ע"א 4845/19 בסיק קריחלי נ. שלמה נרקיס

1.

המבקשים נתבעו על ידי המשיב בתביעה כספית על סך של 4,190,367 ש"ח בגין הלוואה שלא פרעו. ביום 20.6.2019 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה ) את התביעה באופן חלקי וקבע כי המבקשים נדרשים לשלם למשיב סך של 2,400,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי הנטל להוכיח את השבת ההלוואה והריבית החלה עליה רבץ לפתחם של המבקשים, והם לא עמדו בו ולא הביאו "ולו בדל ראייה להוכחת טענתם". בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים כי הריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה מנוגדת לריבית המקסימלית המותרת לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק הסדרת הלוואות ) , שכן סעיפי החוק המגבילים את גובה הריבית אינם חלים על הסכום אותו לוו המבקשים.

2.

ביום 16.7.2019 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין, וביום 6.8.2019 הוגשה הבקשה שלפניי, בה מבוקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשים, סיכויי ערעורם טובים, מכיוון שבית המשפט שגה בקבעו כי לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם כי הסכם ההלוואה היה הסכם פיקטיבי. על כן, הנטל להוכיח כי הסכומים המפורטים בהסכם ההלוואה אכן שולמו עבר למשיב, שלא עמד בו. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה מנוגדת לקבוע בחוק הסדרת הלוואות. באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי נגד המשיב הוגשה תביעה על סך של 56 מיליון ש"ח ועל כן קיים חשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא יעוכב. עוד טענו המבקשים בהקשר זה כי ביצוע פסק הדין צפוי להביא לפגיעה אנושה בעסקיהם ובתדמיתם.

3.

לאחר עיון בטענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

4.

כידוע, בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע בו מתקיימים שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש במובן זה שאלמלא יינתן הסעד הזמני לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו או שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 2644/19 קק"ל נ' עזבון המנוח פאיז עלי אחמד חוסין ז"ל , פסקה 6 (11.6.2019) ). שני תנאים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות". הווה אומר, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ייטה לטובת המבקש, ולהיפך (ראו למשל: ע"א 8096/18 דניאל נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב , פסקה 7 (5.12.2018)).

5.

בענייננו, מבוקש עיכוב ביצוע של פסק דין כספי. בכגון דא, הכלל הוא כי מאזן הנוחות נוטה להימנע מעיכוב ביצוע, שכן, ככלל, אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 9038/18 חזק נ' אלרואי , פסקה 6 (16.1.2019) ). לא מצאתי מקום לסטות מכלל זה, כאשר המבקשים לא העמידו כל תשתית עובדתית המצביעה על קושי להיפרע מהמשיב אם ערעורם יתקבל, מלבד טענה בעלמא בדבר תביעה אזרחית שהוגשה נגדו (ראו למשל: ע"א 7001/18 קדח נ' קדח , פסקה 4 (29.5.2019)). מעבר לכך, ביחס לסיכויי הערעור, ערעורם של המבקשים מבקש לתקוף ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. בהתאם להלכה הנוהגת, לפיה בית המשפט שלערעור לא ייטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה המבררת (ראו: ע"א 2252/17 שרעבי נ' לוי , פסקה 23 (24.6.2019)) , דומה כי המבקשים ניצבים בפני משוכה גבוהה למדי.

6.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.