ע"א 8052/19 אריה בוחניק נ. מדינת ישראל - רשות המיסים

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ה' קירש ) בע"מ 23324-06-12 מיום 24.10.2019, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

1.

ברקע להליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הליך פלילי שהתנהל נגד המבקש, אחיו וחברת אדני פז בע"מ שהשניים היו פעילים בה. נגד השלושה הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות רבות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ), והם הואשמו, בין היתר, בכך שהוציאו 88 חשבוניות מס שלא כדין. במסגרת הסדר טיעון המערער ואחיו הודו בכתב האישום המתוקן, בגדרו צומצם מספר חשבוניות המס שהוצאו שלא כדין על ידי הנאשמים ל-33 חשבוניות, והם הורשעו על פי הודאתם. על המבקש הושת עונש מאסר וכן קנס בסך של 300,000 ש"ח.

2.

לאחר שהסתיים ההליך הפלילי, הוציאה המשיבה הודעה למבקש על הטלת כפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף. הודעת המשיבה התייחסה ל-66 חשבוניות מס אשר הוצאו שלא כדין (כאשר סכום העסקאות הגלום באותן חשבוניות פיקטיביות הועמד על סך של 19,811,751 ש"ח), כאשר סכום המע"מ הגלום בהן עמד על סך של 3,169,882 ש"ח. לפיכך כפל המס בו חויב המבקש עמד על סך של 6,339,764 ש"ח.

3.

המבקש ערער על ההחלטה לחייבו בכפל מס כאמור, לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לאחר שנלקחו בחשבון מקצת טענות המבקש, ביניהן הטענה בדבר אילוץ ("כורח") שהביאו על פי הנטען להוצאת החשבוניות וכן מרכזיותו של גורם נוסף בפרשה, בית המשפט המחוזי הפחית בשליש את מרכיב כפל המס שהוטל לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף על החשבוניות אשר נכללו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש. לגבי החשבוניות אשר נגרעו מכתב האישום המתוקן, לגביהן לא הוצגה ראייה ישירה להוצאתן על ידי המבקש, הוגבל החיוב לפי סעיף 50(א) לחוק האמור לסכומי המע"מ הכלולים באותן חשבוניות, ללא מרכיב הכפל.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המערער ערעור לפני בית משפט זה במסגרתו נטען כי לא היה מקום להטיל עליו כפל מס כלשהו בגין החשבוניות אשר נכללו בכתב האישום המתוקן, וכי לא היה מקום להטיל עליו תשלום מע"מ בגין החשבוניות אשר לא נכללו בכתב האישום. לצדו של הערעור הוגשה הבקשה שלפנַי, במסגרתה נטען כי סיכויי הערעור טובים וכי במישור מאזן הנוחות, מדובר במקרה חריג המצדיק עיכוב ביצוע פסק דין חרף היותו פסק דין כספי. זאת שעה שלטענת המבקש תשלום הסכום שהושת עליו יגרום לו למפולת כלכלית ממנה לא יצליח להשתקם.

5.

לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות, שכן אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבה הדגיש כי הבקשה אינה מפרטת את מלוא התשתית העובדתית הצריכה לעניין, כאשר בהתאם למידע המצוי בידיה עולה כי בשנים האחרונות המערער מושך משכורת חודשית של למעלה מ-10,000 ש"ח מחברת צרופה אחזקות בע"מ אשר בבעלותו; בבעלותו שני נכסי נדל"ן, אשר זכרם לא בא כלל במסגרת הבקשה; המבקש הציג מסמך המאשר קיומו של חוב מסוים לבנק מזרחי טפחות אך לא הצהיר שמדובר בחשבון הבנק היחיד שלו, ולא הציג כל אישור נוסף מטעם הבנק בדבר היעדר חשבון פיקדון, תיק השקעות וכיו"ב; המבקש לא הבהיר כיצד עלה בידו לממן את ייצוגו המשפטי בערכאה זו ובבית משפט קמא. עוד נטען כי לא הוכח כי למבקש ייגרם נזק כלשהו, ובוודאי לא נזק חמור או בלתי הפיך אם תידחה בקשתו, בעוד שסיכויי הערעור שהגיש קלושים. מה גם שבית משפט קמא אף הקל באופן ניכר עם המבקש.

6.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמו, כדי לעכב את ביצועו. על המבקש לעכב ביצוע פסק דין להוכיח כי ישנם סיכויים טובים לקבלת הערעור וכי "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתו (ע"א 2644/19 קק"ל נ' עזבון המנוח פאיז עלי אחמד חוסין ז"ל , פסקה 6 (11.6.2019); ע"א 4845/19 קריחלי נ' נרקיס , פסקה 4 (7.8.2019)).

בענייננו, מדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי. כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהטיל חיוב כספי, הכלל הוא כי יש להימנע מעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ע"א 9038/18 חזק נ' אלרואי , פסקה 6 (16.1.2019)). עיכוב ביצועו של פסק דין כספי ייעשה אפוא במקרים חריגים בלבד, וזאת רק אם קיים חשש ממשי שהמבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו אם יתקבל ערעורו או אם ביצוע מיידי של פסק הדין עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך (ע"א 181/15 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קובהא , פסקה 4 (2.2.2015); ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור , פסקה 8 (24.10.2014)).

7.

מקרה זה אינו נמנה בגדר המקרים החריגים בהם יש לעכב ביצוע פסק דין כספי, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. שעה שמול המבקש עומדת המדינה, אין עוד כל חשש שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה אם יזכה בערעורו (ע"א 4021/13 משרקי נ' פקיד השומה ירושלים (7.11.2013); ע"א 3159/19 אבוחצירא נ' פקיד שומה – היחידה הארצית לשומה (30.5.2019)). כמו כן, כפי שעולה מתגובת המשיבה, המבקש לא הציג תשתית עובדתית מפורטת בדבר מצבו הכלכלי, שיש בה כדי לבסס את הטענה כי כתוצאה מביצוע פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.