פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2644/19 -
א'
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשת:
קק"ל
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוח פאיז עלי אחמד חוסין ז"ל
2. עבד אל רחמאן חסן עלי זועבי
3. עלי חסן עלי זועבי ז"ל
4. עליה חסן עלי זועבי
5. פוזי מוחמד עלי זועבי ז"ל
6. יוסף מוחמד עלי זועבי ז"ל
7. אדריס מוחמד עלי זועבי ז"ל
8. עזבון המנוח מוחמד אחמד חוסין
ז"ל
9. עבד אלרחמאן אברהים עבד אלרחמאן
זועבי ז"ל
10. מוחמד אבראהים עבד אר רחמאן זועבי
11. עזבון המנוח טארק אבראהים עבד
אלרחמאן זועבי
12. פוזי אבראהים עד אר רחמאן זועבי
13. עזבון המנוח ח'ליל אברהים עבד
אלרחמאן זועבי
14. עזבון המנוח אברהים עבד אלרחמאן
זועבי
15. האפוטרופוס לנכסי נפקדים
16. צאלח עלי אחמד זועבי ז"ל
17. תאופיק עלי אחמד זועבי ז"ל
18. תאופיק עלי אחמד זועבי ז"ל
19. חוסאם עלי אחמד זועבי ז"ל
20. עזבון המנוח צאלח עלי אחמד זועבי
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב'
השופט י' אברהם) בת"א 5957/98 מיום 28.2.2019
בשם המבקשת:
עו"ד דינה יהב
בשם משיב 1:
עו"ד עאמר עזאיזה
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) בת"א 5957/98 מיום 28.2.2019, במסגרתו נקבע כי למבקשת אין זכויות במקרקעין בגוש 23199, חלקה 16 בכפר טייבה (להלן: המקרקעין ).
1.
בתמצית, כל אחד מהצדדים טוען לזכויות באותם מקרקעין (התיק מושא הערעור עבר גלגולים רבים, כולל בבית משפט זה, שאינם רלוונטיים לבקשה דנא). בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת, תוך שקבע שהמבקשת אמנם הציגה ייפויי כוח הנוגעים לעסקאות מקרקעין בכפר טייבה, אך לא הוכיחה כי ייפויי הכוח מתייחסים למקרקעין מושא התביעה, ולא עלה בידיה להוכיח את רכישת הזכויות במקרקעין מושא הערעור. עוד דחה בית המשפט את טענת המבקשת כי רכשה בעלות במקרקעין מכוח החלק היחסי במושע הכפרי (אדמות הכפר או חלק מהן המוחזקות בבעלות בלתי מחולקת והמתחלקות בתקופות מסויימות בין תושבי הכפר או חלק מתושבי הכפר לצרכי עיבוד). בהקשר זה קבע בית המשפט כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי בכפר טייבה, בשונה מהנהוג, הוחל מנהג המושע הכפרי על גלעין השטח הבנוי בכפר טייבה. על כן, קיבל בית המשפט את טענת משיבים 9-1 כי הם בעלי הזכויות במקרקעין.
2.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור ולצדו את הבקשה דנא תחת הכותרת "בקשה דחופה לעיכוב בצוע פסק דין עד להכרעה בערעור". במסגרת הבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן פסק הדין שגוי משפטית ועובדתית. באשר למאזן הנוחות, טענה המבקשת כי אי-היעתרות לבקשה תביא לפגיעה בזכויותיה הקנייניות, בעוד הפגיעה במשיבים מסתכמת בנזק כספי הניתן לפיצוי.
3.
ביום 21.5.2019 הוריתי על הגשת תגובה לבקשה עד ליום 28.5.2019. יורשי משיב 1 (להלן: המשיבים ) היו היחידים שהגישו תגובה. בתגובתם טענו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, ועל כן בניגוד לנטען בבקשה סיכויי הערעור אינם גבוהים. מבחינת מאזן הנוחות, עומדים המשיבים על כך שהיעתרות לבקשה תביא לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות ובזכויות קנייניות של צדדים שלישיים, אשר רכשו את המקרקעין בתום לב והשלימו את רישום זכויותיהם בלשכת רשם המקרקעין. בנסיבות אלה, טענו, מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לבסוף, נטען כי דין הבקשה להידחות גם מכיוון שאין מדובר בהליך הדיוני הנכון, ואין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, מכיוון שהמבקשת הייתה תובעת בבית המשפט המחוזי.
4.
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
5.
ראשית אציין כי אף שהמבקשת הגישה בקשה ל"עיכוב ביצוע", מדובר למעשה בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור. אולם לא שגיאה זו חרצה את גורלה של הבקשה לשבט.
6.
על המבקש עיכוב ביצוע לתקופת הערעור או סעד זמני בערעור להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: ע"א 1397/19 שרעבי נ' לוי , פסקה 6 (20.3.2019)). שני תנאים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות". הווה אומר, ככול שאחד מהשיקולים נוטה באופן מובהק יותר לכיוונו של צד אחד, כך ניתן יהיה להקל ממשקלו של השיקול השני, ולהיפך (ע"א 4476/18 מרעי נ' חוסייני , פסקה 8 (8.7.2018)). בענייננו, לא מצאתי כי מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.
7.
אכן, כאשר מדובר בנכס מקרקעין, קיימת נטייה למתן סעד זמני ככל שהנכס משמש למגורי המבקש (ראו למשל: ע"א 9891/17 בלס נ' איילון , פסקה 10 (4.2.2018)). ברם, בבקשות לסעד זמני הנוגעות למקרקעין שאינם משמשים למגורי המבקש, החשש לנזק בלתי הפיך כתוצאה מדחיית הבקשה אינו קם מאליו, וההכרעה בהן תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי (ראו: ע"א 9188/17 שבתאי נ' לינדסמן , פסקה 6 (11.12.2017)). כך למשל, כאשר מדובר בנכסים המשמשים להשקעה ומסחר, העברת הזכויות בהם תביא לנזקים כספיים שהם ברי פיצויי (ראו: ע"א 2938/12 פארס נ' פארס , פסקה 9 (10.6.2012)). בענייננו, אין חולק כי המקרקעין הם נכס עסקי או "מעין עסקי" בלבד מבחינת המבקשת, שאינו נושא עבורה ערך או מאפיינים ייחודים (ע"א 64/16 נג'אר נ' עזבון המנוח בכרייה , פסקה 17 (11.2.2016)). במצב דברים זה, הנזק הפוטנציאלי שעלול להיגרם למבקשת הוא נזק כספי בלבד, שניתן יהיה לפצותה בגינו, ככל שערעורה יתקבל (ע"א 72/18 א. לוי השקעות ובנין בע"מ נ' יורו מאני נכסים (1995) בע"מ , פסקה 3 (12.7.2018)).
8.
אציין כי לצד הבקשה למתן סעד זמני התייחסה המבקשת גם לצו מניעה ביחס למקרקעין, שניתן בהליך אחר לפני בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 56007-01-14), וביקשה להותירו על כנו. פשיטא כי מסגרת זו אינה האכסניה המתאימה לכך וכי, ככל שהמבקשת מעוניינת בכך, עליה להגיש בקשתה בהליך המתאים.
9.
סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות משיב 1 בסך של 10,000 ש"ח.
ניתנה
היום, ח' בסיון התשע"ט (11.6.2019).
ש ו פ ט