רע"א 7770/15 גילה אבן פז נ. קנדקו בע"מ

1.מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 461/03, כב' השופט ע' גרשון ), אשר נעתר באופן חלקי לבקשת המבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעניינן ביום 1.7.2015, ובמסגרתו חויבו לשלם למשיבה 1 (להלן: קנדקו ) סכומי כסף שונים. נקבע כי עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשות לבית משפט זה (ע"א 6624/15; להלן: הערעור העיקרי ), לא תוכל קנדקו לממש את העיקול על בית מגוריהן בעיר חדרה, אם כי היא רשאית לפעול לביצוע פסק הדין בכל דרך אחרת.

2.בבקשת רשות הערעור – אותה הגישו המבקשות לאחר שבקשתן לעיכוב ביצוע במסגרת הערעור העיקרי נמחקה מטעמים דיוניים – טוענות המבקשות כי ראוי היה לעכב באופן מלא את ביצוע פסק הדין שניתן כנגדן. זאת, מאחר וסיכויי ערעורן טובים ומשום שמאזן הנוחות נוטה לזכותן. לטענתן, קנדקו היא חברה לא פעילה, נטולת הכנסות ונכסים, ו"ככל הנראה, חדלת פירעון". לפיכך, קיים חשש ממשי שאם יבוצע פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור במידה ויתקבל ערעורן. עוד טוענות המבקשות כי בהתחשב בגובה התשלום (משיבה 2 חויבה בסך 2,084,269 ₪), ביצוע פסק הדין עלול לפגוע "באופן אנוש" במצבן הכלכלי – שעה שעיכובו לא יסב נזק ממשי לקנדקו נוכח קיומם של עיקולים בסך גבוה יותר. לחלופין, מתבקש בית המשפט להורות כי הסכום יופקד בשלב זה בקופתו ולא יועבר לידי קנדקו.

3.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה. כידוע, בעל דין שזכה בדינו זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור כדי לעמוד בדרכו – אלא אם עלה בידי המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהתאם למודל "מקבילית הכוחות", ככל שסיכויי הערעור מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך – אם כי שיקול מאזן הנוחות הינו "אבן הבוחן המרכזית" להכרעה (ע"א 1276/15 בירי בראשי עבודות עפר פיתוח ותשתית וכבישים (1987) בע"מ נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פס' 17-19 (23.6.2015)). לפיכך, ביצוע פסק דין כספי יעוכב אם הוכח "חשש של ממש" שלא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור ולהיפרע מן הזוכה, במידה והמבקש יזכה בערעורו. זאת, בהתחשב בהיקף החיוב שנקבע, ובמצבו הכלכלי של הזוכה (שם, פס' 20-21; רע"א 7250/14 בן דור נ' צדוק , פס' ה' (24.11.2014)).

החלטת בית המשפט המחוזי צועדת בתלם זה, ומעניקה משקל הולם לאינטרסים הנוגדים של הצדדים: לקנדקו ניתנה האפשרות ליהנות מפירות זכייתה, בעוד המבקשות זכו להגנה מפני הנזק הבלתי הפיך הכרוך במכירת דירת מגוריהן. אינני מוצא עילה להתערב בתוצאה זו. אדרבה, עיון בחומר שלפני מלמד כי טענות המבקשות במסגרת בקשה זו אינן איתנות. אל מול ההצהרות הדרמטיות בדבר העדר הנכסים, ההכנסות והפעילות של קנדקו (עמ' 5-6 לבקשה), מופיעה בבקשת רשות הערעור עצמה אמירה שונה, לפיה מחזיקה קנדקו בנכס מסחרי בשווי לא מבוטל, ו"כל יתר" נכסיה משועבדים (עמ' 9). על פני הדברים, מדובר בטענות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. עולה מן המכלול כי אין יסוד לפקפק ביכולתה של קנדקו להשיב את הכספים, ככל שיתעורר בכך הצורך, ועל כן אין לעכב את ביצוע פסק הדין – מעבר לאמור בהחלטתו של בית המשפט קמא. אוסיף כי הטענה בדבר הפגיעה האנושה של מימוש פסק הדין במבקשות נטענה בעלמא, ולא נתמכה בראיות כלשהן. אכן, מדובר בסכום משמעותי (לפחות ביחס למבקשת 2), אך המבקשות לא הציגו כל תשתית שלאורה ניתן יהיה לבחון את הפגיעה בהן. עוד יצוין כי עולה שסך העיקולים שהוטלו על נכסיהן "עולה על הסכומים שנפסקו לחובתן". הנה כי כן, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות ולא מצאתי כי סיכויי הערעור גבוהים דיים כדי להביא, בכל זאת, לעיכוב ביצוע פסק הדין.

4.הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.