החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 9065/00 ויקטור חיים נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הבנק תבע את המבקש בסדר דין מקוצר על ערבותו לחוב של חברה, ובית המשפט השלום קיבל את התביעה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וכעת נדחתה בקשת רשות הערעור. נקבע כי פסק הדין המחוזי מנומק כראוי, כי הבנק רשאי היה לטעון חלופית שהסדר הפשרה לא נכנס לתוקפו, וכי המבקש מנוע מלטעון שאינו מנהל החברה לאחר שהציג עצמו ככזה.

העובדות

הבנק תבע את המבקש בסדר דין מקוצר בגין ערבותו לחובה של חברה פרטית כלפיו. בית משפט השלום דחה בקשת המבקש לרשות להגן וקיבל את התובענה, וערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה. המבקש טען כי הסדר פשרה שנחתם לא נכנס לתוקפו וכי אינו ערב יחיד בשל קביעה שהוא מנהל החברה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערב בפסק דין של בית המשפט המחוזי כאשר בית משפט השלום לא נימק את פסק דינו די הצורך?
  2. 2.האם מנוע הבנק מלטעון שהסדר הפשרה לא נכנס לתוקפו, כאשר בעיקרי הטיעון טען כי הסדר הופר?
  3. 3.האם המבקש נחשב ערב יחיד לפי סעיף 19 לחוק הערבות כאשר לא נרשם כמנהל במרשם החברות?

הלכות

  1. 1

    פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מנומק ומפורט כדבעי, ולכן אין מקום להתערבות בשל טענת אי ההנמקה בבית משפט השלום.

    ״מבלי להזדקק לגוף טענתו של המבקש, לפיה לא עמד בית משפט השלום בחובת ההנמקה, לאור העובדה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מנומק ומפורט כדבעי״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    מי שהציג עצמו כמנהל החברה בתצהיר והודה בחקירתו כי הוא מנהלה, מנוע מלטעון שאינו מנהלה, ולכן לא נדרש להכריע בנפקות אי הרישום במרשם החברות.

    ״הוא מנוע מלטעון שהוא אינו מנהל המערערת״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • סדר דין מקוצר
  • ערבות
  • ערב יחיד
  • הסדר פשרה
  • הנמקה
  • מנהל חברה
  • מרשם החברות
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

9065/00

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקש

:

ויקטור

חיים

נגד

המשיב

:

בנק

דיסקונט לישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו בתיק ע"א 2849/99 שניתן על ידי כבוד השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין

בשם

המבקש: עו"ד שלמה טמיר

בשם

המשיב: עו"ד אהוד שטמר ואח'

החלטה

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו נדחה ערעור של המבקש על פסק דין של בית משפט השלום בעניינו.

המבקש נתבע על ידי המשיב (להלן - הבנק), בסדר דין מקוצר, בגין ערבותו לחוב של חברה פרטית בשם מל"ב - המכללה לסחר בינלאומי בע"מ (להלן - החברה) כלפי המשיב. בית משפט השלום דחה בקשה של המבקש רשות להגן, וקיבל את התובענה. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה. כעת, עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.מספר טענות בפי המבקש. המבקש טוען, כי בית משפט השלום "לא נימק ולא פירט מה עמדתו המשפטית העצמאית", והסתפק בכך שהפנה לנימוקים המופיעים בסעיפים שונים בסיכומי הבנק. עוד משיג המבקש על קביעת בית המשפט קמא, כי הסדר פשרה, אשר נחתם בינו לבין המשיב, לא נכנס לתוקפו. לטענת המבקש היה הבנק מנוע מלטעון שהסכם הפשרה לא נכנס לתוקפו, משום שבעיקרי הטיעון, שהלה הגיש בבית המשפט המחוזי, הוא טען שהסכם הפשרה הופר על ידי המבקש, ועל כן הוא זכאי להעמיד את החוב לפירעון מיידי, מכוח הוראת סעיף 5 להסכם הפשרה. המבקש טוען, כי בית המשפט קמא טעה, בקובעו כי הוא אינו נחשב "ערב יחיד", כהגדרתו בסעיף 19 לחוק הערבות, התשכ"ז1967-. מסקנה זו של בית המשפט קמא נסמכה על קביעתו כי המבקש הוא מנהל החברה. דא עקא, טוען המבקש, קביעה זו אינה מתיישבת עם היעדר רישום במרשם החברות בדבר היותו של המבקש מנהל החברה.

3.דין הערעור להידחות. מבלי להזדקק לגוף טענתו של המבקש, לפיה לא עמד בית משפט השלום בחובת ההנמקה, לאור העובדה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מנומק ומפורט כדבעי, אינני מוצא כי טענה זו מצדיקה התערבות, במקרה דנן, מצד בית משפט זה. זאת ועוד זאת: כטענת המבקש, הבנק, אמנם, טען בעיקרי הטיעון שהגיש בבית המשפט המחוזי, כי המבקש הפר את הסכם הפרשה, ולכן, זכאי הבנק, על פי "הוראת סעיף 5 להסדר הפשרה", להעמיד את החוב לפירעון מיידי. דא עקא, המבקש בחר שלא לציין, כי בהמשך הדברים טען הבנק, לחלופין, כי אם הסדר הפשרה כלל לא נכנס לתוקפו, הרי שאז ממילא הוא זכאי להעמיד את החוב לפירעון מיידי, שכן החוב המקורי לא נוצר מכוח הסכם הפשרה אלא מכוח ערבותו של המבקש. לבסוף: לא מצאתי צורך לדון בטענת המבקש באשר לנפקותו של אי רישומו כמנהל במרשם החברות. בית המשפט המחוזי בחן את השאלה העובדתית לגופה ומכל מקום לאחר שהמבקש הציג עצמו כמנהל המערערת בתצהיר שהגיש בבית קמא, והודה בחקירתו בבית המשפט שהוא מנהל המערערת, הוא מנוע מלטעון שהוא אינו מנהל המערערת.

4.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דינו על סך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, כט' בטבת תשס"ב (13.1.2002).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עא 2849/99

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"א 8411/05הדר-חברה לביטוח בע"מ נ. פלוניהחלטה

הלכות

  1. 1פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מנומק ומפורט כדבעי, ולכן אין מקום להתערבות בשל טענת אי ההנמקה בבית משפט השלום.
  2. 2מי שהציג עצמו כמנהל החברה בתצהיר והודה בחקירתו כי הוא מנהלה, מנוע מלטעון שאינו מנהלה, ולכן לא נדרש להכריע בנפקות אי הרישום במרשם החברות.