ע"א 72/18 א.לוי השקעות ובנין בע"מ נ. יורו מאני נכסים (1995) בע"מ

1.

המשיבות והמערערות בערעור שכנגד (להלן: המבקשות ) מבקשות כי יינתנו להן מספר סעדים זמניים: צו מניעה זמני המונע מן המערערת והמשיבה בערעור שכנגד (להלן: המשיבה ) לחתום על הסכם למכירת זכויות החקירה במקרקעין שבמוקד ההליך (להלן: המקרקעין ) לצד ג' – ובמידה והסכם כזה כבר נחתם, מונע את השלמתו; צו האוסר דיספוזיציה בזכויות המשיבה ויתר המשיבים במקרקעין; וצו מניעה זמני המונע מכונס הנכסים "להשלים כל פעולה רישומית מכל מין וסוג שהוא של העברת זכויות" מן המשיבה. כל זאת, עד להכרעה בערעורן-שכנגד על פסק הדין שניתן ביום 23.8.2017 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 4042-04-13 (השופט א' בכר ) – ובמסגרתו נקבע כי למרות ההפרות היסודיות מצד המשיבה, ההסכם שבמסגרתו הועברו לידיה הזכויות במקרקעין יעמוד על כנו (להלן: פסק הדין ).

2.

לטענת המבקשות, סיכויי ערעורן-שכנגד גבוהים, שכן פסק הדין רצוף שגיאות – אותן הן פורשים בהרחבה במסגרת הבקשה הנוכחית. על פי השקפתן, לא היה מקום לשלול מהן את תרופת הביטול, בה עשו שימוש כדין נוכח הפרותיה היסודיות של המשיבה. המבקשות מוסיפות, הפעם בקצרה, כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לזכותן, שכן העברת הזכויות במקרקעין לצד ג' "לא תאפשר את השבת המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור" – מה גם שמצבה הכלכלי של המשיבה קשה. בנסיבות אלה, ועל רקע עיכוב הביצוע החלקי שניתן בשעתו לבקשת המשיבה (ראו החלטת חברי, השופט נ' סולברג , מיום 22.1.2018), הן סבורות כי מן הראוי להעניק להן את הסעדים המפורטים לעיל.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי סיכויי הערעור-שכנגד קלושים – בין היתר, משום שפסק הדין הפך סופי, לאחר שערעורים קודמים של המבקשות (ע"א 8402/17 וע"א 9603/17) נמחקו לבקשתן. יתר על כן, גם אם יתקבל הערעור-שכנגד לא יהיה בו, לדעתה, כדי להביא להשבת המקרקעין לידי המבקשות, שהרי אלה "לא היו הבעלים של הנכס, לא היו המוכרות של הנכס ואף התחייבו לא לרכוש את הנכס" – בעוד המוכרים (משיבים 3-9) כלל אינם מערערים על פסק הדין. המחלוקת בין הצדדים היא, אפוא, "כספית ולא קניינית", ואינה מצדיקה את מתן הסעדים המבוקשים. המשיבה מציינת כי מצבה הכלכלי "משופר", וכי אין בעיכוב הביצוע החלקי של רכיב התשלום בפסק הדין כדי להשליך על הסוגיה שלפנינו. אשר למאזן הנוחות – המשיבה טוענת כי בהעדר סיכוי להשבת המקרקעין למבקשות, ברי שהוא נוטה לזכותה.

3.

דין הבקשה להידחות. כידוע, המבקש סעד זמני בתקופת הערעור נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהתאם למודל "מקבילית ה כוחות", ככל שסיכויי הערעור מוצקים יותר, משקל מאזן הנוחות פוחת, ולהפך – אם כי שיקול מאזן הנוחות הינו "אבן הבוחן המרכזית" להכרעה

( ע"א 2235/18 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב , פסקה 4 (22.4.2018) ; ע"א 7932/17 מונטגי ייעוץ ושיווק ביטחוני בע"מ נ' בי.אי.טי ייזום ופיתוח נדל"ן בע"מ , פסקה 3 (6.11.2017)). גם לאחר העיון בתגובת המבקשות לתשובת המשיבה – שהוגשה בטרם ניתן היתר, ולמעשה ראוי היה לדחותה בשל כך – לא מצאתי כי תנאים אלה התקיימו בענייננו.

על רקע הקשיים הדיוניים והמהותיים עליהם הצביעה המשיבה – ובהתחשב בכך שפסק הדין נשען, לפחות בחלקו, על קביעות עובדתיות בנוגע לקבלת טובות הנאה על ידי המבקשות – לא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי הערעור-שכנגד גבוהים דיים כדי להטות את הכף לזכות המבקשות. יש לתת, אפוא, את הבכורה למבחן מאזן הנוחות, החורץ את גורל הבקשה לשבט. המשיבה אמנם התמקדה בטענה כי הסכסוך בין הצדדים נושא אופי כספי גרידא, וכי המבקשות בכל מקרה לא יזכו במקרקעין עצמם. ברם, גם אם אניח כי הערעור-שכנגד עשוי להוביל לתוצאה אחרת, ואיני מביע עמדה בעניין, אין בכך כדי לשנות את התמונה. המקרקעין שבמוקד ההליך אינם משמשים למגורי המבקשות – שלא העלו כל טענה בדבר ערך מיוחד, או איכויות ייחודיות, הנודעים, מנקודת מבטן, לאותם מקרקעין. בנסיבות אלה, לא ניתן לראות בהעברת המקרקעין משום נזק בלתי הפיך למבקשות, שהרי במידת הצורך ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באמצעות פיצוי כספי מתאים (שם ; ע"א 8008/17 אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ , פסקה 4 (15.11.2017); ע"א 7907/17 לוי נ' לוי , פסקה 2 (20.11.2017)).

אציין כי אין בטענה שהעלו המבקשות, בחצי פה וללא ביסוס, באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, כדי לשנות את התמונה. זאת, בייחוד על רקע ההבהרות שמסרה המשיבה בתשובתה – והסכומים הנכבדים ששילמה, והפקידה, בהתאם להחלטה בבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

4.

הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.