פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
905/16
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
משה אבן-פז
נ ג ד
המשיבים:
1.
קנדקו בע"מ
2. קנדרו גבי
3. גילה אבן-פז
4. נטע אבן-פז מייסלוס
5. לילך אבן-פז
6. נעמה אבן-פז
7. זיוה אבן-פז
8. עובד עזרא
9. יורם כהן
10. יצחק אקוקה
11. זהבה אטיה (בר)
12. ריטה קנדרו
13. חיים דהן ז"ל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.08.2015
בת"א 461/03
בשם המבקש: עו"ד
פיני ממן
החלטה
1.מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 461/03, כב' השופט ע' גרשון ), אשר דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן באותו הליך כנגד המבקש, ובמסגרתו הוטל עליו לשלם למשיבה 1 סך של 110,338 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. מאוחר יותר, ערער המבקש בפני בית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט קמא (ע"א 6689/15), ובד בבד שב וביקש לעכב את ביצועו. בקשתו נדחתה, תוך שחברי, השופט נ' סולברג , מבהיר (בהחלטה מיום 9.10.2015) כי "הדרך הדיונית הנכונה לתקיפת ההחלטה", בה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העיכוב, "היא באמצעות בקשה לרשות ערעור". ביום 29.11.2015 ניתנה למבקש ארכה להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 7418/15, הרשם ג' לובינסקי ), ובסופו של דבר נרשם ההליך הנוכחי ביום 3.2.2016.
2.לטענת המבקש, סיכויי ערעורו גבוהים, שכן בקביעותיו של בית המשפט קמא נפלו שגיאות מהותיות. זאת ועוד, מאזן הנוחות נוטה במובהק לזכותו מאחר ומשיבה 1 "חדלת פרעון" – כך שאם לא יעוכב ביצוע התשלום לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.
3.דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובה. כידוע, המבקש לעכב ביצוע פסק דין נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהתאם למודל "מקבילית הכוחות", ככל שסיכויי הערעור מוצקים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך – אם כי האחרון הינו "אבן הבוחן המרכזית" להכרעה. כפועל יוצא, ביצוע פסק דין כספי יעוכב אם עלה בידי המבקש להצביע על "חשש של ממש" שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולהיפרע מן הזוכה, במידה ויזכה בערעורו. זאת, בין היתר, בהתחשב בהיקף החיוב הכספי, ובמצבו הכלכלי של הזוכה (רע"א 7770/15 אבן פז נ' קנדקו בע"מ
(28.1.2016)).
זה אינו המצב במקרה שלפנינו. ראשית, עיון בחומר מלמד כי ערעור המבקש נושא אופי עובדתי בעיקרו, ומתמקד בקביעות בית המשפט קמא באשר לשיקים של משיבה 1 – אשר נמשכו לפקודת גורמים שונים, אך הוסבו והופקדו בחשבונות המבקש. לפיכך, ומבלי להביע עמדה לגופן של הטענות, לא ניתן לקבוע בשלב זה שסיכויי הערעור גבוהים דיים כדי להביא, כשלעצמם, לעיכוב ביצוע פסק הדין.
אשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי מצבה של משיבה 1 מעורר חשש ממשי באשר ליכולתה להשיב בעתיד את הסכום לידי המבקש, ככל שיתעורר בכך הצורך. המבקש תומך את טענותיו במסמכים "המעידים על ניסיון המבקש להיפרע מהמשיבה" סך שפסק לזכותו בית הדין האזורי לעבודה – לטענתו, ללא הצלחה. דא עקא, התאריכים שנושאים מסמכים אלה אינם עדכניים, בלשון המעטה: נספח ו' לבקשת רשות הערעור הופק, לדברי המבקש, ביום 5.12.02; נספח ח' הוא "תדפיס יתרות עו"ש של החברה מיום 29/2/12"; ואילו נספח ז' – העדכני שבחבורה – נושא את התאריך 14.3.2013. מבלי להרחיב לגבי תוכן המסמכים, ברי שלא ניתן ללמוד מהם דבר וחצי דבר על אודות מצב משיבה 1 כיום, שנים לאחר הפקתם. לפיכך, אף אם אניח כי סיכויי הערעור קיימים, אין בכך כדי להביא לעיכוב ביצוע פסק הדין.
4.בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא, ועמה הבקשה הנלווית למתן צו ארעי. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' באדר א
התשע"ו (15.2.2016).
ש
ו פ ט