ע"א 8200/20 אלי אל-חי עוז נ. עו"ד אביחי נ.ורדי - נאמן

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' ברנר , סג"נ) בפש"ר 26420-08-16 מיום 19.10.2020, במסגרתו התקבלה בקשת משיב 1, הנאמן לנכסי החייב יצחק יפה (להלן: הנאמן ו- החייב בהתאמה ), ונקבע כי העברת זכויות החייב ב-900 מ"ר במגרש המצוי באזור תל מונד (להלן: המקרקעין ) למבקשים, היא הענקה בטלה לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ).

1.

ברקע להליך, שתי עסקאות מכר מקרקעין שבוצעו בין החייב למבקשים (להלן: עסקאות המכר ) . ביום 14.10.2013 נחתם ההסכם הראשון במסגרתו רכשו המבקשים מהחייב שטח של 560 מ"ר מהמקרקעין תמורת סך של 180,000 ש"ח. ביום 29.7.2014 נחתם ההסכם השני במסגרתו רכשו המבקשים שטח נוסף של 340 מ"ר מהמקרקעין תמורת סך של 110,000 ש"ח. לאחר שבוצעו המכירות, נרשמו הערות אזהרה על המקרקעין לטובת המבקשים. בחלוף מספר שנים, ביום 10.8.2016 הוגשה בקשת נושה למתן צו כינוס לנכסי החייב ולהכרזתו פושט רגל. ביום 4.12.2016 ניתן צו כינוס לנכסי החייב ומונה מנהל מיוחד לנכסיו. ביום 15.10.2017 הוכרז החייב פושט רגל והמנהל המיוחד מונה כנאמן לנכסיו.

2.

ביום 19.12.2019 הגיש הנאמן בקשה לביטול עסקאות המכר בהתבסס על הוראת סעיף 96(ב) לפקודה. ביום 19.10.2020 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה על בטלותן. תחילה נקבע כי לא רק שהמבקשים לא הוכיחו כי החייב היה בעל כושר פירעון במועד כריתת ההסכמים, אלא שניתן לקבוע באופן פוזיטיבי שהחייב היה מצוי באותה עת במצב של חדלות פירעון. זאת בהתבסס בין היתר על דברי החייב עצמו, הן בחקירתו לפני הנאמן והן בדיון שהתקיים ביום 28.7.2020 לפני בית המשפט. גם לא נמצא כי התקיים החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה שעניינו בקונה "בתום לב ובתמורה בת-ערך". נקבע כי התמורה שנקבעה בשני ההסכמים, בסך של 290,000 ש"ח סך הכל, אינה יכולה להיחשב כתמורה בת-ערך. מה גם שמסכום התמורה יש להפחית תשלומי מיסים והיטלים שהוטלו על החייב לפי ההסכמים, כך שלמעשה מדובר בעסקה אשר לא שולמה בה תמורה כלל. גם אם הייתה מתקבלת טענת המבקשים, אשר לא הוכחה, כי התמורה האמיתית ששולמה עמדה על סך של 800,000 ש"ח, לא היה בכך כדי להועיל למבקשים, שכן גם בהתחשב בסכום זה, אין מדובר בתמורה סבירה ובת ערך. בנוסף, נמצא כי מבקש 1 היה מודע לכך שהחייב שקוע בחובות, שכן הוא העניק לו הלוואות חוץ בנקאיות. לבסוף נדחתה בקשת המבקשים לאפשר להם לשלם לקופת פשיטת הרגל את ההפרש בין התמורה ששולמה בפועל לבין שווי המקרקעין.

3.

על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה במסגרתו נטען כי הנאמן כשל לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח כי בעת ההענקה היה החייב בקשיים כלכליים, וכי שגה בית המשפט בקבעו, בהתבסס על עדות החייב, כי הוא היה חדל פירעון בעת שבוצעו עסקאות המכר. לצד הערעור הוגשה הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין, במסגרתה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים וכי בית המשפט אישר לנאמן לפעול למכירת שטח המקרקעין, כאשר מדובר בפעולה בלתי הדירה. עוד נטען כי בהתחשב בין היתר במכלול נכסי החייב, ובהינתן טענת החייב כי ברשותו נכסים ששווים עומד על 34,000,000 ש"ח וסך חובותיו עומד על סך של 6,000,000 ש"ח בלבד, כלל לא ברור כי מימוש שטח המקרקעין נדרש לצורך פירעון חובות החייב.

4.

מנגד טוען הנאמן כי אין הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין. לשיטתו, סיכויי הערעור נמוכים ביותר. הסכם המכר הראשון חוסה תחת סעיף 96(ב) לפקודה והסכם המכר השני חוסה תחת סעיף 96(א) לפקודה. הנטל להוכיח את כושר הפירעון של החייב בעת עריכת ההסכמים מוטל על המבקשים והם לא עשו כן.

5.

כונס הנכסים הרשמי סבור כי דין הבקשה להתקבל. לעמדתו, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים. ככל שלא יעוכב מימוש המקרקעין, הנזק שייגרם למבקשים יהא בלתי הפיך. שכן לא ניתן יהיה לבטל את מכירת המקרקעין לצד שלישי על ידי הנאמן. אמנם נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים ובפני המבקשים עומדת משוכה גבוהה למדי, שכן החלטת בית המשפט המחוזי מתבססת בעיקרה על ממצאי עובדה ומהימנות. עם זאת, אין מדובר בערעור משולל יסוד.

6.

לאחר עיון בבקשה, בנספחיה, בתגובות לבקשה ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו (ראו: ע"א 8052/19 בוחניק נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (9.3.2020) ). על המבקש עיכוב ביצוע להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני שיקולים אלה מתקיימת מעין "מקבילית כוחות". כך, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ייטה לטובת המבקש, ולהיפך (ראו: ע"א 7488/20 פלוני נ' פלוני , פסקה 12 (11.11.2020) ).

7.

מבלי לטעת מסמרות, דומה כי סיכויי הערעור, התוקף ממצאי עובדה של הערכאה הדיוניות, אינם מן המשופרים. לצד זאת, מאזן הנוחות מטה את הכף אל עבר עיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי. בהתאם להלכה הפסוקה, עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו מימוש מקרקעין תלוי במהותם של המקרקעין ובזיקתם של בעלי הדין כלפיהם. כאשר מדובר בנכס, שאינו משמש למגורי מבקש עיכוב הביצוע, הגישה הרווחת בפסיקה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין. שכן, אם יתקבל הערעור יקבל המבקש את כספו בחזרה. יחד עם זאת נפסק כי במצבים מסוימים בהם למבקש אינטרס במקרקעין, יש מקום להורות על עיכוב הביצוע אף כאשר מדובר בנכס שאינו משמש למגורים (ראו: ע"א 1755/12 בר שפירא נ' ישראל בודה (נאמן) , פסקה 8 (29.3.2012)). בענייננו, מדובר כאמור במגרש ולא בדירת מגורים והמבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הראו כל זיקה ייחודית למקרקעין ואף לא העלו טענה שכזו. על כן, אין מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע המימוש.

8.

עם זאת, נוכח מאפייניו של הליך פשיטת הרגל קיים חשש כי לאחר מכירת המקרקעין וחלוקת כספי התמורה לנושים, לא יוכלו המבקשים לקבל חזרה את כספם, אף אם ערעורם יתקבל. על כן, הבקשה לעיכוב מימוש המקרקעין נדחית, אך הכספים שיתקבלו ממכירת המקרקעין, ככל שתֵעשה, יישארו בידי הנאמן בנאמנות ולא יחולקו עד לאחר ההכרעה בערעור (ראו: ע"א 9494/16 עבדאלמונאם נ' נפתלי נשר עו"ד , פסקה 25 (26.9.2017); ע "א 6636/15 קריסטל נ' עו"ד עודד רוט, הנאמן לנכסי החייב יוסף מרגוליס (בפשיטת רגל ), פסקה 16 (27.10.2015)) .

9.

בשולי הדברים אציין כי לא ראיתי מקום להתיר למבקשים להשיב לתגובת הנאמן.

10.

אין צו להוצאות.