פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
7907/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערים:
1. דוד לוי
2. אורית מורי
3. שמעון מורי
נ ג ד
המשיבים:
1. אוולין לוי
2. מאיר לוי
3. גילה וקנין
4. דורון לוי
5. ירון לוי
6. איילה שמיר
7. ננסי בן קליפא
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו מיום 27.7.2017 בת"א 52766-01-12
בשם המערערים:
עו"ד ישראל אהרוני
בשם המשיבים:
עו"ד אלדד פסי;
עו"ד יובל עציוני
החלטה
1.
מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.7.2017 (ת"א 52766-01-12; כב' השופט י' גייפמן ), במסגרתו נקבע שזכויות הבעלות במקרקעין שבמחלוקת שייכות במלואן לעזבון המנוח רחמים לוי ז"ל (להלן: המנוח ), וכי הערת אזהרה שנרשמה לזכות מערער 3, כמו גם העברת זכויות במקרקעין ממערער 1 למערערת 2, בטלות.
בערעורם, משיגים המערערים על ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט קמא, ומתכחשים לקיום עסקת המכר שבמסגרתה העביר מערער 1 את זכויותיו במחצית המקרקעין לידי המנוח. למעלה מכך, הם סבורים כי בנסיבות העניין – במידה רבה, כפי שהן מצטיירות מבעד להשגותיהם במישור העובדתי – לא היה מקום להכשיר את העסקה, בשל היעדר כל מסמך בכתב. זאת ועוד, בהעדר דיווח כדין, דבקה, לדעתם, בעסקה אי חוקיות המובילה לבטלותה. כאמור, המערערים מבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור זה – אשר סיכוייו, על פי השקפתם, גבוהים. לדבריהם, מאזן הנוחות נוטה אף הוא לזכותם, משום שאי מתן הסעד המבוקש יאפשר למשיבים למכור את המקרקעין שבמחלוקת לצד ג' תם לב, באופן שלא יאפשר עוד את השבת הגלגל לאחור.
בתשובתם לבקשה, טענו המשיבים כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות היטב – ומיישמות את ההלכה המושרשת, המאפשרת להתגבר על דרישת הכתב כאשר "זעקת ההגינות" מחייבת זאת. לפיכך, סיכויי הערעור "קלושים ביותר". אשר למאזן הנוחות, מציינים המשיבים כי למערערים אין כל זיקה למקרקעין שבמחלוקת, וכי הם מעולם לא החזיקו בהם או הביעו רצון לעשות בהם שימוש; אדרבה, המנוח וקרובי משפחתו הם שמתגוררים במקום זה עשרות שנים. מדובר, אפוא, בנכס מסחרי גרידא, שניתן יהיה לפצות את המערערים בגין אובדנו, ככל שיתעורר בכך הצורך. מנגד, עיכוב ביצוע פסק הדין ימנע מן המשיבים לנהוג מנהג בעלים ברכושם, ולהפיק ממנו את מלוא הזכויות. בשולי תשובתם, מצביעים המשיבים על השיהוי המהותי שחל בהגשת בקשת העיכוב – כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין מושא הערעור שבכותרת – ומעוררים סימני שאלה לגבי זהות המצהיר מטעם המערערים.
2.
כידוע, על מערער המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן לחובתו, להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהתאם למודל "מקבילית ה כוחות", ככל שסיכויי הערעור מוצקים יותר, משקל מאזן הנוחות פוחת, ולהפך – אם כי שיקול מאזן הנוחות הינו "אבן הבוחן המרכזית" להכרעה ( רע"א 7770/15
אבן פז נ' קנדקו בע"מ , פסקה 3 (28.1.2016); ע"א 8008/17 אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ , פסקה 4 (13.11.2017)).
לפיכך, גם אם אניח שהערעור שבכותרת מכיל רכיבים משפטיים הראויים להתברר – כך שלא ניתן לשלול בשלב זה את סיכוייו – דין בקשת העיכוב להידחות הואיל והמערערים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לזכותם. המערערים לא טענו כי הם מתגוררים במקרקעין, או, למצער, עושים בהם שימוש כלשהו. יתר על כן, אין בבקשת העיכוב כל אינדיקציה ל"איכויות מיוחדות" של המקרקעין, או לזיקה יוצאת דופן של המערערים כלפיהם. בנסיבות אלה, אין יסוד להניח כי פיצוי כספי מתאים, ככל שיתעורר בכך הצורך, לא ישיב את המצב לקדמותו בצורה הולמת – גם אם המקרקעין עצמם יימכרו לצד שלישי ( שם ;
ע"א 7932/17
מונטגי יעוץ ושיווק ביטחוני בע"מ נ' בי.אי.טי יזום ופיתוח נדל"ן בע"מ , פסקה 3 (6.11.2017)). מנגד, עיכוב ביצוע פסק הדין יפגע בזכותם של המשיבים לנהוג מנהג בעלות בנכסיהם – לרבות באמצעות שעבוד זכויותיהם לצורך נטילת הלוואות בנקאיות, כפי שציינו המשיבים בתשובתם – ומכאן שמאזן הנוחות אינו נוטה לזכות המערערים.
3.
הבקשה לעיכוב הביצוע נדחית, אפוא. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.
ניתנה
היום, ב' בכסלו התשע"ח (20.11.2017).
ש ו פ ט