רע"א 7250/14 דורונה בן דור נ. אלון צדוק

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת י' שבח ) בע"א 9572-08-14 מיום 27.10.14, אשר נעתרה חלקית לבקשת רשות הערעור של המבקשת על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (השופטת הבכירה ח' ינון ) בת"א 5629-12-09 מיום 28.7.14; בהחלטת בית משפט השלום נדחתה עתירת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן נגדה, אשר עניינו חיוב כספי. בית המשפט המחוזי אישר את עיכוב הביצוע, בתנאי שסכום החיוב שנפסק נגד המבקשת יופקד כולו בקופת בית המשפט. בבקשה זו עותרת המבקשת להפחתת הסכום אשר יופקד כתנאי לעיכוב הביצוע.

רקע והליכים קודמים

ב.

בפסק דין של בית משפט השלום בתל-אביב בת"א 5629-12-09 מיום 15.7.14 התקבלה תביעת המשיב למימוש שיק שלטענתו ניתן לו על ידי בעלה של המבקשת, והיא חויבה בתשלום בסך 1,300,000 ₪ למשיב, בתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום, ובתוספת הוצאות. זאת, משדחה בית המשפט את טענתה לפיה שיק שלה בסכום זה, הנמצא בחזקת המשיב, נגנב וזויף, ולא היא או בעלה מסרו לו אותו כבטוחה לחיוב אחר שנפסק בפסק דין חלוט (ת"א 164377/09). בהליך עוקל סך של כ-350,000 ₪ בחשבון הבנק של המבקשת. כלפי פסק דין זה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, בנימוק שהמבקשת מעוניינת להגיש ערעור על פסק הדין, וכי ביצועו לפני ההכרעה בערעור יסב לה נזק רב ובלתי הפיך. ביום 28.7.14 דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשת, מן הטעם שהגשת ערעור בפני עצמה אינה מעכבת ביצועו של פסק דין כספי. על החלטה זו השיגה המבקשת בבית המשפט המחוזי, תוך שהיא מבקשת הן את עיכוב ביצועו של פסק הדין, הן את עיכוב העברת סכום הכסף שעוקל לטובת המשיב בהליך שהתקיים בהוצאה לפועל. בהחלטה מיום 19.8.14 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ש' אלמגור ) את בקשת המבקשת, משקבע כי טענתה בדבר אי היכולת להשיב את המצב לקדמותו, נטענה "באופן כללי וסתמי וללא אסמכתאות לביסוסה". המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר, בצירוף דוח ראשוני של חברת חקירה ששכרה, שלטענתה מבסס את החשש כי אם יבוצע פסק הדין, יקשה עליה לקבל את הכספים חזרה אם ערעורה יתקבל; זאת בין היתר בשל כך שנטען כי למשיב אין כל נכס הרשום על שמו. בהחלטה מיום 2.9.14 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת י' שבח ) את הבקשה, בהנמקה לפיה אין אפשרות לבית המשפט המחוזי לדון בבקשה זו בשנית, וכי בידי המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. עוד באותו יום הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, בו עתרה לראות בדוח החקירה "עובדה חדשה" המצדיקה עיון מחדש של בית המשפט בבקשתה לעיכוב ביצוע, ומניעת העברתם של הכספים המעוקלים למשיב. בהחלטה מאותו יום נקבע כי דוח החקירה אינו מצדיק עיון מחדש, וכי "עדיין מדובר בפסק דין כספי, והעדרו של נכס, הוא לבדו אינו אסמכתא מספקת להוכחת אי היכולת להשבת המצב לקדמותו". המבקשת שבה ופנתה לבית המשפט המחוזי, צירפה את דוח החקירה הסופי – אשר הצביע בין היתר גם על חוב בסך 80,000 ₪ המוטל על המשיב בהוצאה לפועל – והציעה כי חלק מן הסכום ישמש כבטוחה כספית לעיכוב ביצוע פסק הדין. נוכח זאת ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, לפיה אם תציע המבקשת להפקיד בקופת בית המשפט את מלוא סכום פסק הדין, תהיה נכונות מצד בית המשפט לשוב ולדון בבקשה. המבקשת הגישה בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק הדין, וביום 27.10.14, נקבע כי אם בתוך 7 ימים תפקיד המבקשת בקופת בית המשפט את סכום החיוב כולו, יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור בתיק העיקרי. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

בקשת רשות הערעור

ג.

המבקשת עותרת כי פסק הדין יעוכב, ובתור בטוחה כספית מציעה היא סך 350,000 ₪, אשר עוקל זה מכבר לטובת המשיב בהוצאה לפועל. לטענת המבקשת סיכויי הערעור טובים, נוכח טעויות נטענות, וכן מעלה מצבו הכלכלי של המשיב חשש ממשי לפיו אם לא יעוכב פסק הדין יקשה מאוד, אם יתקבל הערעור, להשיב את המצב לקדמותו.

תגובת המשיב

ד.

התבקשה תגובת המשיב. בתגובתו סומך המשיב ידו על החלטת בית המשפט המחוזי להתנות את עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדת סכום החיוב הכספי בקופת בית המשפט, וטוען כי מדובר בהחלטה צודקת, סבירה ומאוזנת בנסיבות. לדעת המשיב, החלטה זו מאפשרת הן לענות על חששותיו שלו מהברחת נכסים על ידי המבקשת או משינוי לרעה במצבה, הן לענות על חששותיה שלה. לשיטת המשיב סיכויי ערעורה אינם גבוהים, שכן בערעור עובדתי עסקינן. נטען גם כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה, שכן דוח החקירה שצירפה באשר למשיב אינו מהוה ראיה התומכת בטענותיה, הואיל והוא מצביע רק על חוב אחד של המשיב בסך 80,000 ₪, המשולם בהסדר דיוני. לבסוף, ציין המשיב כי המבקשת מסובכת בחובות נוספים, ובעיכוב ביצועו של פסק הדין ייגרם לו נזק, שכן מצבו בעתיד עלול להיות נחות יותר, מבחינת הסיכוי לגביית הכספים.

הכרעה

ה.

עיינתי בבקשת רשות הערעור וסבורני שאין מקום להיעתר לה. כידוע הלכה פסוקה היא שבעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ואין בעצם הגשת ערעור על פסק דין בכדי לעכב את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984; רע"א 5093/13 יקוטי נ' מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ (2013)). השיקולים העומדים בפני בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע הם כנודע שניים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ועיכוב הוא בחינת חריג (רע"א 4696/14 סינוואני נ' שמע (2014)). בין שני השיקולים הללו של סיכויי הערעור ומאזן הנוחות "מתקיימים יחסים של מעין 'כלים שלובים', או 'מקבילית כוחות': ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך" (ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2014), פסקה 13, (להלן עניין מנורה ), השופט מלצר). כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטל המוטל על המבקש גדול אף יותר; במקרה זה עליו להראות כי ישנו חשש של ממש שאם יזכה בערעור לא יוכל להשיב את כספו (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 1157 (מהדורה אחת עשרה, 2013); ע"א 2306/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' סופיה (חסויה)

(2010)). בפסיקה נקבע זה מכבר כי מצב מעין זה יכול להתעורר למשל "כאשר המשיב נתון בקשיים כלכליים, או כאשר קיים חשש שנושיו של המשיב ייפרעו מתוך כספי הזכייה" (עניין מנורה , פסקה 18; חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012, 372).

ו.

בענייננו, ניצבת לכאורה לפני המבקשת משוכה גבוהה באשר לסיכויי הערעור, שהוא עובדתי במידה רבה. לעניין מאזן הנוחות מצביעה המבקשת, והדבר לא נסתר בתגובת המשיב, על כך שלמשיב אין נכסים הרשומים על שמו, לא במקרקעין ולא במטלטלין, וכי לו חוב פתוח בהוצאה לפועל. על פניו נתונים אלו מלמדים על מצב כלכלי שאינו מזהיר; ואולם, שאלה זו אינה עולה כלל לעת הזאת, משקבע בית המשפט כי הסכום יופקד בקופת בית המשפט, ולפיכך, מצבו הכלכלי של המשיב ויכולתו להשיב כספים אינם רלבנטיים למאזן הנוחות, אלא דווקא מצבה הכלכלי של המבקשת ומשמעות הפקדתו של מלוא סכום החיוב על ידיה. לעניין זה חוששני כי המבקשת לא עמדה בנטל, משלא הסבירה מדוע בנסיבות מאזן הנוחות עדיין נוטה לטובתה, ומצדיק קביעת תנאים אחרים למתן עיכוב הביצוע; לשם כך היה עליה להציג את מצבה הכלכלי לאשורו, מה שלא נעשה.

ז.

איני נעתר איפוא לבקשה.