רע"א 9120/06 שלום כהן ובניו חברה לבנין בע"מ נ. הבנק הבילאומי הראשון לשירא

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט נ' ישעיה), בה נדחתה בקשת המבקשים לסעד זמני.

2.המשיב (להלן גם: הבנק ) הגיש נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בתל אביב על סך 7,015,753 ש"ח. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, אשר טרם נשמעה. בד בבד, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכונות הרשומים לטובתו על זכויות המבקשים בשלוש דירות. המבקשים, מצידם, הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה לסעד הצהרתי בה עתרו כי יוצהר שאין הם חבים דבר לבנק וכי הבנק אינו רשאי לממש את המשכונות האמורים. במסגרת התביעה הוגשה גם בקשה לסעד זמני בה התבקש עיכוב הליכי המימוש בהוצאה לפועל עד למתן פסק דין בתביעה. בית המשפט (כב' השופט נ' ישעיה ) בהחלטות מיום 28.9.06 ומיום 15.10.06, דחה את הבקשה, לאחר שקבע כי סיכויי התביעה קלושים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, וזאת מאחר שהדירות אינן משמשות למגוריהם. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי ביום 19.10.06 "בקשה לעיכוב ביצוע" של החלטותיו. כנגד החלטות אלו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.בראשית הדברים יצוין כי אחת מהדירות לגביהן הוגשה בקשת רשות הערעור מומשה במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתח נושה אחר, אשר החזיק במשכנתה ראשונה על הנכס. ענייננו מצומצם איפוא לשתי הדירות הנותרות. מדובר בשתיים אלו: דירה ברחוב יעקב יהושע 52 בירושלים, הרשומה על שם המבקשים 4-3; דירה ברחוב שמואל עדן 8 בירושלים, הרשומה על שם המבקש 3 והמבקשת 5. הדיון במכלול התעכב מסיבות שונות, לרבות ניסיונות שעשו הצדדים ובאי כוחם ליתר הצורך בהחלטה שיפוטית. במהלך הטיפול בבקשת רשות הערעור שהועברה לטיפולי ניתן על ידי צו זמני לעיכוב הליכי המימוש בהוצאה לפועל. צו זה הוארך מספר פעמים, כך שכיום מעוכבים הליכים אלו עד לתאריך 12.2.08. ביום 20.12.07 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים בו הועלתה האפשרות כי תושג הסכמה שבפשרה בנוגע לדירות ואולם המגעים שהתקיימו בין הצדדים לא נשאו פרי. הגיעה איפוא העת להכריע בבקשה לרשות ערעור.

4.החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פיה. דין הערעור להתקבל בחלקו, הכל כפי שיפורט להלן.

5.איני רואה מקום להיכנס לגופה של המחלוקת הנטושה בין הצדדים ולקבוע מסמרות באשר לסיכויי תביעת המבקשים. די כי אומר שלדעתי בשלב זה, טרם שנשמעה הבקשה למתן רשות להתגונן בתביעת הבנק - חצו המבקשים את הרף המינימלי שמתחתיו לא יינתן סעד זמני (ראו: רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (לא פורסם) (2006), פיסקה 3; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 533 (2001)). משכך, יש לבחון עתה לטובת מי נוטה מאזן הנוחות. שוכנעתי, כי בניגוד להנחתה של הערכאה הראשונה, משמשות הדירות למגורי המבקשים, גם אם אין חפיפה מלאה בין השימוש בדירות לבין הבעלות עליהן. היותו של נכס דירת מגורים מהווה נתון בעל משקל העשוי להטות את הכף לטובת מתן סעד זמני המעכב את מימוש הנכס עד למתן פסק דין בתובענה. זאת, גם כאשר אין מדובר בדירה המשמשת בפועל למגורי מבקש הסעד הזמני (ראו למשל, רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ , פ"ד נא(2) 661, 668 (1997)). קל וחומר שכך הוא כאשר מדובר בדירה שהיא קורת הגג היחידה של מבקש הסעד הזמני. בענייננו, כאמור, משמשות הדירות למגורי המבקשים ועל כן נוטה מאזן הנוחות לטובתם. עם זאת, אין הצדקה לעיכוב מלא של הליכי המימוש. זאת, מאחר והדירה ברחוב יעקב יהושע הינה גדולה ומפוארת, מעבר לצרכי המגורים של המבקשים 4-3. אף המבקשים מבינים כי אין הצדקה לעכב את מימושה של דירה זו ועל כן הם העלו הצעה על פיה הדירה תימכר על ידם ובתמורה שתתקבל תירכש עבורם דירה קטנה יותר והיתרה תועבר לבנק. בדיון שהתקיים בפניי הודיע הבנק כי הוא מתנגד להצעה זו, אולם הסכים לממן עבור המבקשים 4-3 שכר דירה למשך שנתיים. סבורני, כי האיזון הראוי בין הצדדים מביא לתוצאה לפיה תמומש הדירה לטובת הבנק, אך זאת תמורת התחייבות של הבנק לדאוג לדיור חלופי הולם עבור המבקשים 4-3 עד למתן פסק דין בתביעת המבקשים. איני רואה מניעה כי הדיור החלופי יהיה על ידי העמדה של דירה שכורה לרשותם וזו תישכר על ידי הבנק, או שהבנק יישא בדמי השכירות עבורה. יחד עם זאת, איני רואה מקום להגביל בהכרח לשנתיים את התקופה בה יהא על הבנק לספק דיור חלופי, ואולם אם תקופה זו תתארך מעבר לשנתיים יהיה צורך בהחלטת אישור נוספת לגבי הארכה שכזו, שתינתן על ידי בית המשפט שידון באותו שלב במכלול. התוצאה היא שהבנק רשאי לממש את המשכון הרשום לזכותו על הדירה ברחוב יעקב יהושע ובלבד שיספק פיתרון דיור חלופי ראוי למבקשים 4-3, על דרך של דירה להשכרה – וזאת עד למתן פסק דין בתביעת המבקשים, או שנתיים (עם אפשרות להארכה כאמור) – הכל לפי המוקדם יותר. ככל שלא תהיה הסכמה על פרטי הדיור החלופי - כגון: גודלה של הדירה, גובה שכר הדירה, מיקום הדירה וכדו' - יובא העניין להכרעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

6.אשר על כן אני מורה כדלקמן:

א.הליכי מימוש הדירה ברחוב שמואל עדן 8 בירושלים יעוכבו עד למתן פסק דין בתובענה שהגישו המבקשים, וזאת בכפוף למתן התחייבות עצמית וכן להפקדת ערבות על סך 75,000 ש"ח, בהתאם לתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ב.הליכי מימוש הדירה ברחוב יעקוב יהושע 52 בירושלים יעוכבו עד למתן פסק דין בתובענה שהגישו המבקשים, או עד שהבנק יציג פיתרון דיור חלופי למבקשים 4-3, כמפורט לעיל – הכל לפי המוקדם יותר. בכל מקרה פינוי המבקשים מהדירה האמורה לא יתבצע לפני תום 60 יום ממועד החלטתי זו. היה והמבקשים יתנגדו לפיתרון שיוצע על ידי הבנק, יפנה הבנק לבית המשפט המחוזי הנכבד וזה יקבע האם הפיתרון המוצע ראוי הוא.

ג.היה ויינתן פסק דין לחובת המבקשים בתביעה שהוגשה נגדם בסדר דין מקוצר ו/או בתביעתם הם ויוגש עליו ערעור – יכריע בית המשפט שלערעור האם להמשיך ולהעניק סעד זמני כקבוע בהחלטתי זו.

7.הערעור מתקבל, איפוא, בחלקו כאמור לעיל. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.