רע"א 9020/03 חברת קרית ספר (דיור מודיעין) בע"מ נ. שלומי יונה

1.המשיבים 1 ו- 2 (להלן: המשיבים ) רכשו דירה בישוב קרית-ספר. הדירה מצויה בבניין, שנבנה על-ידי החברה-המבקשת 1. המשיבים הגישו תובענה, בדרך של המרצת-פתיחה, כנגד המבקשים וכנגד המשיבים 3 ו- 4 (מהם רכשו את הדירה), ובה ביקשו להירשם בספרי המבקשת 1 כבעלי הזכויות בדירה. במסגרת התובענה הגישו שתי בקשות: האחת, להגשת תצהירי עדות נוספים וכן להזמנת עדים, שנבצר מן המשיבים לקבל מהם תצהיר; והאחרת, לגילוי מסמכים. בית המשפט נעתר לשתי הבקשות, ומכאן הבקשה שבפני.

2.אשר לבקשה הראשונה – שעניינה כאמור הגשת תצהירי עדות והזמנת עדים – טוענים המבקשים כי בין העדים הנוספים לבין תובענת-המשיבים אין דבר וחצי דבר. המדובר, כך טוענים המבקשים, בצדדים שלישיים, אשר סורבו על-ידי ועדת הקליטה ביישוב, והעדתם – אשר תכליתה, לפי האמור בבקשה להזמנתם, היא להוכיח התנהגות שיטתית ומדיניות מפלה מצד המבקשים – מרחיבה את יריעת המחלוקת מעבר ליחסי המבקשים והמשיבים. לפיכך, סבורים המבקשים כי התצהירים והעדויות נשוא הבקשה כלל אינם רלבנטיים לתובענה, וכי יש בהם משום הרחבת גדר המחלוקת, אשר תצריך הבאת ראיות ועדים רבים מצד המבקשים.

דין השגה זו להידחות. הערכאה המבררת היא הפורום הנכון לבירור הרלבנטיות של תצהירים ועדים אלה ואחרים לבירור המחלוקת. כך בכלל, וכך גם בענייננו. בית המשפט המחוזי ראה לנכון להתיר את הגשת התצהירים והזמנת העדים, ומכאן שסבר כי הדבר דרוש להכרעה במחלוקת. אין המדובר כאן במקרה חריג, המצדיק התערבות במסקנה זו. למותר לציין, כי אם יסברו המבקשים כי הם, מצדם, צריכים להגיב בראיות ועדויות משלהם – יוכלו לפעול לשם כך בדרך הקבועה בדין. אולם אין בהכבדה על ההליך, לה הם טוענים, כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה (וראו רע"א 3551/01 עירית תל אביב-יפו נ' קנית השלום השקעות , תק-על 2001(3) 2032).

3.הבקשה השנייה שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי עניינה גילוי מסמכים. מסתבר, כי ביום 5.9.2002 פנו המשיבים למבקשים בדרישה לגילוי מסמכים, וביום 23.9.2002 פנו לבית המשפט, בבקשה לגילוי מסמכים. בית המשפט המחוזי קבע, כי "הבקשה אינה מחייבת צירוף תצהיר היות וכל הבקשה נשענת על מכתב הדרישה שלא נענה", וכי "אילו הגישו המשיבים תצהיר גילוי מסמכים וטענו לגבי סוגים שונים של מסמכים טענת חיסיון מכל טעם שהוא, ניחא. המשיבים נמנעו מלהגיש כל תצהיר שהוא ואף מכתב הדרישה לא נענה כלל". לפיכך, חייב בית המשפט את המבקשים "להמציא תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין". המבקשים טוענים, כי מאחר ובמועד הגשת הבקשה לגילוי מסמכים טרם חלפו 30 הימים למתן תשובה לפניית המשיבים בעניין זה, לא היה מקום לבוא עמם חשבון. לגופו של עניין, טוענים המקשים כי בפיהם טענות טובות כנגד גילוי המסמכים, וכי אין מקום להורות על גילוי גורף של מסמכים, כפי שביקשו המשיבים.

אכן, הבקשה למתן צו לגילוי מסמכים הוגשה בטרם חלפו 30 ימים ממועד שיגור הדרישה לגילוי מסמכים (ראו תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; להלן: התקנות ). על כל פנים, המבקשים מבהירים כי אינם מתנגדים למתן תצהיר לגילוי מסמכים לפי תקנה 112 לתקנות. נראה כי בשלב זה המשיבים לא ביקשו, ובית המשפט לא הורה, על יותר מכך. בכפוף לכך - גם השגה זו נדחית.

בקשר רשות הערעור נדחית, אפוא. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דינם בסכום כולל של 5,000 ש"ח.