בע"מ 8049/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט שוחט ) בעמ"ש 40162-10-14 מיום 27.10.14, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק דינו (המתוקן) של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (השופטת ז'יטניצקי רקובר ) בתמ"ש 42658-09-13 ותמ"ש 35645-06-11 מיום 22.9.14. עניינה של הבקשה – עיכוב ביצועו של פירוק שיתוף בדירת מגורים. בצד הבקשה הוגשה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בה.

רקע והליכים

ב.

החל משנת 1989 ניהלו המבקשת והמשיבה מערכת יחסית זוגית כידועות בציבור. בשנת 2001 רכשו השניים דירה שנרשמה על שמותיהן בחלקים שוים, ובשנת 2004 נולד למבקשת – באמצעות הפריה חוץ-גופית – בן (להלן הקטין ), שאובחן מאוחר יותר כלוקה באוטיזם ו- PDD ( Pervasive Developmental Disorder ). בראשית שנת 2010 נפרדו הצדדים; זמן קצר לאחר מכן עזבה המשיבה את הדירה והמבקשת והקטין נותרו להתגורר בה. לאחר הפרידה הוגשו תביעות שונות לבית המשפט לענייני משפחה; הצריכות לענייננו מאלה הן: תביעת המבקשת לחיוב המשיבה בתשלום דמי מזונות ומדור לקטין (תמ"ש 35645-06-11), ולצד זאת תביעות המשיבה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים (תמ"ש 21910-02-10), וכן לחיוב המבקשת בדמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשתה בדירה ובמיטלטלין שבבעלותן המשותפת (תמ"ש 42658-09-13). ביום 27.8.13 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין חלקי בתביעת המזונות ובתביעה לפירוק השיתוף (וכן בתביעות משמורת ואפוטרופסות שאינן מענייננו), שבמסגרתו קבע כי על המשיבה חלה חובה חוזית לתשלום דמי מזונות כלפי הקטין; כן נתן בית המשפט צו לפירוק שיתוף בדירה ומכירתה בשוק החופשי, תוך שצוין כי לכל אחת מבנות הזוג תעמוד האפשרות לרכוש את חלקה של האחרת במחיר השוק.

ג.

בפסק דינו המתוקן מיום 22.9.14, נדרש בית המשפט לענייני משפחה לשתי סוגיות נוספות: סכום מזונות הקטין שיוטל על המשיבה – נוכח הקביעה העקרונית כי היא חבה במזונותיו – ושאלת תשלום דמי שימוש ראויים על ידי המבקשת. ביחס לדמי השימוש נקבע, כי משהגישה המשיבה תביעה לפירוק שיתוף בסמוך למועד עזיבת הדירה (ביום 16.2.10), גילתה דעתה כי אינה מוותרת על דמי השימוש בה; בהתאם לכך, הוטל על המבקשת לשלם מחצית מדמי השימוש הראויים החל משמונה חודשים מעת הגשת התביעה לפירוק השיתוף – פרק זמן שסבר בית המשפט כי בו ניתן היה למצוא דיור חלופי הולם לקטין בהתחשב בצרכיו המיוחדים – ובסכום שיקבע שמאי מטעם בית המשפט. אשר לתביעת המזונות, העמיד בית המשפט את סכום דמי המזונות על 900 שקלים לחודש. בית המשפט לא חייב את המשיבה בגין רכיב מדור הקטין, תוך שציין (פסקה 4.2.10), כי יש להניח שעם פירוק השיתוף בדירה תוכל המבקשת – אמנם בנטילת משכנתא נוספת – לרכוש לה ולקטין דירה חדשה באמצעות חלקה בתמורה ממכירת הדירה. לענין זה אף נאמר, כי "בתיק זה קבעתי (בית המשפט לענייני משפחה – א"ר) סכום מזונות מינימלי, העומד על 900 ש"ח מבלי שחייבתי בגין רכיב מדור וזאת לאור הנסיבות המיוחדות הקיימות בתיק זה אשר פורטו לעיל" (פסקה 5.5.4). כן ציין בית המשפט, כי לאחר מתן פסק הדין החלקי כאמור, סירבה המבקשת לפעול על פי צו פירוק השיתוף עד שייקבע שיעור חבותה של הנתבעת במזונות הקטין; נאמר, כי לא היתה הצדקה בנסיבות לעיכוב האמור, שכן אין לקביעת המזונות השלכה ביחס לפירוק השיתוף בדירה (פסקה 5.4.3).

ד.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע, במסגרתה עתרה המבקשת לשני סעדים: עיכובם של הליכי מכר הדירה עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור בנושא מדור הקטין, וכן עיכוב חיובה בתשלום דמי שימוש ראויים למשיבה. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה; אשר לחיוב בתשלום דמי שימוש נאמר, כי נטיית בתי המשפט היא שלא לעכב ביצועם של פסקי דין המורים על חיוב כספי אלא במקרים נדירים, ושהמבקשת לא השכילה להרים את נטל השכנוע בענין זה ולהוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה בנסיבות; ביחס לעיכובם של הליכי מכירת הדירה נאמר, כי בית המשפט לענייני משפחה לא הורה על פירוק השיתוף בדירה בפסק הדין נשוא הבקשה (מיום 22.9.14), אלא בפסק דינו החלקי מיום 28.7.13, שעליו לא הגישה המבקשת ערעור או בקשת רשות ערעור. הוטעם, כי פסק הדין החלקי איננו, כהגדרת המבקשת, "פסק דין זמני" אשר תחולתו תלויה בהכרעה הסופית בענין מדור הקטין. בית המשפט קבע עוד, כי החלטת המבקשת שלא לפעול בהתאם לצו פירוק השיתוף עד להכרעה בנושא מדור הקטין אינה מקנה לה זכות ערעור לעניין עיכוב ביצועו של פירוק השיתוף במסגרת ערעורה על פסק הדין למזונות, וכי אין מקומה של הבקשה לעיכוב ביצוע – בכל הנוגע לפירוק השיתוף – באותו הליך.

הבקשה

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי משניתק בין סוגית המדור – שכאמור טרם הוכרע בערעור בפניו – לבין מכירת הדירה בעקבות צו פירוק השיתוף בה. אשר לכך נטען, כי אם לא יעוכב ביצועו של הליך המכר, לא ניתן יהיה להבטיח את מדור הקטין ובמובן זה מהוה החלטת בית המשפט המחוזי הכרעה בערעור גופו. בהמשך לאמור מפנה המבקשת לסעיף 6א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 ולסעיף 40א(א) לחוק המקרקעין, הקובעים לדבריה, כי כאשר מורה בית המשפט על פירוק שיתוף במקרקעין בהם מתגוררים בני זוג וילדיהם הקטינים, יש לעכב את הליכי המכירה עד שנוכח בית המשפט כי נמצא הסדר מגורים המתאים לצרכיהם; לדברי המבקשת, משמעות הוראות אלה כי יש לעכב את פירוק השיתוף בדירה עד להכרעה בסוגית מדור הקטין, וזאת בייחוד שעה שלקטין צרכים מיוחדים והוא רגיש במיוחד לשינויים, ובכלל זה מעבר מביתו הקבוע לפתרון דיור זמני. לבסוף נטען, כי למבקשת סיכויי ערעור גבוהים, ושמאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן לאחר מכירת הדירה לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם תזכה בערעורה בנוגע למדור הקטין.

הכרעה

ו.

לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בחנתי בקפידה את טענות המבקשת, אולם לא מצאתי כי בקשתה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לה, ועל כן אינה באה בגדרי המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) (1982). אשר לאמת המידה הדיונית אדגיש, כי אף שהבקשה לעיכוב ביצוע נידונה לראשונה בפני בית המשפט המחוזי, אין להתעלם מכך שבבית משפט זה עסקינן בגלגול שלישי של הליך שראשיתו בבית משפט השלום; ככלל, אמת המידה שתחול להתערבות בבקשות רשות ערעור כגון דא היא זו הנוהגת בגלגול שלישי; אף אם יש מקום לנקוט גישה מקלה יותר כאשר ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה לראשונה בבית המשפט המחוזי, ענייננו אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות בכגון דא (ראו רע"א 7229/14 אחים נ. נתנאל חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ נ' גבריאלי (16.12.14)).

ז.

לא נעלמו מעיני טענות המבקשת ובפרט בכל הכרוך בצרכיו המיוחדים של הקטין. חרף זאת סבורני, כי אף לגופם של דברים אין להיעתר לבקשה. כמתואר, הבקשה נסבה בעיקרה על עיכוב ביצועו של פירוק השיתוף בדירה; אלא שענין זה למעשה לא עמד בפני בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו מיום 22.9.14, עליו הוגש ערעור יחד עם הבקשה לעיכוב ביצוע כאמור; כקביעתם של שני בתי המשפט הקודמים, המבקשת היא אשר כרכה בין נושא מדור הקטין לבין מימוש פירוק השיתוף בדירה, ובאופן זה פעלה על דעת עצמה בניגוד לפסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה מיום 28.7.13, בו ניתן צו הפירוק. כאמור, המבקשת לא השיגה על פסק דין זה עצמו, ובחרה לעשות כן בהליכים אחרים שהתנהלו לאחר מכן בנושא מדור הקטין, הן בפני בית המשפט לענייני משפחה, הן בפני בית המשפט המחוזי והן בפניי במסגרת בקשתה הנוכחית. חוששני כי יש בכך משום דחיית הקץ לעניין הפירוק. בנסיבות אלה אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה, כי "הבקשה לעיכוב ביצוע פירוק השיתוף אין מקומה בהליך זה, כמו גם כל הטענות להן מפנה המבקשת בבקשתה..." (עמ' 2 להחלטה). דהיינו, מקומן של טענות כנגד צו פירוק השיתוף בדירה אינו בהליך התלוי ועומד בערעור בפני בית המשפט המחוזי, וממילא גם לא בבקשה דנא. אשר לעיכוב תשלומם של דמי השימוש בדירה – כפי שקבע בית המשפט המחוזי, על פני הדברים אין נסיבות המקרה מצדיקות עיכובו של חיוב כספי, דבר הנעשה בנסיבות חריגות בלבד, כאשר על המבקש להראות כי קיים חשש של ממש שאם יזכה בערעורו לא יוכל להשיב את כספו (ראו רע"א 7250/14 בן דור נ' צדוק ( 24.11.14)).

כללם של דברים

ח.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.