עע"מ 5089/19 ראש הישיבה הרב צבי ביאלוסטוצקי- ועו 300 תושבי השכ נ. עו"ד

לפניי בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור שהוגשה בד בבד עם ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת ) מיום 25.7.2019 בעת"מ 57895-07-19 (להלן: פסק הדין ), במסגרתו נדחתה עתירת המבקשים לצו מניעה קבוע שיאסור על פינויים ממועדון חברתי ובית כנסת שבמקלט ציבורי ברחוב עפרוני 27 בערד (להלן: המקלט ).

הרקע לבקשה והליכים

1.

ביום 18.7.2019, התקבלה תלונה אצל המשיבה 3 (להלן: המשטרה ) בתחנת ערד בדבר הסגת גבול פלילית אשר בעקבותיה נפתח תיק פל"א 313538/2019 (להלן: תיק החקירה ). התלונה התקבלה מנציג המשיבה 2 (להלן: העירייה ), שהודיע על הפלישה של המבקשים למקלט. בעקבות התלונה, ערכה המשטרה בירור שהעלה כי בתחילת חודש יוני נערך ביקור של נציגי העירייה במקלט, שהיה ריק; כי על פי עדות שכנים המתגוררים ברחוב, עד ליום 18.7.2019, הם לא הבחינו בפעילות חריגה במקום; וכי מחשבון מים עולה כי מיום 1.4.2019 ועד ליום 16.7.2019 – לא הייתה צריכת מים במקלט; לפי חשבונות חשמל, מיום 29.1.2019 ועד ליום 12.7.2019, לא הייתה כל צריכת חשמל במקלט (כולן, להלן: הראיות בתיק החקירה ). לפיכך, החליטה המשטרה כי מדובר בפלישה טרייה וכי יש לסייע לעירייה לפנות את המבקשים מהמקלט. המשטרה הודיעה על כך למבקשים ביום 23.7.2019. באותו היום, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה למתן צו ארעי בעתירה מינהלית. צו ארעי ניתן ובית המשפט קמא הורה על קיום דיון דחוף בבקשה. ביום 25.7.2019 התקיים דיון בבית המשפט קמא, אשר בסיומו דחה בית המשפט קמא את העתירה וביטל את הצו הארעי. בית המשפט קמא התמקד בפסק דינו בשאלת מועד הפלישה. המבקשים טענו כי מועד הפלישה היה ביום 5.5.2019, בעוד העירייה טענה כי המבקשים פלשו, לכל המוקדם, ביום 17.7.2019. פסק הדין קבע כי אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשים פלשו למקלט. הם מחזיקים שלא כדין במקלט, אשר משמש להם, בין היתר, כבית כנסת וכמועדון חברתי. בפסק הדין נדחתה טענת המבקשים לפיה הם פלשו למקלט ביום 5.5.2019, כך שפלישתם היא טרייה. משמעות האמור בפסק הדין היא שניתן לפנות את המשיבים מהמקלט על פי הוראת סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1989 (להלן: הוראת עשיית דין

עצמי או סעיף 18 לחוק המקרקעין ).

לאחר מתן פסק הדין בדיון, הוציא בית המשפט קמא גם החלטה הדוחה בקשה לעיכוב פסק הדין משום שאין מדובר בנזק בלתי הפיך ותמיד ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.

ביום 26.7.2019, הגישו המבקשים את הבקשה לסעד זמני (להלן: הבקשה ). בהחלטתי מאותו יום הוריתי על מתן צו ארעי לפיו יש לעכב את ביצוע פינוי המבקשים מהמקלט עד ליום 31.7.2019, בכפוף להפקדת ערובה על סך 20,000 ש"ח.

טענות הצדדים

2.

המבקשים טוענים, בתמצית, כי פינויים של המתפללים מהמקלט יגרום לנזק בלתי הפיך. לטענתם, בית המשפט קמא הכריע בעתירה על סמך מסמכים מזויפים, כמו המכתב מחברת החשמל לפיו לא הייתה צריכת חשמל במקלט. המבקשים טענו כי היו מנועים מלעשות שימוש במים עד ליום 17.7.2019 עקב הצפת ביוב במקלט וכי יש בידיהם גם תמונות המלמדות על מועד הפלישה.

3.

העירייה טוענת בתגובתה לבקשה, כי היא גילתה על הפלישה של המבקשים למקלט ביום 18.7.2019. ביום 18.7.2019 התקבלה במוקד העירוני תלונת תושב לפיה קבוצת חסידי גור מכניסים למקלט כסאות ושולחנות. באותו יום ולאחר סיור במקום, נציג העירייה הגיש תלונה על הסגת גבול פלילית במשטרת ישראל תחנת ערד. המקלט היה פתוח ביום 5.5.2019 (מועד הפלישה, לטענת המבקשים), לא משום שהיה נטוש אלא משום שהעירייה פתחה את המקלטים השכונתיים בערד בשל המצב הביטחוני ששרר אותה עת והאזעקות שנשמעו אז. העירייה צירפה צילום תעודת עובד ציבור של סמנכ"ל התאגיד וראש מינהל הנדסה בתאגיד המים והביוב האזורי "מעיינות הדרום", המאשרת כי תחילת צריכת המים במקלט בתקופת הכרטסת הייתה רק ביום 17.7.2019 וכי "צריכת המים במקלט נמדדת באמצעות מונה דיגיטלי המותקן במקלט אשר נמצא בבעלות התאגיד ואין כל אפשרות לשנות את מדידת צריכת המים, בוודאי שלא יכולה לעשות זאת העירייה" (זאת, בניגוד לטענת המבקשים לפיה העירייה זייפה את נתוני צריכת המים) וכן העירייה צירפה מכתב המאשר את האמור בחשבון החשמל.

4.

המשטרה טוענת כי דין הבקשה להידחות מכיוון שמאזן הנוחות נוטה משמעותית לדחיית הבקשה ונוכח סיכוייו הקלושים של הערעור. לעניין סיכויי הערעור, המבקשים נעדרי ניקיון כפיים, עשו דין לעצמם ופלשו למקלט, ומבקשים מבית המשפט להשתמש בו רק משום שפלישתם אינה טרייה. בנוסף, במוקד הערעור עומדת שאלה עובדתית בלבד והיא שאלת מועד הפלישה. בית המשפט שלערעור אינו מתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. למשטרה הוצגו ראיות המלמדות כי מועד הפלישה למקלט היה ביום 17.7.2019. לעניין מאזן הנוחות, יש אינטרס ציבורי כשמדובר במקלט המיועד לשמירה על ביטחון הציבור ואין להפקיע מהציבור את האפשרות להתפנות למקלט בשעת חירום משום שהמנעול החיצוני של המקלט הוחלף מבלי שלעירייה ניתן העתק המפתח. המבקשים משתמשים בנכס שלא כדין. המשטרה מציינת כי העתירה נגד החלטתה הייתה צריכה להתברר בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ולא כעתירה מינהלית.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו, כך שסעד זמני בתקופת הערעור יינתן במקרים חריגים (ראו, למשל: עע"ם 2738/19 תוסף קומפאונדס בע"מ

נ' רשות מקרקעי ישראל , בפס' 10 (7.7.2019) (להלן: עניין קומפאונדס )). על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח התקיימות התנאים המצטברים של סיכויים טובים לקבלת הערעור וכן ש"מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו: עניין קומפאונדס וההפניות שם). מדובר במקבילית כוחות, כאשר "מאזן הנוחות" הוא אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה לסעד זמני (עניין

קומפאונדס וההפניות שם). לפגיעה באינטרס הציבורי יינתן משקל נכבד במסגרת בחינת מאזן הנוחות (ראו, למשל: עע"ם 122/19 זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים , בפס' 13 (13.2.2019); עע"ם 9897/17 א.ש. אלפא נכסים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , בפס' 13 ( 11.1.2018 )).

6.

ראשית נבחן את סיכויי הערעור בענייננו. סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין דן בעשיית דין עצמית וקובע כדלקמן:

"תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין , תוך שלושים ימים מיום התפיסה , להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם" (ההדגשות הוספו – ג'.ק).

ראו גם: מיגל דויטש קניין כרך א 379-378 (1997) (להלן: דויטש).

הלכה פסוקה היא כי המשטרה תסייע למבקש לפי הוראה זו אם תנאי סעיף 18 לחוק המקרקעין יוכחו ברמת שכנוע גבוהה (ראו, למשל: בג"ץ 6735/04

סוכובולסקי נ' השר לענייני ביטחון פנים , פ"ד נט(1) 331, 334 (2004) ("... המשטרה תסייע למבקש בהפעלת זכות העזרה העצמית רק אם יוכח, ברמת שכנוע גבוהה, דבר התקיימותם של התנאים המקימים למבקש זכות לעזרה עצמית מכוח החוק "); בג"ץ 11109/07 שמונוב נ' השר לענייני בטחון פנים (2.1.2008) (" חובתה של המשטרה לסייע לבעל החזקה במקרה של פלישה מותנית בשני תנאים: טריות הפלישה, ווידוא כי מעשה הפלישה אינו מוטל בספק ... נחה דעתי למקרא החומר כולו, כי בטרם קיבלה המשטרה החלטה לפנות בכוח את העותר מן הנכס נערכה חקירה ראויה בעניין, ואף התקבל אישור היועצת המשפטית במחוז תל אביב של המשטרה. הפניה למשטרה נעשתה בטרם חלפו שלושים יום, והחלטת המשטרה לפנות את העותר בכוח מהנכס התקבלה לאחר שהגורמים הרלבנטיים במשטרה שוכנעו כי כניסתו של העותר לנכס נעשתה שלא כדין. משום כך, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטה זו ... "); דויטש , בעמ' 418 ).

לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין, ניתן להפעיל את הזכות לעשיית דין עצמי תוך שלושים ימים ממועד הפלישה – כלומר, כאשר הפלישה היא טרייה.

בענייננו, מוקד המחלוקת בבית המשפט קמא היה בשאלת מועד הפלישה. פסק הדין שניתן לעניין הזכאות לעשיית דין עצמי מתבסס על קביעות עובדתיות. מועד הפלישה הוא הכרעה עובדתית שנדונה בבית המשפט קמא. בית המשפט קבע כי עדותו של הרב ביאלוסטוצקי אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו בפני בית המשפט קמא –

"הן של תאגיד המים מהם נלמד שצריכת המים החלה אך ורק ביום 17.7.2019 וכאמור עד ליום 12.7.2019 כלל לא היתה צריכת חשמל. מכאן ניתן להסיק, שבניגוד לטענות העותרים, הפלישה למקלט בוצעה בסמוך למועד בו החלה צריכת המים. זאת ועוד, בתיק החקירה קיימת עדות של תושבת המקום שגרה בסמוך למקלט ואשר לעדותה שלפני יום 18.7.19 לא הבחינה בכל פעילות באיזור המקלט וביום 18.7.19 כאשר חלפה על פני המקלט הבחינה ברכבים של אנשים מקהילת גור, אשר הוציאו מרכביהם כסאות ושולחנות והכניסו אותם למקלט. המסקנה מכל האמור לעיל, שמדובר בחזקה תכופה שטרם חלפו 30 יום והמסקנה אליה הגיעה המשטרה, לפיה מדובר בפלישה טרייה, היא אך מתבקשת מהנסיבות ומחומר הראיות שעמד בפניה ובפני בית משפט זה ." (ההדגשות הוספו – ג'.ק.)

הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אשר התרשמה באופן בלתי אמצעי מהראיות ומהעדויות, אלא בנסיבות מיוחדות. איני רואה בנסיבות העניין הצדקה להתערב בקביעות עובדתיות אלה (ומעבר לצורך ייאמר, מבלי לקבוע מסמרות, שנראה שמסקנתו של בית המשפט קמא מעוגנת בחומר הראיות). יוער, כי המבקשים מנסים להיבנות מקביעות שיפוטיות בהליכים שאינם רלוונטיים לעניין הנדון, המלמדות, לטענתם, כי חזקת התקינות של עיריית ערד אינה עומדת לה. אף כי מדובר בבחינה מקדמית בלבד שאין בה כדי לקבוע מסמרות, עולה כי לכאורה סיכויי הערעור אינם מן המשופרים שכן עיקר טענות המבקשים מופנות כלפי ממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא.

ממילא,

בענייננו מאזן הנוחות אינו מטה את הכף לטובת מתן סעד זמני בערעור . מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית בבקשות אלו. ברע"א 2949/15 מאירוביץ נ' עמותת בית התנועה להסתדרות פא"י בני ברק

(30.4.2015) (להלן: עניין מאירוביץ ), נקבע

כדלקמן (בפס' יא.):

"בנידון דידן, התקשיתי להלום את טענת המבקשים לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עם כל הקושי שבפינוי בית הכנסת, אשר שימש למבקשים בית לתפילה ולמפגש מזה מספר שנים לא מבוטל , הואיל ואין מדובר בפינויה של דירת מגורים ... ונוכח התחייבותה של המשיבה שלא לערוך כל דיספוזיציה בנכס, אין מניעה כי אם יזכו המבקשים בערעור, לא יוכלו להשיב את המצב לקדמותו, וזאת בלא שאומר אלא כי הערעור מציב משוכה גבוהה ... נכון, שפינוי בית הכנסת על פניו כרוך בקשיים מובנים, וביניהם הוצאת הספרים ותשמישי הקדושה ומציאת מקום לאפסונם, אך סבורני כי אין באלה, הניתנים לפתרון, כדי להטות את הכף אל עבר עיכוב ביצוע; זאת הואיל ומולם עומדת זכותה של המשיבה ליהנות מפסק הדין שניתן לטובתה, המכיר בזכותה הקניינית בנכס נשוא הסכסוך, וברשות שבידה לנהוג בו מנהג בעלים , בכפוף לאי עשיית דיספוזיציה, לשימור האופציות עד להכרעה בערעור. המבקשים מצביעים על קושי נוסף הגלום בפינוי; פירוק חיי הקהילה של בית הכנסת, אשר יתרחש לדידם משיאלצו, כל אחד בנפרד, למצוא מקום תפילה חלופי. ואולם, ובלי חלילה להקל ראש בחשש מעין זה, הדעת נותנת שקהילה חזקה ומבוססת, כפי שקהילת המבקשים מתוארת בבקשה, תצליח לשקם עצמה מחדש גם במבנה אחר (בכפוף לערעור אם יתקבל) ולא אלמן ישראל." (ההדגשות הוספו – ג'.ק.).

שלא כמו עניין מאירוביץ , בו החזיקו המבקשים בנכס במשך מספר שנים על כל המשתמע מכך, החזקתם של המבקשים בענייננו במקלט היא בת מספר שבועות בודדים בלבד (לכל היותר). בבחינת מאזן הנוחות, המבקשים לא הסבירו כיצד פינויים מהמקלט עלול ליצור מצב בלתי הפיך. מנגד, יש אינטרס ציבורי חיוני שעניינו שמירה על מקרקעי ציבור בכלל (השוו: רע"א 10559/06 דבוש נ' עיריית הרצליה , בפס' ד. (25.12.2006) (" הדעת אינה סובלת, כי קרקעות הציבור יוחזקו, שלא כדין, בידי אנשים פרטיים. בשקלול הדברים, אף אינטרס זה מטה את מאזן הנוחות לטובתה של המשיבה "); רע"א 4084/14 בדיר נ' רשות מקרקעי ישראל, בפס' ז.

(16.12.2014) (" אשוב ואטעים את החומרה שבה יש לראות את תופעת הפלישה למקרקעי ציבור שלא כחוק, ואת החשיבות במענה הולם מצד הרשויות שלא ליתן ידיהן להנצחתה של פלישה זו ")). כך בעיקר כשמדובר ב מקלט ציבורי שתכליתו להגן על ביטחון הציבור בעיתות חירום. המבקשים לכאורה החליפו את המנעול החיצוני של המקלט ובכך הותירו את הציבור תלוי לחסדיהם בשעות חירום.

סוף דבר

7.

הבקשה נדחית. לא מצאתי להידרש לבקשת המבקשים להשיב לתגובת המשיבים.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 2-1, בסך של 10,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 3 בסך של 10,000 ש"ח.