רע"א 9058/10 פלוני נ. אסותא מרכזים רפואיים בע"מ

1.

המבקשים, קטין והוריו, הגישו נגד המשיבים תביעה בגין רשלנות רפואית. בתביעתם טענו המבקשים כי בסקירות אולטראסואנד שעברה המבקשת 2 (אמו של הקטין) במהלך הריונה, ואשר נערכו על ידי ד"ר תומרקין, לא נתגלו סימנים למומים. ואולם, המבקש 1 (הקטין) נולד עם חסר חלקי בקורפוס קאלוזום, שלא נתגלה בבדיקות שנערכו, ולפיכך סובל הוא מאיחור התפתחותי רב-תחומי ומפיגור פסיכומוטורי קשה.

בקשת רשות הערעור שלפני מכוונת כנגד ארבע החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת מ' נד"ב ). בהחלטה הראשונה (מיום 29.11.00) דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לזמן את פרופ' יגל, המומחה מטעם המשיבים, לעדות נוספות; בהחלטה השנייה (מיום 15.11.00) סירב בית המשפט לקבל תיק מוצגים משלים מטעם המבקשים, לו צורפו מאמרים רפואיים (בקשה לעיון מחדש נדחתה ביום 22.11.00); בהחלטה השלישית (מיום 23.11.00) קבע בית המשפט כי לא יכריע על אתר בבקשה למחיקת סעיף מסוים מתצהירו של ד"ר תומרקין, מטעם המשיבים, והותיר את ההחלטה אם מדובר בהרחבת חזית לפסק הדין; בהחלטה הרביעית (מיום 23.11.00) חייב בית המשפט את המבקשים בתשלום שכרו של ד"ר רוזנברג.

2.

המבקשים מפרטים בהרחבה את טענותיהם כנגד כל אחת מן ההחלטות וסבורים כי יש בהצטברותן של ההחלטות כדי לגרום להם לנזק מצטבר. המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטות בית משפט קמא, וסבורים כי אין מקום ליתן רשות לערער על החלטות אלה. באישורו של בית משפט זה, הגישו המבקשים גם תשובה מטעמם.

3.

לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים ואת החלטות בית המשפט קמא החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל ככל שמדובר ב החלטה השנייה – ובה

בלבד. במסגרת החלטה זו, הורה בית המשפט על הוצאת מאמרים שהגישו המבקשים במסגרת תיק מוצגים משלים מטעמם מן הטעם ש"אין מקום להגשתם של מאמרים שלא הוצגו לפני המומחים שכבר נחקרו". יצוין כי בטרם ניתנה החלטה זו, הורה בית המשפט לשני הצדדים להגיש אסמכתאות לתמיכת טיעוניהם, אך בעוד שהמשיבים עשו כן, בחרו המבקשים שלא להגיש דבר מטעמם.

אכן, הלכה היא כי "מאמרים רפואיים חייבים לעבור את כור ההיתוך של בדיקת החומר בידי שני המומחים ומתן אפשרות לכל צד להתייחס לעניין במסגרת חקירת המומחה" (כדברי השופט נ' הנדל בע"א 5787/08 קפאח נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (טרם פורסם, 10.8.10)). עם זאת, בבקשתם לפנינו פירטו המבקשים כי פרופ' יגל (המומחה מטעם המשיבים) נשאל בחקירתו הנגדית על מחקרו של פרופ' מייזנר ועל מאמרם של הפרופ' בני הזוג אחירון; כי מאמרים אלה נמסרו לבא-כוח המשיבים כחודשיים קודם להגשת תצהיר עדותו הראשית של ד"ר תומרקין; כי ד"ר תומרקין נחקר ביחס למאמרים אלה וביחס למאמר של פרופ' מלינגר; וכי מאמרו של פרופ' מלינגר אף נזכר בחוות דעתו של ד"ר אהרון, המומחה מטעמם. המשיבים טוענים כי לא היה מקום להיעתר לבקשת המבקשים, שכן ניתנה להם, על ידי בית המשפט קמא, הזדמנות להגיש רשימת אסמכתאות מטעמם אך הם לא ניצלוה ולא מיצו את מלוא ההליכים הדיוניים שעמדו לרשותם. ואולם במקרה שלפנינו, בהתחשב בכך ששלושת המאמרים הנזכרים (של פרופ' מייזנר, של פרופ' אחירון ושל פרופ' מלינגר) זכו להתייחסות שני הצדדים במהלך חקירותיהם ובהתחשב בנסיבות המקרה בכללותן, דומה כי אין לשלול מן המבקשים את האפשרות לצרף מאמרים אלה. ככל שנפל פגם דיוני בדרך התנהלותם של המבקשים, יוכל בית המשפט להתחשב בו בשלב פסיקת ההוצאות.

4.

אשר לשלוש ההחלטות האחרות – לא מצאתי עילה להתערב בהן. מדובר בה חלטות הנוגעות לניהול המשפט, וככאלה מסורות הן לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובית משפט זה יטה שלא להתערב בהן. גם בחינת ההחלטות לגופן ומעלה כי לא נפל בהן פגם המצדיק את התערבותנו: ההחלטה הראשונה , שלא להחזיר לדוכן העדים את פרופ' יגל, המומחה מטעם המשיבים, לאחר שהליך שמיעת הראיות בתיק נסתיים , סבירה ועולה בקנה אחד עם הכלל לפיו סטייה מסדרי הדין הרגילים בשלב כה מתקדם של שמיעת התיק מחייבת נימוקים טובים במיוחד. במקרה זה מדובר במומחה שהגיש לבית המשפט שתי חוות דעת ונחקר על שתיהן ארוכות. המבקשים לא הציגו ראיות חדשות שנתגלו, ובית המשפט קבע כי נוכח החומר המצוי בפניו, אין מקום לאפשר את חקירתו החוזרת של המומחה; ההחלטה השלישית , שלא להכריע על אתר בטענה לפיה יש בסעיף מסוים לתצהיר עדותו הראשית של ד"ר תומרקין משום הרחבת חזית, אף היא סבירה ונופלת בלב ליבו של מתחם שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת. בית המשפט החולש על ההליך הדיוני רשאי להותיר החלטה ממין זה עד לסיום ההליך, לאחר שיהיו בפניו סיכומי הצדדים והוא יוכל להתייחס למכלול העדויות והראיות שהובאו; ואילו ההחלטה הרביעית נופלת בגדר סוג ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור על פי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009.

אשר על כן, הערעור מתקבל ככל שהוא נוגע להחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי. שלושת המאמרים הנזכרים יוגשו לתיק בית המשפט וישמשו חלק מחומר הראיות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.