רע"א 9072/02 גלעדי יצחק נ. גלעדי אברהם

עניינה של בקשת רשות ערעור זו הוא סירובן של הערכאות דלמטה ליתן צו מניעה זמני, האוסר על ביצוע עבודות בניה בבניין, שבדירותיו יש לכל אחד מבעלי הדין זכויות בעלות.

1.למבקש ולמשיב זכויות בעלות בדירות המצויות בבניין בן שש דירות בירושלים. בבעלותו של המבקש שלוש דירות בקומת הקרקע בבניין. בבעלותו של המשיב דירה אחת וכן גג, המשמש כחצר לדירה. דירות אלה באו לשניים בירושה מאמו של המבקש, שהיא גם סבתו של המשיב (להלן: המנוחה). בשנת 1992 פתח המשיב בהליכים לאישורה של תכנית בנייה עירונית שתאפשר לו לבצע עבודות בנייה על הגג שבבעלותו. בשנת 1998 אושרה התכנית. המבקש הגיש כנגד המשיב תביעה, שבמסגרתה עתר לקבלת צו מניעה זמני שיאסור על המשיב לבצע את עבודות הבניה. בקשתו לסעד זמני נדחתה על-ידי בית משפט השלום (כבוד השופט נ' סולברג), ובקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט השלום נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' ארד). על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתה הוצא צו זמני האוסר על ביצוע עבודות בנייה בגג עד למתן החלטה אחרת. המבקש טוען, כי יש בבנייה המתוכננת על-ידי המשיב כדי לגזול את זכויותיו הקנייניות. לדבריו, זכויות הבנייה העתידיות בבניין, לרבות זכויות הבנייה על הגג, מוקנות לו. למצער, טוען המבקש, כי זכויות הבנייה העתידיות מהוות רכוש משותף של כלל הדיירים בבניין, ולפיכך הקנייתן למשיב מחייבת החלטת רוב, שלא ניתנה. טענותיו אלה סומך המבקש על הוראות תקנון הבניין, שנוסח על-ידי מנהלי עזבונה של המנוחה.

2.בחנתי את טענות המבקש ואת תגובת המשיב, והחלטתי כי דין הבקשה להידחות. במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני בחנה הערכאה הדיונית את הצוואה, שמכוחה קיבלו בעלי-הדין את זכויות הבעלות בדירות, ואת תקנון הבניין. בית המשפט מצא כי קיים, לכאורה, פער של ממש בין הוראות הצוואה לבין הוראות התקנון, כך שהתקנון אינו משקף, לכאורה, את כוונתה המשוערת של המנוחה על-פי צוואתה, ומעניק למבקש זכויות שלא הוענקו לו בצוואה. בית המשפט מצא גם כי המבקש השתהה זמן רב עד שפתח בהליכים משפטיים כנגד המבקש. עוד ציין בית המשפט כי המבקש פעל בחוסר נקיון כפיים, בכך שביצע עבודות בנייה בבניין מבלי לקבל היתר בנייה כדין ומבלי שקיבל את הסכמת בעלי הדירות האחרים, מקום שנדרשה היא. מהצד האחר, ציין בית המשפט את ההכבדה הרבה שתיגרם למשיב, אם ייבצר ממנו להתחיל בעבודות הבנייה, וזאת נוכח ההשקעה הרבה שהשקיע בהליכים לאישור תכנית הבנייה, והצורך הדחוף שיש לו, לכאורה, לנצל את זכויות הבנייה. לאחר צירוף כל אלה, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המשיב. אשר על כן, פסק בית המשפט כי אין מקום למנוע את ביצוע עבודות הבנייה, וכי אם יימצא ממש בטענותיו של המבקש, יינתן להן מענה באמצעות פיצוי כספי. בית המשפט המחוזי בחן את הכרעתו של בית משפט השלום, ולא מצא מקום להתערבות. לאחר עיון בנימוקיהן של הערכאות דלמטה, ובמכלול נסיבות העניין, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטות אלה במסגרת ערכאה שלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה מתבטל צו המניעה הזמני. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.