רע"א 9133/11 נעים מוריס נ. יצחק וולפסון

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.10.2011 בע"א 3062/09 (כב' סגן הנשיאה צ' סגל ) במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.1.2009 בבש"א 4723/08 (כב' השופט

ר' כרמל ), אשר דחה את בקשת המבקשים להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 14.9.2008

שדחתה את בקשת המבקשים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה (כב' השופט מ' בן עטר ז"ל ).

2.

המבקשים פרסמו כתבה אשר עסקה בתופעת ההומוסקסואליות במגזר החרדי, כשלצד הכתבה הופיעה תמונתם של המשיבים. האחרונים אשר מצאו עצמם פגועים בעקבות הפרסום, הגישו בשנת 2007 תביעה נגד המפרסמים, בגין נזקים שגרמה להם הכתבה, וכן בעוולה של לשון הרע ופגיעה בפרטיות. על אף שבקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעם המבקשים נתקבלו, לא הוגש על ידם כתב הגנה כאמור, וביום 17.3.2008, למעלה משבועיים לאחר המועד המוארך האחרון להגשת כתב ההגנה – ניתן פסק דין לטובת המשיבים על יסוד האמור בכתב התביעה.

בקשת המשיבים לביטול פסק הדין נדחתה ביום 14.9.2008 (כב' השופט מ' בן עטר ז"ל). על אף שהסברם של המבקשים לאיחור בהגשת כתב ההגנה – טעות כנה והסתמכות על לשכת הסיוע המשפטי – נמצא על ידי בית המשפט כ"די קלוש", מצא לנכון בית המשפט להסתפק בו, ואולם בהיותם של סיכויי ההגנה נמוכים ביותר, וקביעת ההלכה הפסוקה לפיה שיקול זה הינו המרכז בבקשה לביטול פסק דין – נדחתה הבקשה (להלן: " החלטת הדחייה ").

החלטת הדחייה הומצאה למבקשים ביום 17.9.2008. ביום 12.11.2008, כחודש לאחר המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור, הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. הטעם לאיחור – הליך ערעור על החלטה שלא להעניק להם סיוע משפטי אשר התעכב - ובשל כך נאלצו המבקשים לפנות לעורך דין פרטי שיגיש בשמם את הבקשה, לאחר חלוף המועד. בקשתם זו להארכת מועד נדחתה ביום 4.1.2009 תוך קביעה כי למעשה טוענים המבקשים טענת טעות בתום לב, ברם אין זו טענה אשר מהווה "טעם מיוחד להארכת מועד" (להלן: " החלטת הרשם ").

ביום 9.10.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על החלטת הרשם (כב' סגן הנשיאה צ' סגל ). נקבע כי לא נפלה כל טעות בהחלטת הרשם לפיה אין בהסברם של המשיבים כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד. ככל שסברו המשיבים כי היעדר הייצוג וההליכים בפני הסיוע המשפטי אינם מקדמים את מצבם – היה עליהם לפנות לבית המשפט ולבקש הארכת מועד מראש. צוין כי על אף שבית משפט זה הכיר בנסיבות מסוימות בשהות הנצרכת לצורך הסדרת ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי כטעם להארחת מועד, הרי שתנאי מקדים לכך הוא שעל הפנייה ללשכת הסיוע והבקשה להארכת המועד להיעשות בפרק הזמן שקבע המחוקק. היעדר פניה למשיבים בדבר הכוונה להגיש בקשה להארכת מועד – אף היא עמדה לרעת המבקשים. מכאן הבקשה שלפני.

3.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט משקבע שהעיכוב בהסדרת הייצוג אינו מהווה בנסיבות העניין טעם מיוחד להארכת מועד. הוסף כי כל מהות איחורו של המבקש מסתכם בפרק זמן של כשלושה שבועות, ונעוץ בנסיבות שלא היו בשליטתו – מאבק מוצדק שנאלץ לנהל מול לשכת הסיוע המשפטי, שהוביל בסופו של יום . עוד נטען כי אין קביעה בדין לפיה מוטלת חובת יידוע על הצד המבקש להגיש בקשה להארכת מועד. הודגש כי לא היה מקום להתבסס על קביעותיו של השופט בן עטר ז"ל ביחס לסיכויי ההגנה, שכן מעולם לא נשמעו כל ראיות בתיק, ולמבקש לא היה יומו בבית המשפט.

4.

לאחר עיון בחומר, אינני סבור כי מקרה זה מוצא מקומו בגדר אותם מקרים המצדיקים קבלת רשות ערעור בגלגול שלישי. במקרה שלפני, נמנע מהמבקשים להציג את הגנתם בפני תביעת המשיבים, וזאת בשל מחדליהם שלהם בלבד. המשיבים היו מודעים למועד הגשת כתב ההגנה, ביקשו (וקיבלו פעמיים) הארכת מועד מבית המשפט, ועדיין עשו דין לעצמם ולא הגישו כתב הגנה במועד. גם לאחר דחיית בקשתם לביטול פסק דין, התנהלו המשיבים בעצלתיים ולא הגישו את בקשת רשות הערעור על החלטה במועד הדרוש. במובן זה, אין לומר כי מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. עוד יודגש כי ערכאות קמא, היו מוכנות "לעצום עין" לעניין החמצת המועדים, אולם הן בהחלטת הדחיה והן בפסק הדין מושא הערעור נקבע כי סיכויי ההגנה מפני התביעה הינם נמוכים ביותר, ואין הם מצדיקים ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה. בל נשכח, כי ההליך לפני מהווה למעשה גלגול חמישי של ההליכים (פסק הדין בהיעדר הגנה – החלטת הדחייה – החלטת הרשם והערעור בבית המשפט המחוזי). גם בכך אין כדי לתמוך בבקשה למתן רשות ערעור.

ואפילו תמצי לומר שיש מקום להתחשב בנימוק לאיחור, או ליתר דיוק איחורים – הפניה ללשכת הסיוע המשפטי – עדיין לא מצאתי בחומר טענה התומכת במסקנה שסיכויי ההגנה בהליך העיקרי טובים. עניין זה נטען בעלמא ללא כל פירוט. כידוע, בבקשות מעין אלו סיכויי ההליך מנקודת מבטו של המאחר אוחזים בבכורה בשיקולי בית המשפט בבואו להחליט אם להאריך את המועד – הגם ששיקול זה אינו עומד לבדו. בראייה זו, ובהתחשב באיחורים החוזרים, לא מצאתי לנכון להתערב ולהעניק רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. האמור מתחזק על רקע הכללים הנוקשים טרם יעניק בית משפט זה רשות ערעור בגלגול שלישי.

5.

הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה אין צו להוצאות.