרת". הצדדים להליך – הנאשם והמדינה – התנגדו לבקשה וטענו כי התיק התנהל בדלתיים סגורות ותחת איסור פרסום, וכי המבקש לא נימק כיצד החומרים המבוקשים רלוונטיים להגנתו. בהחלטתו מיום 5.12.2023, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העיון, וקבע כי "בשלב זה לא הניח המבקש כל נימוק משכנע המצדיק העברת חומרים מהתיק מושא הבקשה שהתנהל בדלתיים סגורות ותוך איסור פרסום, לשם הגנה על פרטיותן של המתלוננות".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

2.המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר דחה את בקשתו לעיון בתיק. לטענתו, העובדה שהתיק התנהל תחת צו איסור פרסום אינה מהווה סיבה אוטומטית לדחיית הבקשה, וזאת לפי פסיקת בית משפט זה אשר הדגישה את החשיבות שבעקרון פומביות הדיון. בהקשר זה טוען המבקש, כי בבקשת העיון צוין במפורש שהוא מסכים להשחרת פרטיהן של נפגעות העבירה, וכי המסמכים בהם ביקש לעיין עוסקים בקבילותה המדעית של "ראיה פורנזית חדשנית", כלשונו, ללא כל קשר לזהות נפגעות העבירה, ומבלי שקיים חשש לפגיעה בפרטיותן. עוד טוען המבקש כי בהתאם לפסיקה, נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית, וכי הוא אינו נדרש להסביר כיצד העיון עשוי להועיל לו. המבקש מוסיף ומלין על כך שבית המשפט המחוזי מנע ממנו את האפשרות לפרט את הסיבות לבקשת העיון, בכך שלא נתן לו שהות להגיש תשובה לתגובת המשיבים, "בניגוד למקובל". עוד טוען המבקש כי יש לפסוק לטובתו הוצאות משפט משמעותיות אשר ישולמו על-ידי המשיבות, יחד ולחוד.

דיון והכרעה

3.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

4.תקנה 4(א) לתקנות העיון מאפשרת לכל אדם להגיש בקשה לעיון בתיק בית משפט, כל עוד העיון בו אינו אסור על פי דין. תקנה 4(ג) קובעת כי על בקשת עיון כאמור להיות מנומקת. אכן, בית משפט זה קבע במספר הזדמנויות כי נטל הנימוק בבקשות מסוג זה אינו גבוה, ודי בהנמקה תמציתית המבהירה את האינטרס של מבקש העיון (ראו למשל: בג"ץ 5805/23 "צוות" - ארגון גמלאי צה"ל נ' שר הביטחון, פסקה 6 (6.9.2023); רע"א 1242/21 מעוז נ' ט.ב מתקדמים בכספים בע"מ, פסקה 7 (3.5.2021) (להלן: עניין מעוז)). ואולם לצד זאת נקבע, כי זכות העיון אינה זכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול האינטרס הציבורי, וכן אל מול זכויות ואינטרסים של בעלי הדין ושל צדדים שלישיים בהליך בו מבוקש העיון. דרישת ההנמקה נועדה, אפוא, לאפשר לבית המשפט לעמוד על עוצמת האינטרס של המבקש בעיון, על מנת שניתן יהיה לאזנו אל מול אינטרסים אחרים הראויים להגנה (ראו: בש"פ 9099/18 בדושווילי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.1.2019); עניין מעוז, בפסקה 7; רע"פ 2814/19 איחוד הישיבות ע"ר נ' התובע הצבאי הראשי, פסקה 6 (18.1.2022)).

5.במקרה דנן, בקשת העיון שהוגשה לבית המשפט המחוזי אינה מפרטת, למעשה, כל נימוק, ולוּ תמציתי, התומך בבקשה לעיין בתיק. כל שנטען הוא כי המסמכים המבוקשים "נדרשים למבקש העיון לצורך הגנתו", זאת מבלי שהוצגה כל טענה המסבירה כיצד העיון במסמכים המבוקשים, בהם פרוטוקולי בית המשפט, עשוי לשרת את הגנתו. במצב דברים זה, המבקש לא עמד בנטל הבסיסי המוטל עליו לפי תקנה 4(ג) לתקנות העיון, לשכנע שראוי להתיר לו את העיון. זאת במיוחד, בשים לב לעובדה שמדובר בתיק העוסק בעבירות מין חמורות, שהוטל בעניינו צו איסור פרסום על מנת להגן על עניינן של המתלוננות (לעניין הנטל המוטל על בקשות עיון בתיקים שהוצא בעניינם צו איסור פרסום, ראו והשוו: בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (23.4.2009); בע"מ 8958/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 35 (18.4.2021)). לכך יש להוסיף את העובדה שהתיק בו מתבקש העיון אינו תיק קשור לתיק המתנהל נגד המבקש, והוא עוסק בסוג עבירות שונה לחלוטין מהסוג המיוחס למבקש בתיק המתנהל נגדו, כך שאינטרס המבקש לעיין בו אינו עולה על פניו.

בבקשה שלפניי העלה המבקש נימוק חדש, לפיו האישום שהוגש נגדו "מבוסס על ראיות פורנזיות תקדימיות [...] והמסמכים המצויים בתיק בית משפט קמא יכולים להועיל להוכיח זאת" (סעיף 17 לבקשת רשות הערעור). מבלי להביע עמדה לגופם של דברים, לא ראיתי להידרש לנימוקים שלא נכללו בבקשת העיון המקורית. נימוקים אלה היה על המבקש להעלות לפני בית המשפט המחוזי, אשר לו היכרות בלתי אמצעית עם התיק, ואשר ביכולתו לעמוד על האינטרסים של הצדדים בצורה הטובה ביותר, ולקיים איזון ראוי ביניהם. אשר לטענת המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות להגיש תשובה לתגובת המשיבים, הרי שהיה עליו לצרף את נימוקיו לבקשת העיון המקורית, שם מקומם. משלא עשה כן, לא עומדת לו זכות קנויה לפרט את נימוקיו לראשונה במסגרת תשובה לתגובת המשיבים (ראו והשוו: ער"א 1045/23 פדיאר נ' פוזיילוב, פסקה 6 (21.2.2023)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.