רע"א 916-24 רע"א 916-24

1.הבקשה שלפנַי מופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 18.10.2023 בפש"ר 30629-02-15. במסגרת ההחלטה נעתר בית המשפט לבקשות משיבים 2-1 (להלן: הנאמנים) לפירוק שיתוף בשני נכסי מקרקעין במושב בת שלמה שלמבקש, חייב בהליך פשיטת רגל, זכויות בהם: נכס הידוע כגוש 11346 חלקה 12, שזכויות המבקש בו עומדות על 12.5% (להלן: חלקה 12); ונכס הידוע כנחלה מס' 16, גוש 12765 חלקה 98, שזכויות המבקש בו עומדות על 50% ובו מצוי בית מגוריו (להלן: נחלה 16; חלקה 12 ונחלה 16 יכונו להלן ביחד: הנכסים). יצוין כי הבקשות התקבלו על דעת אשתו לשעבר של המבקש כמו גם על דעת אחד מנושיו העיקריים (להלן: הנושה), שלזכותו רשומים עיקולים על זכויות כלל הבעלים בחלקה 12.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. הבקשה אינה מגלה כל עילה להתערבות בית משפט זה בשיקול דעתו הרחב של בית המשפט של פשיטת רגל (ראו למשל: רע"א 7719/23 מילשטיין נ' נדב לב, עו"ד מנהל מיוחד, פסקה 16 (23.1.2024); ע"א 8381/23 קלי נ' עו"ד נפתלי נשר, פסקה 11 (28.11.2023)). הבקשה מלאה טענות כרימון על אודות קביעות של בית המשפט שלגביהן נטען באופן כללי כי יש בהן שגגה, כאשר ביחס לרובן המוחלט כלל לא הוסבר מהי אותה שגגה ומדוע יש מקום להתערבות. לוּ בשל כך יש לדחות את הבקשה.

3.הרבה למעלה מן הצורך אוסיף כי לא מצאתי שנפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות. המבקש הציע הצעה לפדיון זכויותיו בנכסים, אולם הצעה זו התבססה על חוות דעת שמאיות בלתי עדכניות שנערכו כשלוש שנים עובר להגשתה בשנת 2017. זאת כאשר על פי חוות דעת שהגישה אשתו לשעבר של המבקש בשנת 2018, שוויה של נחלה 16 הכפיל את עצמו מהשווי שהוערך בשנת 2017; על פי חוות דעת שהגיש הנושה בשנת 2020, שוויים של שני הנכסים עלה באופן משמעותי על השווי שהוערך בשנת 2017; ועל פי חוות דעת שהגישו הנאמנים בשנת 2022, שווייה של נחלה 16 עלה בכ-200% על השווי שהוערך בשנת 2017. העובדה שהצעת הפדיון התבססה על שווי שאינו ריאלי נטענה על ידי המשיבים השונים פעם אחר פעם (כמפורט בין היתר בפסקאות 13, 16, 17, 24, 27 ו-30 להחלטת בית המשפט המחוזי), וחרף זאת המבקש לא הגיש הצעת פדיון חדשה או הציג חוות דעת שמאית מטעמו התומכת בשווי מושא הצעתו. בנסיבות אלה, אף בהנחה שעמדה למבקש כטענתו זכות לפדות את זכויותיו בנכסים עובר לדיון בבקשות הנאמנים לפירוק השיתוף, ואף אם לא היה מקום להתנות זכות זו בהצעה לפדיון כלל הזכויות בנכסים – לא נפל פגם בהחלטה שלא להיעתר להצעת הפדיון שלו ולהורות על פירוק שיתוף בנכסים.

4.אף לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט להורות על פירוק שיתוף בדרך של מכירת כלל הזכויות בנכסים לכל המרבה במחיר, מבלי ליתן למבקש זכות קדימה ברכישתן. טענה זו התבססה בעיקרה על סעיפים 101-100 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ברם סעיפים אלה חלים על "משק חקלאי" או בית עסק משותף או דירה המשמשת למגורים משותפים, כאשר בית המשפט המחוזי קבע כי אף אחד מהנכסים אינו עונה על הגדרה זו, והמבקש לא הציג ולוּ ראשית טענה המצדיקה התערבות בקביעה זו. לא למותר לציין כי בהתאם להחלטת בית המשפט, המבקש יוכל להשתתף בהתמחרות שתיערך על ידי הנאמנים, והנאמנים אף הצהירו כי ככל שיהיה בידו להציע הצעה דומה להצעות שיוצעו על ידי צדדים שלישיים, הצעתו תישקל בחיוב.

5.ולבסוף, לא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה לא היה מקום להורות על פירוק שיתוף מקום שבו לגורמים נוספים זכויות במקרקעין ולא ניתנה להם האפשרות להשמיע את טענותיהם בעניין. בית המשפט אִפשר לכלל בעלי הזכויות בנכסים השונים להשיב לבקשות הנאמנים ולהביע את דעתם בעניין. חלק מבעלי הזכויות אכן מימשו זכות זו והביעו את דעתם (מי לחיוב ומי לשלילה), וחלקם בחרו שלא להתייצב להליך. מכל מקום אף אחד מהם לא השיג על החלטת בית המשפט המחוזי.

6.בשולי הדברים, ובהתייחס לטרוניית המבקש כי הנאמנים "לא טרחו" לבדוק את תביעות החוב שהוגשו נגדו, יצוין כי מתגובה שהגישו הנאמנים לבית המשפט המחוזי ביום 11.1.2024 עולה כי כל תביעות החוב הוכרעו וחובותיו המאושרים של המבקש עומדים על סך של כ-7.3 מיליון ש"ח כך שגם בהקשר זה אין מקום להתערבות.

הבקשה נדחית אפוא.