רע"א 4084/14 מוחמד בדיר נ. רשות מקרקעי ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט ) ברע"א 30535-03-14 מיום 11.5.14, בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקוה (השופטת ש' קמיר-וייס ) בת"א 27489-02-13 מיום 10.2.14. בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקשים לקבלת צו ארעי כנגד פינוים ממקרקעי ציבור המצויים בכפר קאסם, בו הם מתגוררים. עניינה של הבקשה – עתירת המבקשים לקבלת צו מניעה זמני שיאסור על הריסת בתיהם בחלקה אשר לגביה הוצאו צוי פינוי, וזאת בעיקר נוכח קיומה הנטען של תכנית בניה מטעם עיריית כפר קאסם (להלן העיריה ), הכוללת הקצאת מגרשים למבקשים בתוך חלקה זו.

רקע והליכים

ב.

ברקע הדברים יצוין, כי בפסק דין מיום 2.7.14 – רע"א 4088/14 בדיר נ' רשות מקרקעי ישראל (להלן ענין בדיר ) – נדחתה בקשת רשות ערעור אחרת שהוגשה לבית משפט זה כנגד פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 11.5.14, מושא הבקשה הנוכחית. אף שם דובר במבקשים המתגוררים במקרקעי ציבור בכפר קאסם שכנגדם הוציאה המשיבה צוי פינוי בשל פלישה אליהם שלא כדין; המבקשים דשם טענו לזכויות במקרקעין, ולכך שמאזן הנוחות וסיכויי הערעור נוטים לטובתם, ולכך שהצוים לא בוצעו במועד הקבוע בחוק – תוך 60 יום ממועד הוצאתם – וכן נטען כי תוקפם הוארך על ידי בית המשפט ללא סמכות. במרבית טענות אלה לא ניתנה רשות ערעור, וזאת נוכח הקביעות העובדתיות בבתי המשפט הקודמים שלפיה לא הניחו המבקשים שם ראיה ממשית לזכויותיהם במקרקעין ונמצא כי פלשו למקרקעי ציבור, בנו בהם ואיכלסום שלא כחוק. כן נקבע, כי במניין 60 הימים לביצוע הצוים אין לכלול את התקופה בה היתה הבקשה לעיכוב ביצוע תלויה ועומדת בפני בית המשפט. ביחס לשאלת הסמכות להארכת המועד לביצוע הצוים ניתנה רשות ערעור, והערעור נדחה לגופם של דברים, שכן בנסיבות הענין רשאי היה בית המשפט להאריך מועד זה מכוח סמכות טבועה.

ג.

ואשר לענייננו – הרקע לבקשה דנא פורט בהרחבה בענין בדיר הנזכר, ועל כן יובאו הדברים בתמצית. בינואר 2013 הוצא כנגד המבקשים, וכנגד שבעה נוספים (להלן התובעים האחרים ) צוים לסילוק יד מכוח סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981. בעקבות כך עתרו המבקשים, יחד עם חלק מן התובעים האחרים, לבית משפט השלום (ת"א 27489-02-13) בבקשה להורות למשיבה להחכיר להם את המקרקעין, ולחלופין לשווקם באמצעות מכרז או לערוך "עסקת חליפין" אל מול מקרקעין פרטיים באותו איזור. עם התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני המעכב את ביצוע צוי הפינוי. בבקשה זה נדחתה בהחלטה מיום 21.4.13, נוכח קביעתו של בית משפט השלום כי הצוים הוצאו כדין. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 41799-05-13, בפני השופטת ו' פלאוט ); בהחלטתו מיום 4.8.13 החזיר בית המשפט המחוזי את התיק לבית משפט השלום למתן החלטה בבקשה לסעד זמני לאחר קיומו של דיון ושמיעת טענות הצדדים; ביני לביני, ביום 29.1.14 נמחקה תביעתם של התובעים האחרים, לבקשתם (חלקם פנו פעם נוספת לבתי המשפט בהליכים נפרדים, כמפורט בענין בדיר ). ביום 10.2.14, לאחר קיום דיון, דחה בית משפט השלום את הבקשה לעיכוב ביצועם של צוי הפינוי ביחס למבקשים, משלא הוכיחו קיומן של זכויות במקרקעין שבבעלות המשיבה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 30535-03-14). המבקשים טענו, כי התגוררו בחלקה אחת בכפר קאסם, ובשלב מסוים סיפחה העיריה חלקה זו לטובת בית העלמין במקום, והציעה להם קרקע חלופית בחלקה נשוא הבקשה, אשר לטענתם הופקעה מן המשיבה על ידי העיריה. עוד נטען, כי צוי הפינוי הוצאו שלא כדין, משהמבקשים החלו בבניה במקום על סמך הבטחת העיריה. מטעם המשיבה נטען, כי הואיל והמבקשים אינם בעלי זכויות במקרקעין, צוי הפינוי הוצאו כדין, וכי במשך הזמן בו עוכב ביצועם – כאמור, מינואר 2013 – ניצלו זאת המבקשים כדי לבנות ולאכלס מבנים במקום במטרה להקשות על הפינוי. בית המשפט המחוזי דחה (11.5.14) את הערעור, תוך שהסתמך על קביעותיו של בית משפט השלום; נאמר, כי המקרקעין נמצאים בשליטתה ובבעלותה של המשיבה. הודגש, כי החלק בגינו הוצאו צוי המקרקעין אינו נכלל בתוך השטח שהפקיעה העיריה מידי המשיבה – וכי המבקשים פלשו אליה שלא כדין.

הבקשה

ד.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה טוענים המבקשים, בין היתר, כי המקרקעין שבמחלוקת אינם בבעלות הבלעדית של המשיבה, אלא זו מחזיקה בהם יחד עם העיריה; בהמשך לכך, יש להשהות – כנטען – את צוי סילוק היד נוכח הבטחת העיריה לפעול לאישור תכניות בניה שתאפשרנה למבקשים לקבל היתרים בחלקה נשוא הבקשה. עוד נאמר, כי עניינם של המבקשים שונה מיתר ממקרי הפלישה נשוא ענין בדיר , שכן הם לא פלשו לחלקה שבמחלוקת על דעת עצמם, אלא לאחר שבתיהם נטמעו כאמור בתוך בית העלמין, בנו בעידודה של העיריה במקרקעין אשר בבעלותה, ובמובן זה נהגו כחוק; כי צוי סילוק היד הוצאו שלא כדין, משלא צורפו להם תשריטים המתארים את חלקה של העיריה מזה ואת חלקה של המשיבה מזה בתוך השטח נשוא הבקשה; כי יש לנקוט בפרשנות מצמצמת לסמכות הנתונה למשיבה בהוצאתם וביצועם של צוי פינוי, בייחוד שעה שהחלקה שבמחלוקת הופקעה על ידי העירייה ואינה נמצאת בבעלותה הבלעדית של המשיבה; כי פינוים של המבקשים יותיר אותם ללא קורת גג ויגרום להם נזקים בלתי הפיכים; ולבסוף, כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענת המבקשים, כי משחלפו מעל ל-60 מיום מבלי שבוצעו, פג תוקף צוי סילוק היד בהתאם לסעיף 5(א) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981.

ה.

לאחר הגשת הבקשה ניתנה ביום 22.7.14 החלטה, כי המבקשים יודיעו האם עומדים הם על בקשתם נוכח פסק הדין שניתן בענין בדיר . בהודעתם מיום 28.7.14 נתבקשה הארכה למסירת עמדה זו, נוכח הטענה כי מתקיימת משא ומתן בין העיריה לבין גורמים במשטרה לשם עיכוב הפינוי ומציאת פתרון קבע. בהמשך לכך, ביום 19.8.14 הודיעו המבקשים על קיום הליכים תכנוניים הננקטים לטענתם על ידי העיריה, לפיהם יוקצו להם מגרשים בתוך החלקה שבמחלוקת; נטען, כי בקיומה של תכנית זו יש כדי לייתר את המשך ההתדיינות ולהצדיק את עיכובם של צוי הפינוי. בתגובת המשיבה מיום 3.9.14 נאמר, כי היא הגורם המוסמך ביחס לביצוע צוי הפינוי, וכי ההידברות הנטענת בין העיריה לבין גורמי המשטרה אין בה להשפיע על הליך הפינוי, שאושר בערכאות הקודמות. כן צוין, כי אף קיומה הנטען של תכנית בניה כאמור, אין בו כדי להעניק להם זכויות במקרקעין נשוא המחלוקת שעה שאלה מצויים בבעלות המדינה והמבקשים פולשים אליהם שלא כדין. בהודעתם מיום 8.12.14, צירפו המבקשים את אישורה של העיריה, שלפיה תכנית הבניה האמורה מצויה כעת בפני קבלת אישור סופי. כן נטען בה, כי נוכח אפשרות הכשרת הבניה יש להיעתר לבקשתם לסעד זמני, וזאת בייחוד שעה שהסתמכו בתום לב על המצג שיצרה העירייה בדבר אפשרות הבניה בחלקה נשוא המחלוקת.

הכרעה

ו.

לאחר העיון בבקשת רשות הערעור לא אוכל להיעתר לה. הבקשה תחומה – במובהק – לעניינם הקונקרטי של הצדדים לה ואינה מעלה שאלה משפטית כללית המצדיקה התערבות בגלגול שלישי. ערכאת ערעור תמעט להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, לא כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 3993/14 חזית נצרת הדמוקרטית נ' המיסיה הדתית הרוסית בירושלים (2014)). לא זו אף זו, נטיית בית המשפט שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי היא חזקה ביתר שאת מקום שהבקשה נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לאחר נטילת רשות על החלטה אחרת, כאשר בית המשפט הדיוני טרם סיים את מלאכתו ופסק הדין עדיין אינו מכריע בזכויות הצדדים (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (מה' 2, תשס"ח-2008) 214; רע"א 6513/14 ש.י. גיל פרויקטים בע"מ נ' דולב מוצרי פלסטיק (אחזקות בע"מ) (10.9.14)). בענייננו, בתי המשפט הקודמים קבעו כי המבקשים תפסו חזקה במקרקעין שאינם בבעלותם ופלשו אליהם שלא כדין; איני רואה בנסיבות הצדקה להתערב בקביעות עובדתיות אלה. אף אין להלום את טענת המבקשים בדבר סד הזמנים; בענין בדיר נקבע כאמור, כי מניין 60 הימים לביצוע הצוים, בהתאם לקבוע בסעיף5(א) לחוק, ייעשה "ממועד ביטולה או פקיעתה של החלטה בדבר עיכוב ביצוע", ואין לכלול במניין ימים אלה את התקופה בה הבקשה לעיכוב ביצוע היתה תלויה ועומדת בפני בית המשפט (פסקה ט'); דהיינו, תוקפם של צוי הסילוק שהוצאו כנגד המבקשים טרם פקע.

ז.

לכל האמור חשיבות ודי בו כשלעצמו שלא להיעתר לבקשה. אך לא פחות חשובה, ובמהות היא עיקר – המאטריה בה עסקינן. ההליכים התכנוניים הננקטים בימים אלה על ידי העיריה – ושאינם בפניי – אין בהם להכשיר את פלישתם של המבקשים למקרקעין שבמחלוקת. אשוב ואטעים את החומרה שבה יש לראות את תופעת הפלישה למקרקעי ציבור שלא כחוק, ואת החשיבות במענה הולם מצד הרשויות שלא ליתן ידיהן להנצחתה של פלישה זו (ראו ענין בדיר , בפסקה כ"ב והמובאות שם). בענייננו נקבע, כי

המבקשים אינם בעלי זכויות במקרקעין ופלשו אליהם שלא כדין. ועולה מכך כפועל יוצא כי אין הבטחות מן העיריה יכולות לחייב את המשיבה, בחינת "עושה סחורה בפרתו של חברו" (בבלי בבא מציעא ל"ה, ב'). גם אם אין חקר לתבונתו של עורך דין, והמבקשים נוקטים מאז הוצאת צוי הפינוי בהגשת בקשות רבות לעיכוב ביצוע הצוים, בניסיון להמשיך ולעכב את הפינוי נוכח ההליכים התכנוניים מטעם העיריה – אין בית המשפט צריך ליתן ידו לכך. אין לגרור את הדברים, תוך מתן פתיחת פתח לאפשרות לבנות ולאכלס את המקרקעין, וכך להוסיף מעקשים ולהקשות על הליך הפינוי; מתן מענה שיפוטי הולם ושמירה על האינטרס הציבורי, וגם השכל הישר, אינם מאפשרים ליתן יד לכך. פסק הדין עליו מבקשים להסתמך המבקשים – בג"ץ 9051/05 תנועת שלום עכשיו ואח' נ' שר הבטחון (20.8.14)) – אינו ישים לענייננו, משום שבאותו מקרה אישר בית המשפט המשך עיכוב ביצועם של צוי הריסה, כיון שגורמי המדינה האמונים על ביצוע הצוים ראו בחיוב את האפשרות להסדיר את הבניה במקרקעין נשוא אותה עתירה. בענייננו לעומת זאת, וכפי שעולה מהודעות המשיבה – האמונה על ביצוע הצוים – אין היא רואה לקבל את טענות המבקשים להסדרת החזקתם במקרקעין נשוא המחלוקת, ולא חל שינוי ביחס לסדרי העדיפויות שלה לעניין הביצוע. בשולי דברים אלה אדגיש, כי אין באמור ובאי ההיעתרות לבקשה כדי להביע דעה ביחס להליך התכנוני ולנעשה בו.

כללם של דברים

ח.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור; פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעינו. בהתאם לאמור בפסקה ז' מעלה ולבקשת המשיבה, יש לראות – בהמשך לפסק הדין בעניין בדיר – את פרק הזמן שחלף עד למועד החלטה זו כעיכוב ביצועו של פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור, כמשמעו לפי סעיף 5(א) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע).