החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 9130/02 אורבונד שיווק בע"מ נ. עזרא לוי

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · איחוד דיונים בתובענותערעור על החלטת סגן נשיא בית המשפט המחוזי שדחה בקשה לאיחוד דיונים, לאחר שניתנה רשות ערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל ערעור על החלטת סגן נשיא בית המשפט המחוזי שדחה בקשה לאיחוד דיון בשתי תביעות. נקבע כי התביעות סובבות סביב אותה שורת אירועים עובדתיים ולכן יש לאחדן לפי תקנה 520. המשיבים חויבו בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.

העובדות

המבקשת הגישה שתי תביעות הנוגעות ליחסיה עם קבוצת מ.ה.י.ר. בית המשפט העליון החזיר בעבר את הדיון לבית המשפט המחוזי לעניין העמדת הדיון. סגן הנשיא דחה את בקשת האיחוד, ומכאן הערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לאחד את הדיון בשתי תובענות הקשורות באותה שורת אירועים עובדתיים?

הלכות

  1. 1

    תובענות הקשורות באותה שורת אירועים עובדתיים יאוחדו לדיון לפי תקנה 520, גם כאשר אחת מהן לסעד הצהרתי ואינה מצריכה בירור עובדתי מלא.

    ״כל התביעות בפרשה זו סבות סביב אותה שורת אירועים עובדתיים, ולכן יש לאחד את הדיון בהן לפי תקנה 520.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    איחוד הדיון נדרש גם כאשר הוא עלול להסרבל מעט את הדיון באחת התביעות, שכן הוא מייעל את ההליך ומונע סכנה של קביעות עובדתיות סותרות.

    ״יש אף סכנה שבית המשפט יגיע למסקנות עובדתיות שונות ומנוגדות בכל אחד מהם.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תובענות
  • סעד הצהרתי
  • שורת אירועים עובדתיים
  • תקנה 520

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

9130/02

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקשת:

אורבונד שיווק בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. עזרא לוי

2. המרכז הישראלי לגבס מ.ה.י.ר. בע"מ

3. ש.נ גימורים בע"מ

4. נוביק שמואל

5. חכמפור בני

6. אמגל-גבס בניין ומסחר בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום

29.9.2002 בבש"א 8213/02 במסגרת ת.א. 818/94 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא

השופט ד"ר ג' קלינג

בשם המבקשת: עו"ד עופר

צור

בשם המשיבים 1-5: עו"ד ב.

לוינבוק ושות'

פסק-דין

1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל-אביב (כבוד סגן הנשיא השופט ג' קלינג), בה דחה את בקשתה של המבקשת להורות על

איחוד הדיון בתביעה שהיא מנהלת כנגד ששת המשיבים בפני כבוד השופטת צ' ברון בבית

המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עם הדיון (שכבר אוחד) בתביעה ובתביעה שכנגד בינה ובין

המשיבים 1 ו-2, שהתנהלה בפני כבוד השופט סטרשנוב טרם פרישתו באותו בית משפט.

בין המבקשת לבין קבוצה של תאגידים

ויחידים (להלן: קבוצת מ.ה.י.ר) התקיימה מערכת יחסים מסחרית שעניינה שיווק והפצה של

לוחות גבס. בעלי קבוצת מ.ה.י.ר היו המשיבים 1 ו-4. בעקבות סכסוך שנתגלע בין

הצדדים, הגישה המבקשת, בשנת 1993, תביעות כנגד תאגידים שונים מקבוצת מ.ה.י.ר,

ובחלק מהן צורפו המבקשים 1 ו-4 כנתבעים, מכוח ערבויות שנתנו ומכוח טענות בדבר הרמת

מסך. קבוצת מ.ה.י.ר הגישה תביעה משלה כנגד המבקשת. מקצת מן התיקים נסתיימו בפשרה,

ונותרו תלויות ועומדות, בבית המשפט המחוזי, שתי תביעות. אחת היא תביעה שהגישה המבקשת,

שעתידה להתברר במאוחד עם התביעה שכנגד שהגישה קבוצת מ.ה.י.ר (תביעות אלו יכונו

להלן: התביעה הראשונה), זאת - משייקבע שופט חדש לדון בהן לאחר פרישת כב' השופט

סטרשנוב. את התביעה הנוספת (להלן: התביעה השנייה) שעודה תלוייה ועומדת, הגישה המבקשת,

והיא מתבררת בפני כבוד השופטת ברון. בתביעה אחרונה זו טוענת המבקשת, כי המשיבה 3

היא "חברת קש" שהקימו המבקשים 1 ו-4 על מנת למשוך סחורה מן המבקשת, מבלי

לשלם תמורתה. לפיכך, ביקשה המבקשת מבית המשפט קמא להצהיר כי כל רכושה של המשיבה 3

שייך בפועל לקבוצת מ.ה.י.ר.

2. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי, במסגרת

התביעה השנייה, בקשה להעמדת הדיון עד להכרעה בתביעה הראשונה, או, לחלופין, לאיחוד

הדיון בתובענות כולן. המשיבים התנגדו לבקשה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה להעמדת

הדיון עד להכרעה בתובענות המאוחדות, בקבעו כי הסוגייה המהותית העומדת להכרעה

בתובענות אלה - זהה, ושהכל, בלשונו, הוא חלק מ"מכלול היחסים שבין הצדדים;

תרגיל ה"עוקץ" ויתרות החובה של מ.ה.י.ר שאורבונד טוענת לקיומם ומולם

הנזקים שמ.ה.י.ר טוענת כי נגרמו לה".

כנגד החלטה

זו הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי המשיבים, אשר התקבלה על ידי ונידונה בפני כערעור. בהחלטתי מיום 19.12.01 קיבלתי את הערעור לעניין העמדת הדיון, תוך שציינתי ש"עשוי להיות יתרון באיחוד הדיון בתובענות כולן, אלא שבעניין זה איני מביע דעה, ולצורך הכרעה בו מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי".

3.לאחר החלטה זו, הגישה המבקשת, ביום 21.04.01, לסגן נשיא בית המשפט המחוזי- כבוד השופט קלינג- בקשה לאיחוד הדיון בשתי התביעות. בהחלטתו דחה סגן הנשיא את הבקשה, תוך שהוא מסתפק באבחנה ש"עצם אורכה של הבקשה מלמד על הסיבוך שיווצר עם איחוד הדיון". כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא כשסירב לאחד את הדיון בתביעות. זאת מפני שהיא גורסת, כי קיימת זהות במסכת העובדות אשר הולידה את התובענות, במסכת הטענות העולה בכל אחת מהתובענות, ובשאלות של עובדה ומשפט הכרוכות בהכרעה בהן. התובענות כולן, עניינן מערכת היחסים בין המבקשת לקבוצת מ.ה.י.ר, ולכן מסכת הראיות בכל אחת מהתובענות זהה כעקרון, והצדדים לכל התובענות זהים בפועל, גם אם להלכה מדובר בגורמים שונים.

לטענת המשיבים, החלטתו של בית המשפט המחוזי היא החלטה מתחום סדרי הדין, ואין להתערב בה. גם לגופו של עניין, תומכים המשיבים בהחלטת בית המשפט קמא. הם טוענים כי אין מקום לאחד את הדיון בתביעה השנייה, שהיא תביעה לסעד הצהרתי שאינה מצריכה בירור עובדתי של טיב מערכת ההסכמים בין המבקשת לקבוצת מ.ה.י.ר, עם התביעה הראשונה בה כרוך בירור עובדתי מורכב ומסובך. איחוד שכזה, לפי המשיבים, רק יעכב את בירור התביעה השנייה שלא לצורך.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, וביתר המסמכים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. כל התביעות בפרשה זו סבות סביב אותה שורת אירועים עובדתיים, ולכן יש לאחד את הדיון בהן לפי תקנה 520. התביעה השנייה, היא אמנם לסעד הצהרתי ולכאורה אין היא מחייבת עמידה על פרטי ההתקשרויות בין המבקשת לקבוצת מ.ה.י.ר, אולם כל הצורך בתביעה זו קם בשל עסקאות אלה. אם לא ייקבע כי קבוצת מ.ה.י.ר חייבת כספים למבקשת - אותה קביעה שלה נדרש בית המשפט בתביעה הראשונה - מובן שתתייתר התביעה שיוצהר כי נכסי המשיבה 3 שייכים לקבוצת מ.ה.י.ר.

בסופו של דבר, כל התביעות הקשורות בפרשה נשוא התדיינות זו, אף אם חלקן מעלות שאלות משפטיות שונות, יחייבו עמידה על היחסים בין המבקשת לקבוצת מ.ה.י.ר ועל היחסים בתוך קבוצת מ.ה.י.ר. לכן גם העובדה כי המשיבים הגישו בינתיים תביעה נזיקית נוספת כנגד המבקשת (בה נטען, בין השאר, כי תביעותיה של המבקשת נשוא בקשה זו הינן עוולות שכל מטרתן מיטוט עסקי המשיבים), עובדה שהמשיבים רואים בה שינוי נסיבות המחייב את דחיית הבקשה, אין בה כדי למנוע את איחוד הדיון. אף שייתכן כי איחוד התביעה השנייה עם הראשונה יסרבל קמעה את הדיון בתביעה השנייה, עדיין ייעל הדבר את ההליך בהשוואה להותרת המצב על כנו - מצב בו אותה שאלה מתבררת בשני הליכים שונים. יש אף סכנה שבית המשפט יגיע למסקנות עובדתיות שונות ומנוגדות בכל אחד מהם.

אשר על כן דין הערעור להתקבל. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, כ' באדר ב' תשס"ג

(24.3.2003).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בשא 8213/02

הלכות

  1. 1תובענות הקשורות באותה שורת אירועים עובדתיים יאוחדו לדיון לפי תקנה 520, גם כאשר אחת מהן לסעד הצהרתי ואינה מצריכה בירור עובדתי מלא.
  2. 2איחוד הדיון נדרש גם כאשר הוא עלול להסרבל מעט את הדיון באחת התביעות, שכן הוא מייעל את ההליך ומונע סכנה של קביעות עובדתיות סותרות.