רע"א 9135/17 פ.א. פדידה הסעות וטיולים בעמ נ. עיריית קרית אתא

1.

בקשה זו היא חוליה נוספת בשרשרת ההתדיינות שבין המבקשת, חברה הנותנת שירותי הסעות לתלמידים, לבין המשיבות, עיריית קרית אתא ועיריית חיפה . חוליה אחת כבר נדונה בבית משפט זה ברע"א 3294/17 פ.א. פדידה הסעות וטיולים בע"מ נ' עיריית קרית אתא (10.8.2017), שם נפסק כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שזה ידון ביתר החוליות, והבקשה שלפני היא השגתה של המבקשת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בחוליות אלה.

2.

בתמצית יאמר, כי עניינה של המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלת פרשנותו של חוזה אחיד למתן שירותי הסעות שבו סוכם על מחיר וכן סוכם כי המחיר ניתן לעדכון בהתאם להתייקרויות שיאושרו על ידי משרד החינוך ובכפוף להנחיותיו. בית משפט השלום דחה את תביעות המבקשת (שהדיון בהן אוחד) בשל קביעתו כי המבקשת לא הוכיחה כי המחיר ששולם לה היה המחיר שנקבע על ידי משרד החינוך ולא יותר, ולפיכך - בהתאם להנחיות משרד החינוך - היא זכאית לתוספת התייקרויות. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה מהטעם שהמסמך שעליו התבססה המבקשת (להלן: המסמך מיום 31.7.2012 ) כלל אינו מלמד על אישור מטעם משרד החינוך בענין תוספת התייקרויות; ואולם ברע"א 3294/17 הנזכר לעיל נפסק אחרת, והתיק הוחזר כאמור לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' כהן ) נדרש אפוא לערעור פעם נוספת, וגם הפעם הורה על דחייתו. הכרעתו התבססה על כך שהמסמך מיום 31.7.2012 כלל לא אישר עדכון התייקרויות לשנת 2012, אלא רק לשנת 2013 ואילך. בנוסף נקבע, כי עיריית קרית אתא הוכיחה שהיא שילמה למבקשת יותר מהמחיר שנקבע במקור על ידי משרד החינוך, ולפיכך המבקשת לא זכאית לתוספת ההתייקרויות בהתאם להנחיות משרד החינוך. לגבי עיריית חיפה נקבע כי המצב הוא שונה, ואילולא היה נקבע כי המסמך מיום 31.7.2012 לא אישר עדכון התייקרויות לשנת 2012 היה מקום לקבל את הערעור נגדה.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור במסגרתה נטען ראשית, כי בית המשפט טעה בקביעתו לפיה המסמך מיום 31.7.2012 לא אישר עדכון התייקרויות לשנת 2012; שנית, כי בית המשפט טעה בקביעתו לפיה עיריית קרית אתא הוכיחה שהיא שילמה למבקשת יותר מהמחיר שנקבע במקור על ידי משרד החינוך; ושלישית, כי ממילא לא היה מקום לקבוע שתשלום ביתר שולל את תשלום תוספת ההתייקרויות בהתאם לחוזה האחיד.

5.

המשיבות הגישו תשובותיהן במסגרתן טענו כי אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן, וכי גם לגופו של ענין לא נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

6.

לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בשונה מהמקרה הקודם (רע"א 3294/17), ואף שענייננו לכאורה קשור שוב בחוזי התקשרות הנוהגים בחלק גדול מהרשויות המקומיות ביחסיהן עם חברות הסעות (שם, פסקה 7), יסודה של המחלוקת הנוכחית הוא במה שהצליחה או לא הצליחה המבקשת להוכיח, והקביעות שנקבעו בפסקי הדין על סמך התשתית העובדתית שהונחה לפני בית המשפט, אין בהן כדי לכבול את ידיהם של מתדיינים עתידיים אחרים בפרשנותם של המסמכים הרלבנטיים. על כן, הגם שהכרעתו של בית המשפט המחוזי אינה נקיה בעיניי מספקות, איני סבור שיש מקום בנסיבות הענין לתת רשות ערעור ולדון בסוגיה הקונקרטית פעם שלישית במספר.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות הענין לא יהיה צו להוצאות.