רע"א 9027/00 זינו אילן נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

המבקש, הגיש בקשה ליתן לו רשות ערעור על דחיית בקשתו למנות מומחה לבדיקתו, בתחום אא"ג. המבקש ציין שאין באפשרותו להפקיד ערבון, בשל מצבו הכלכלי הקשה. המבקש פירט את סכום חובותיו הכולל "למשפחה ומכרים" וכן את יתרתו השלילית בבנק.

המשיבה, חברת ביטוח, מתנגדת לבקשה. המשיבה אינה מתכחשת למצבו הכלכלי של המבקש, אך היא סבורה כי דווקא מצב כלכלי זה מחייב לדחות את בקשתו. המשיבה טוענת גם כי מדובר בבקשת סרק, המוגשת בשלב מוקדם מידי של ההליך.

משטר הערבון הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984-, חותר לאזן בין בעלי הדין. איזון זה משמעו מציאת שווי משקל בין זכות היסוד לגישה לבית המשפט ולשמירת שערי בית המשפט פתוחים לבין הזכות שלא להיות מוטרד בהליכי סרק, בלא אפשרות פיצוי ושיפוי. על כן, נקבע שהמבקש יזכה בפטור, רק אם יצביע על העדר יכולת כלכלית ועל ממשותו של הערעור (בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר ו4- אח' , פ"ד מד(2) 386) . רמת היסודיות המגולמת בדרישה לממשות העילה, הגבוהה מזו הנוהגת ביחס לפטור מאגרה, משקפת את החשיבות שבהגנה על עניינו של המשיב בערעור.

במקרה זה, הניח המבקש יסוד מספיק המלמד על חוסר יכולת כלכלית. גם לא ניתן לומר כי סיכויי הבקשה הם כאלה, שיש להתעלם מחוסר היכולת הכלכלית, הואיל וממילא מדובר בהליך של סתם. בנסיבות אלה, מחייב מצבו הכלכלי של המבקש להיעתר לבקשתו, שכן במצב בו קיימת עילה לבקשה, ומצבו הכלכלי של המערער דחוק, "יד" הזכות לגישה היא על העליונה.

תוצאה זו מתחזקת עוד יותר בסוג זה של הליכים, הליכים לפיצויים בשל תאונות דרכים. הנתבעות בהליכים אלה הן חברות ביטוח, ויש ביכולתן בסוג זה של הליכים לגבות את הוצאותיהן בסוף היום, או לספוג את העלות הכרוכה בכך. גם כאן חל הגיון ההחלטה בבש"א 7662/00 כנעאן מחמוד נ' הסנה חברה לביטוח , שם נקבע:

חברות הביטוח זוכות ליתרונות מסוימים המיוחדים להן, וגופים דמויים להם, כמו למשל הבנקים. יתרונות אלה אינם מצומצמים לדין המהותי. גם מבחינה דיונית שמור לגופים אלה יתרון. כך, למשל, אין מעקלים את רכושם. באותו אופן, בקשותיהם לאפשר להם להפקיד התחייבות עצמית חלף ערבון, נענות כדבר שבשגרה.

מכאן, שעל חברות הביטוח, כמו על הבנקים ניתן להשקיף כעל מעין סוכנות חברתית. חברות הביטוח נתפסות גם הן כגוף מעין ציבורי, והן נדרשות לרמה גבוהה של ניקיון כפיים ואיפוק בהפעלת יתרונותיהן הדיוניים והאחרים...

עמדתי על דברים אלה, משום שהם משליכים גם על נושא הערבון. בידי חברות הביטוח די אמצעים לוודא כי חובות שונים, לרבות אלה שמקורם בהוצאות משפט, יפרעו. החברות עוסקות בדרך השגרה בהפעלת כוח התביעה לשם מימוש זכותן. הן נהנות, אגב כך, ממערכת אכיפה משוכללת. הן עצמן פטורות מחובות המוטלות על בעלי דין אחרים, וזאת במישורים שונים, לרבות מישור הערבון. על כן, שומה עליהן לנהוג במדיניות נאותה וביד רחבה, כלפי בעלי הדין האחרים, המצויים בעמדת נחיתות כלפיהן, על מנת שלא תחסם זכות הגישה של אותם בעלי דין לבית המשפט.

ודוק: אין ללמוד מדברים אלה כי חברות הביטוח זוכות ליתרונות מסוימים, ללא הצדקה. אני ער לכך שהפטור מחובת הפקדת הערבון מבוסס על מצבן הכלכלי של חברות הביטוח, ועל נוהגן המושרש לקיים החלטות של בית משפט במועדן. גם לא ניתן לומר כי חברות הביטוח אינן זכאיות להגנות הדיוניות הנתונות למערערים אחרים, לרבות בנושא הערבון. אין להצדיק מצב שבו חברות הביטוח יאלצו ללכת אחר החייבים, ולהשקיע משאבים מיותרים בגביית חובות. עצם העובדה כי החברות טרודות ממילא בהליכים שונים, אינה יכולה לשמש הצדקה להכבדה נוספת שעניינה הליכי גביית הוצאות.

ברם, יתרונן של חברות הביטוח יכול לאפשר, במקרים מיוחדים, התחשבות במצבו של בעל הדין האחר. חברות הביטוח בהיותן מפזרות סכונים מובהקות, אינן נמשלות לבעל דין בעל "ריב" אחד, אשר יש לעשות הכל על מנת לחסוך ממנו את הצורך להתייגע פעם נוספת בהליכים משפטיים.

במקרה זה ההליך בין המבקש לבין המשיבה עדיין תלוי ועומד. מומחה בתחום האורטופדי כבר קבע כי המבקש סובל מנכות כלשהי. יש להניח כי נכות זו תוביל לפסיקת פיצוי בגובה מסוים, ולו במרכיב של כאב וסבל. המשיבה תוכל אם כן להיפרע מן המבקש על דרך הקיזוז. אפשר שדרך זו אינה מיידית. אפשר גם שההנחה לא תתגשם, נוכח התשלומים שכבר שולמו, לפי הטענה, למבקש כתשלום תכוף. ואולם, מכלול הנתונים, מוביל למסקנה כי ניתן להיעתר לבקשת המבקש.

אשר על כן, אני פוטר את המבקש מהפקדת ערבון. המבקש ימציא כתב התחייבות עצמית, בערבות צד שלישי לפיו הוא יפרע כל סכום הוצאות שיפסק נגדו בתוך 30 יום מעת הפסיקה. כתב ההתחייבות יציין כי המבקש מסכים לקיזוז כל סכום שיפסק נגדו מסכום שיפסק לטובתו, אם יפסק, בהליך עצמו, וזאת ללא צורך בכל הודעה נוספת.