רע"א 2949/15 יצחק שלמה מאירוביץ נ. עמותת בית התנועה להסתדרות פא"י בני ברק

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אבי ב-יפו (השופט ח' ברנר ) מיום 16.4.15 בע"א 28407-03-15, בה נדחתה בקשת המבקשים לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן כנגדם על-ידי בית משפט השלום (השופט ג' הימן ) בתא"ק 9537-04-11 ביום 14.2.15. במסגרתו ניתן צו לסילוק ידם של המבקשים מקומת הכניסה של הנכס שברחוב ירושלים 6 בבני ברק בו הפעילו בית כנסת. זאת, לאחר שבקשת המבקשים לבית משפט השלום לעכב את ביצוע פסק הדין נדחתה ביום 11.3.15. בשל סד הזמנים שבו אנו נמצאים – הבקשה הוגשה אתמול (29.4.15) ואילו הפינוי צפוי להתקיים מחר (ביום 1.5.15) – נסקור להלן את השתלשלות העניינים בקצרה.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביום 14.2.15 קיבל בית משפט השלום ב פסק דין מפורט, את תביעת המשיבה לסילוק ידם של המבקשים מקומת הכניסה של בניין בן שתי קומות ומרתף הנמצא בבעלותה. על פי פסק הדין, נהגה המשיבה להפעיל בקומת הכניסה מקום תפילה ואולם לפעילויות שונות, ואילו המבקשים השתלטו שלא כדין על קומה זו, תוך שהם שוללים מן המשיבה את האפשרות לנהוג בקניינה כרצונה. המחלוקת בין הצדדים אליה נדרש בית המשפט נסבה על גבולות ההיתר שניתן למבקשים על-ידי המשיבה להשתמש בקומת הכניסה כבית כנסת. בסופו של יום ניתן כאמור בפסק הדין צו המורה למבקשים לפנות את קומת הכניסה ולהשיבה לידי המשיבה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, וכל זאת עד ליום 15.3.15. כן נפסקו לטובת המשיבה הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 57,000 ₪, לתשלום בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ג.

המבקשים הגישו לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. במסגרת הבקשה נטען, כי ללא עיכוב הביצוע תסוכל בפועל אפשרותם לערער על קביעות פסק הדין, וזאת הואיל ולאחר הפינוי יקשה עד מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בקשה זו נדחתה ביום 11.3.15.

ד.

ביום 12.3.15 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, לו צירפו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בעקבות הבקשה ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי. ביום 16.4.15 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וזאת משקבע כי הן מאזן הנוחות הן סיכויי הערעור מצביעים על כך שאין זה מוצדק לחרוג מברירת המחדל לפיה פסקי דין יש לקיים. באשר למאזן הנוחות קבע בית המשפט, כי אין חשש שלא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו, שכן המשיבה התחייבה שלא תעשה כל דיספוזיציה בבניין עד למתן הכרעה בערעור. לפיכך נקבע, כי אין זאת מן הנמנע שאם יזכו המבקשים בערעור, יוכלו לשוב ולהתפלל בקומת הכניסה שבנכס כפי שעשו עד כה, ואי הנוחות שתיגרם להם תהא זמנית בלבד; בתקופה זו ייאלצו להתפלל בבתי כנסת אחרים באזור. באשר לסיכויי הערעור נאמר, כי הואיל ופסק הדין של בית משפט השלום מבוסס ברובו על ממצאים עובדתיים, שכידוע אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם, אין מדובר בסיכויים גבוהים. בנוסף, נאמר בהחלטה, כי אין מקום להלום את טענת המבקשים, לפיה לא ניתן להם די זמן להיערך לפינוי, וזאת הואיל והתביעה הוגשה לפני ארבע שנים, ועברה כבר יותר משנה מאז שבית משפט השלום הודיע על כוונתו להורות על פינוי והציע לצדדים להגיע להסכמה. זאת בנוסף לעובדה שאין מדובר בפינוי דירת מגורים או נכס עסקי, המצריכים לרוב זמן התארגנות ממושך. לבסוף, לעניין טענת המבקשים בדבר עיכוב ביצוען של ההוצאות שנפסקו, נאמר כי החלטה זו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תתערב בהחלטות מעין אלה רק אם מדובר בהחלטה פגומה או בלתי מתקבלת על הדעת, מה שאינו מתקיים בענייננו. בית המשפט העמיד את מועדו של צו עיכוב הביצוע הארעי עד ליום 30.4.15.

הבקשה

ה.

בבקשה הנוכחית גורסים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה בפירוש לטובתם, וזאת בעיקר נוכח חשיבותו ומרכזיותו של בית הכנסת הפועל בנכס נשוא הפינוי, לקהילה המתפללת בו. המבקשים טוענים, כי אין אפשרות להעביר את כל קהילת בית הכנסת יחדיו למקום אחר, שכן אין בית כנסת באזור מגוריהם המסוגל לקלוט את כל הקהילה כולה, על כל חבריה. בנוסף, גורסים המבקשים כי אף אם יימצא בית כנסת מעין זה בסופו של יום, יהיה בדבר כדי לפגום משמעותית באפשרותם של חברי הקהילה להמשיך ולקיים את חיי הקהילה שפיתחו לעצמם לאורך השנים. כן, מציינים המבקשים כי עקירתם ואפסונם של הריהוט, ספרי התורה ותשמישי הקדושה הם משימה סבוכה ולמעשה בלתי אפשרית.

ו.

בנוסף גורסים המבקשים, כי אין בעיכוב הביצוע כדי לפגוע בזכותה הקניינית של המשיבה, או למצער שמדובר בפגיעה זניחה ביותר. זאת הואיל ועסקינן בהארכה של מספר חודשים בלבד, עד להכרעה בערעור, אשר אף בהם תהא המשיבה מנועה – על פי הצהרתה – מכל דיספוזיציה בנכס. כן מביעים המבקשים חשש שהתחייבותה של המשיבה על אי ביצוע דיספוזיציה בנכס אינה מפורשת, וכי בעבר זו פעלה רבות תוך עשיית דין לעצמה.

ז.

באשר לקביעת בית המשפט, לפיה היה למבקשים די זמן להתכונן לפינוי נטען, כי בית משפט השלום חיוה דעתו לעניין הפינוי כאשר הציע לצדדים להגיע להסכמה ולייתר את הכרעתו ב פסק דין

מנומק; אך המבקשים מציינים, כי אילו הסכימו להצעת בית המשפט היו מוותרים על זכותם לערער, וטוענים כי כל עוד לא נכתב פסק דין המורה על פינוי, אין זה ראוי לצפות מהם לפעול בכיוון זה.

ח.

לבסוף, באשר לסיכויי הערעור, טוענים המבקשים לגופו של הערעור, וגורסים כי אין זה נכון שהכרעתו של בית משפט השלום מתבססת אך על ממצאים עובדתיים. לדידם של המבקשים ישנן הכרעות משפטיות רבות שערכאת הערעור תיאלץ להידרש אליהן במסגרת הכרעתה, ובנוסף גם הכרעותיו העובדתיות של בית משפט השלום אינן חסינות מהתערבות ערכאת הערעור, במיוחד נוכח השגיאות הבולטות שבהן – כנטען – ואי ביסוסן בחומר העובדתי שעמד לפני בית המשפט.

הכרעה

ט.

עיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטות הקודמות שניתנו בעניין, ובחומרים הנוספים שצירפו המבקשים, וסבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה. ברע"א 3663/14 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג/'.אל.אי-מרכז רוטשילד בע"מ (2012) ציינתי, כי במקרים בהם בקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לראשונה בבית המשפט המחוזי – ולכן אך ערכאה אחת נדרשה לעניין עיכוב הביצוע – יהיו נסיבות חריגות בהן יהא מקום לגמישות מסוימת בבית משפט זה, חרף היותנו ככלל הערכאה השלישית הנדרשת לסכסוך בכללותו. אולם, בענייננו הוגשה בקשת עיכוב ביצוע בראשונה לבית משפט השלום, ולכן שני בתי משפט לפנינו נדרשו לעניין זה, ואף ניתן עיכוב מסוים, ועל כן יש לומר כבר כאן כי אין בבקשה שאלה משפטית או ציבורית מהותית המצדיקה התערבות בגלגול שלישי על פי כללי ההתערבות המקובלים.

י.

אף לגופם של דברים סבורני שאין מקום להיעתר לבקשה. כידוע הלכה פסוקה היא שאין בעצם הגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו, שכן זכותו של בעל דין שזכה בתביעה ליהנות מפריה (רע"א 5093/13 יקוטי נ' מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ (2013)). בבקשה לסעד זמני של עיכוב ביצוע, על בית המשפט לבחון את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ובין שני אלה מתקיימת מעין "מקבילית כוחות"; ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה לסיכויי ערעור גבוהים, ולהפך ( (ע"א 470/14 תלתן הנדסת מערכות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (2014); ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2014), פסקה 13, (להלן עניין מנורה ) השופט עמית; בע"מ 7934/14 פלוני נ' פלוני (2014)).

יא.

בנידון דידן, התקשיתי להלום את טענת המבקשים לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עם כל הקושי שבפינוי בית הכנסת, אשר שימש למבקשים בית לתפילה ולמפגש מזה מספר שנים לא מבוטל, הואיל ואין מדובר בפינויה של דירת מגורים (אשר ככלל גישת הפסיקה כלפי שכמותה נוטה להתחשבות אנושית על פי הניתן בנסיבות, וראו למשל רע"א פרוספריטי פי. די. אם. איי.שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (2008)), ונוכח התחייבותה של המשיבה שלא לערוך כל דיספוזיציה בנכס, אין מניעה כי אם יזכו המבקשים בערעור, לא יוכלו להשיב את המצב לקדמותו, וזאת בלא שאומר אלא כי הערעור מציב משוכה גבוהה. נזכיר, בהמשך לדברי בית המשפט המחוזי, כי ההליך מתנהל מזה מספר שנים, ומפסק הדין בבית משפט השלום עברו חודשיים וחצי, והיה איפוא זמן להיערך באופן סביר. נכון, שפינוי בית הכנסת על פניו כרוך בקשיים מובנים, וביניהם הוצאת הספרים ותשמישי הקדושה ומציאת מקום לאפסונם, אך סבורני כי אין באלה, הניתנים לפתרון, כדי להטות את הכף אל עבר עיכוב ביצוע; זאת הואיל ומולם עומדת זכותה של המשיבה ליהנות מפסק הדין שניתן לטובתה, המכיר בזכותה הקניינית בנכס נשוא הסכסוך, וברשות שבידה לנהוג בו מנהג בעלים, בכפוף לאי עשיית דיספוזיציה, לשימור האופציות עד להכרעה בערעור. המבקשים מצביעים על קושי נוסף הגלום בפינוי; פירוק חיי הקהילה של בית הכנסת, אשר יתרחש לדידם משיאלצו, כל אחד בנפרד, למצוא מקום תפילה חלופי. ואולם, ובלי חלילה להקל ראש בחשש מעין זה, הדעת נותנת שקהילה חזקה ומבוססת, כפי שקהילת המבקשים מתוארת בבקשה, תצליח לשקם עצמה מחדש גם במבנה אחר (בכפוף לערעור אם יתקבל) ולא אלמן ישראל.

יב.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.