רע"א 9153/07 לוריה גנאדי נ. עו"ד עובדיה בלס-עכונס הנכסים על נכסי חברת מגד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לחייב את המשיב 1 (להלן – המשיב ), כונס הנכסים של חברת מגדלי השמש בע"מ (להלן – החברה ), לתת למבקש מכתב הסכמה, שיאפשר למבקש לרשום משכנתא על דירה שהמבקש רכש מהחברה ותפס בה חזקה.

2.

ברקע הבקשה ניצבת התדיינות משפטית ארוכה ומורכבת בין המבקש לבין המשיב. בקיצור רב יצוין כי המחלוקת בין הצדדים בעניין זה הינה לגבי גובה חובו של המבקש לחברה, בגין דירה שרכש ממנה ותפס בה חזקה וכן לגבי טענות קיזוז שונות שהועלו על ידי המבקש. הצדדים הגיעו בעבר, במסגרת פסק דין מוסכם שהוצא בבית המשפט המחוזי בתל אביב, להסדר לגבי הנושאים שבמחלוקת, אולם בהמשך התעוררו ויכוחים בין הצדדים לגבי ביצוע פסק הדין המוסכם ולגבי דרך חישוב יתרת החוב. בעניין זה אף נפתח תיק הוצאה לפועל על ידי המשיב כנגד המבקש, שבמסגרתו טען המבקש טענת "פרעתי" וביקש כי חובו יועמד על סך של כ-330,000 ש"ח. ראש ההוצאה לפועל דחה את טענות המבקש, וקבע כי קיים חוב שאינו שנוי במחלוקת, ששיעורו עומד על סך של 331,402 ש"ח למועד פתיחת תיק ההוצל"פ (19.2.2004) וכן כי יש מקום לברר קיומו של חיוב נוסף, אשר שנוי במחלוקת בין הצדדים ולגביו צריך הזוכה (המשיב) לפנות לבית משפט השלום (שבו החל בשעתו להתברר הסכסוך), זאת מהטעם שאין קביעת החוב וחישובו בסמכות ראש ההוצאה לפועל. ההחלטה האמורה ניתנה בתאריך 25.9.2006 ובעקבותיה יזם המשיב הליכים שונים (שאין זה המקום לסקרם), אשר בסופם גם הוגשה על ידי המשיב בקשה לקביעת הסכום השנוי במחלוקת, כפי שהורה ראש ההוצאה לפועל. הבקשה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום, אך שם היא הופנתה לדיון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, שכן ערכאה זו היא שהוציאה את פסק הדין המוסכם הנ"ל.

3.

ביני לביני הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת תיק פשיטת הרגל 225/97 שבגדרו מונה הכונס, בקשה (בש"א 6616/06) למתן הוראות לכונס, לחייבו ליתן לו מכתב הסכמה לרישום משכנתא על הדירה שרכש מהחברה כאמור. בקשה זו נסמכה על תנאי שנכלל בהסכם הרכישה של הדירה שקבע מצד אחד שהרוכש יהיה זכאי לקבל על חשבונו הלוואת-משכנתא לצורך מימון חלקי של רכישת הדירה (שתוסב לזכות המוכר עם קבלתה) ומצד שני שהמוכרת מתחייבת לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך קבלת המשכנתא, כאשר הרוכש מצידו מתחייב למלא אחר כל דרישות המוכר בקשר למשכנתא. בית המשפט הנכבד קמא דחה את הבקשה בקובעו, בין השאר, כי הפרשנות המוצעת על ידי המבקש באשר לחוב ולשיעורו איננה עולה בקנה אחד עם החלטת ראש ההוצאה לפועל הנ"ל. בית המשפט הנכבד הוסיף וקבע כי נוכח קיומו של חוב מסוים שאינו שנוי במחלוקת (חוב שלא נפרע במשך כ-10 שנים) ומציאות של חיוב נוסף השנוי במחלוקת (ששיעורו טרם התברר) – בדין החליט המשיב (שאף הכנ"ר תמך בעמדתו) שלא ליתן למבקש את מכתב ההסכמה המבוקש.

כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שלפני.

4.

המבקש טוען כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, אשר לא פירש בצורה נכונה את הסעיף המסמיך בהסכם הרכישה ואת החלטת ראש ההוצאה לפועל וכתוצאה מכך קבע כי המשיב נוהג כדין וכשורה. עוד טוען המבקש כי לא היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות בסך 20,000 ש"ח, שכן אין הוא האחראי למצב שנוצר,

אלא הכונס.

הכונס סבור כי דין הבקשה להידחות, וחוזר על הטענות שהועלו על ידו בערכאה דלמטה. המשיב טוען כי בניגוד לאמור בבקשה שלפני, ראש ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו רק את גובה סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת והפנה את הזוכה לבירור יתרת החוב לערכאה שיפוטית מוסמכת והוא אכן עשה כן. המשיב מדגיש כי מתן התחייבות לרישום משכנתא טרם קיבוע החיוב המגיע לו יכניס לתמונה לגבי הדירה נושה מובטח נוסף, דבר אשר עלול רק לסרבל את הליך גביית חובו של המבקש ולפגוע בנושים מובטחים אחרים, כפי שגם קבע בית המשפט הנכבד קמא.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובחנתי את המכלול המורכב של ההליכים שנוהלו בעבר בין הצדדים, החלטתי כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, המחייב התערבות של ערכאת הערעור.

אינני מקבל את טענת המבקש, לפיה כביכול אין עוד מחלוקת לגבי גובה החוב שלו, שהרי בהחלטת ראש ההוצאה לפועל נקבע במפורש כי יש להמשיך את הליך בירור החוב ולא הוצגה בפני כל החלטה של ערכאה משפטית מוסמכת שמיצתה נושא זה. בהקשר זה רואה אני לציין כי המשיב מסר כאמור שהוא יזם הליך לבירור העניין והוגשה מטעמו בקשה לבית משפט השלום, שהופנתה כאמור לבית המשפט המחוזי (הצדדים לא דיווחו לי מה עלה בגורלה). הנה כי כן, משלא פרע המבקש אפילו את חובו שאיננו שנוי במחלוקת ונראה שקיימת עדיין מחלוקת שטרם הוכרעה סופית לגבי גובה יתרת החוב, הרי שאין למצוא פסול בגישתו של המשיב, הסבור שאין זה מחובתו ליתן למבקש את מכתב ההסכמה המבוקש, כל עוד אין הסדר סופי ביניהם, או הכרעה שיפוטית מוסמכת לגבי החיוב ושיעורו. כאן המקום להדגיש כי המשיב הודיע כי הוא מוכן לחילופין ליתן את כתב ההסכמה המבוקש, בכפיפות לכך שתימסר לידיו ערבות בנקאית, או ערובה אחרת שתבטיח את מלוא חובו של המבקש כלפיו, כפי שייקבע כאמור.

גישה זו של המשיב תואמת את המתבקש מסמכויותיו ומחובותיו. השוו: Gavin Lightman & Gabriel Moss, The Law of Administrators and Receivers of Companies 275-276 ( 3rd ed .,2007) .

6.

באשר לטענות המבקש לגבי גובה ההוצאות שהושתו עליו, הרי שהלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקה לגבי הוצאות, אלא במקרים חריגים של טעות משפטית, או פגם מהותי שדבק בהחלטה (ראו: ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4) 625 (2004)) – מה שלא

קרה כאן.

7.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת המשיב 1 בסך 10,000 ש"ח.