רע"א 5093/13 רמי יקוטי נ. מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר רניאל) ברע"א 41784-06-13 מיום 1.7.13, שלא ליתן סעד זמני עד להחלטה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (סגן הנשיא נווה) בת"א 11672-04-13 מיום 11.6.13.

הבקשה עניינה פינוי המבקש ממושכר, שבו הוא מפעיל עסק.

רקע

ב.

ביום 11.6.96 השכירה המשיבה למר הרצל משה

(להלן הרצל) מבנה בן קומה אחת בנהריה, להפעלת מועדון ואולם ביליארד למשך חמש שנים. ביום 12.1.99 נחתם נספח, שלפיו הועמדה תקופת השכירות על כשמונה שנים נוספות, עם אופציה להארכה, וניתנה רשות לביצוע שינויים במושכר. עם סיום תקופת השכירות בשנת 2009 נותרו חובות בגין דמי השכירות. הרצל ביקש לחתום על הסכם חדש, וביום 13.4.10 הודיעה לו המשיבה כי תשקול את בקשתו בכפוף לתשלום של 60,000 ₪ על חשבון החוב. משלא שילם הרצל את מלוא הסכום, ונמנע מלשלם את יתרת חובו, הגישה המשיבה תביעה לפינויו. כן הוגשה בקשה לצירוף מר אריה משה (להלן אריה), אחיו של הרצל, כנתבע נוסף, שכן לפי הנטען המושכר משמש כעסק משפחתי המוחזק על ידי הרצל ועל ידיו אחיו, בתיאום עם המשיבה. ביום 25.4.12 נדחתה הבקשה. לא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה. תביעת הפינוי התקבלה (השופטת ג'דעון בתא"ח 30277-03-11 מיום 17.12.12), ונקבע, כי החל מיום 29.12.11 אין להרצל כל זכות להחזיק במושכר. עוד נקבע, כי ההסכמות הנטענות שהושגו בינו ובין אחיו לבין המשיבה, לא השתכללו לכדי חוזה מחייב, וכי הסכם ההרשאה שנשלח לאריה נושא שם של משכיר אחר ומתייחס למושכר שונה. בית המשפט קיבל איפוא את תביעת הפינוי. המבקש, שמחזיק לטענתו בנכס מכוח הרשאה מאת אריה, ומנהל במושכר "פיצוציה", הגיש תביעה לבית משפט השלום להכרה בזכויותיו במושכר ובצדה בקשה לסעד זמני, ושבה נטען,

בין היתר כי המשיבה ידעה שהמבקש מחזיק בנכס.

ג.

ביום 8.4.13 נתן בית משפט השלום בקריות (השופטת הבכירה לאופר חסון) צו מניעה זמני במעמד צד אחד עד למתן פסק דין סופי בתביעה שהגיש המבקש. בקשת המשיבה לביטול צו המניעה הזמני התקבלה (סגן הנשיא נווה). נקבע, כי המשיבה אוחזת בפסק דין חלוט שעניינו פינוי המושכר, ולמבקש אין זכויות בו, משלא הוכרה זכות החזקה של אריה, שמכוחה הוא פועל לטענתו. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובצידה בקשה לסעד זמני עד להחלטה בבקשת רשות הערעור. האחרונה נדחתה. צוין, כי "עקב הספקות הקשים בדבר הוכחת זכות החזקה למבקש, והראיות החזקות יותר שזכותו אינה זכות בר רשות ניתנת לביטול מכוחו של מי שגם לו לא היתה אלא זכות כבר רשות הניתנת לביטול, אשר בוטלה". הפינוי נקבע ליום 18.7.13.

ד.

מכאן הבקשה (ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע) שהגיעתני היום. נטען, כי אין לפסק דינו של בית משפט השלום בתביעת הפינוי וההחלטה לאי צירוף אריה לתביעה, כוח כלפי המבקש, ופסק הדין בתביעת הפינוי אינו חל עליו. אשר למאזן הנוחות נטען, כי פינוי המבקש משמעו "חיסול פרנסתו, וזריקתו לרחוב ללא פת לחם, וחיסול עסק פעיל ממנו השתכר, וחיסול צפוי לסחורה והשלכתה לטמיון".

הכרעה

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל מקום בו מתעוררות שאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מד' אמותיהם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). במובהק אין זה המקרה שלפנינו, ואף לא נטען לשאלות מן הסוג האמור. מעבר לכך, על פניו, ומבלי לטעת מסמרות, המשוכה

הניצבת בפני המבקש בתיק דנא נראית גבוהה ביותר, שכן עיקר הבקשה מתבסס על קביעות עובדה ומהימנות (ע"א 2835/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (לא פורסם; 2005); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי , פ"ד נב(2) 582, 594 (1998). משנקבע כי להרצל אין זכויות במושכר, ולמעשה גם לא לאריה, שבית המשפט לא אישר את צירופו לתובענה, עולה

שלא היה בידם להעביר את החזקה

במושכר לאחר, ולמבקש אין זכויות בנכס.

ו.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי אין בעצם הגשתה של השגה כדי לעכב ביצועו של פסק דין, וזכותו של הזוכה בדין ליהנות מזכייתו. והעיקר, עיכוב ביצועו של פינוי נכס עסקי, יינתן במשורה, במקרים חריגים שבהם יקשה עד מאוד לפצות על נזקים העלולים להיגרם, והיד קפוצה יותר מאשר בדירות מגורים, מטבע הדברים; "והגם כי אין להקל ראש בהשלכותיו של פסק הדין על עסקיהם של המבקשים, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך" (רע"א 678/08 פרוספריטי פי. די. אם. איי.שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (לא פורסם; 2008), פסקה 7 וההפניות דשם; ע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל (לא פורסם; 2008) (פסקה 5); רע"א 4135/06 פרוידיגר נ' אשכנזי (לא פורסם; 2006) (פסקה יב(1)).

ז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.