רע"א 919/07 שירי מאיר נ. "מנורה" - חברה לביטוח בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים סגן הנשיאה ש' וסרקרוג, י' כהן ור' שפירא), לפיו נדחה בדעת רוב ערעורו של המערער על פסק דינו של בית-משפט השלום בחדרה (כבוד סגן הנשיא ס' מוחסן), הקובע כי המערער לא הוכיח את טענתו בדבר פגיעה שסבל כתוצאה מתאונת דרכים.

בתביעה שהגיש המערער לבית-משפט השלום, הוא טען

כי ביום 25.3.03 הוסב לו נזק גוף בתאונת דרכים, וכי לפיכך זכאי הוא לפיצוי מהמשיבה, אשר הינה המבטחת של הרכב בביטוח חובה. בית-משפט השלום מצא סתירות מהותיות בין עדותו של המערער לבין המסמכים שהוגשו על ידו, וקבע כי לא נמצא ולו מסמך אחד התומך בעדותו. לאור הפגמים שנתגלו בעדותו של התובע, ובהיעדר ראיה נוספת לחיזוקה, קבע בית המשפט כי המערער לא הוכיח את קיומו של אירוע תאונת דרכים שבו נפגע. המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי, וטען

בו כי הסתירות בין עדותו לבין המסמכים שהוגשו על ידו אינן יורדות לשורשו של עניין, וכי מקור הסתירות הוא בכך שהינו אדם מבוגר, חולני ובעל נכות.

2.

בית-המשפט המחוזי פסק בדעת רוב (השופטים י' כהן ור' שפירא) כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית-משפט השלום. השופטת ש' וסרקרוג, בדעת מיעוט, סברה כי בפניותיו של המערער לבית-החולים יש משום ראשית ראיה לכך שאכן התרחשה תאונת דרכים, ולא ראתה בסתירות בין עדותו לבין המסמכים שהוגשו הוכחה לכך שהמערער מסר גרסה שקרית בקשר לעצם קרות תאונת הדרכים.

השופטת וסרקרוג קבעה אפוא כי היה מקום לקבוע שאכן ארעה תאונת דרכים, וכי יש לבחון את שיעור הנזק, הנראה על פניו מזערי.

3.

בבקשת רשות הערעור חוזר המערער על טיעוניו בערכאות הקודמות וכן מעלה הוא טענות וראיות נוספות. המערער טוען – כהסבר חלקי לסתירה בין עדותו לבין תאריכי הגעתו למיון במרכז הרפואי הילל – כי התאונה ארעה ביום 24.3.03, ולא ב-25.3.03, כפי שטען בערכאות הקודמות. כמו-כן, טוען המערער כי יש בידו ראיות חדשות, שלא היו ברשותו בעת ניהול הערעור בבית משפט קמא. ראיות אלה, לדבריו, מוכיחות את קיום התאונה בתאריך הנטען. הראיות הן הערכת שמאי לנזק לרכב מתאריך 1.4.03, חשבונית מס של סוכנות הרכב בגין התיקונים לרכב מתאריך 27.3.03, וטופס מידע על תאונה ממשטרת ישראל, שהופק בתאריך 28.12.06.

דין הבקשה להידחות.

4.

המערער הגיש את הראיות החדשות במסגרת בקשת רשות הערעור ולא במסגרת בקשה להבאת ראיות חדשות – כנדרש. גם אם היתה מוגשת בקשה זו, בנסיבות העניין לא היה מקום לקבלה. תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ "ד-1984, משמיעה לנו כי אין לבעל דין בערעור זכות קנויה להביא ראיות נוספות, וכי הדבר יותר לו בנסיבות מסוימות ובכפוף לשיקול-דעת בית המשפט. בענייננו, דו"ח השמאי וחשבונית המס בגין תיקון הרכב הופקו בסמוך לתאונה ולמערער אין הסבר מניח את הדעת לכך שלא גילה אותן במועד (ראו לעניין זה ע"א 801/89 כהן נ' שבאם , פ"ד מו(2) 136, 141). תמוהה במיוחד העובדה שהמערער נמנע מלבקש להגיש ראיות אלו במסגרת ערעורו לבית-המשפט המחוזי, לאחר שבפסק הדין של בית-משפט השלום נכתב כי:

לא זו אף זו, אם היתה התנגשות כטענת התובע, ולאור עדותו בביהמ"ש שהוא תיקן את נזקי התאונה ברכב, לא ראה התובע לנכון להגיש דוח שמאי שהוכן בעקבות התאונה או אישור בדבר תשלום נזקיו.

5.

המערער לא מסביר מדוע מסמך המשטרה המתוקן (לטענת המערער) בדבר התאונה, אשר הוגש כראיה חדשה, הופק רק בתאריך 28.12.06 – לאחר מתן פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בערעור בעניין. גם אם טענתו של המערער, בדבר טעות המשטרה בהזנת התאריך בסמוך לתאונה, היתה מתקבלת, הרי לא ברור מדוע בירור סוגיה עובדתית זו לא בוצע בפני הערכאות הקודמות. קשיי זיכרון הנובעים ממצבו הבריאותי הנטען של המערער, אינם יכולים להצדיק הגשת ראיות חדשות בשלב זה, במיוחד כאשר המערער היה מיוצג בכל ההליכים המשפטיים. תאריך התאונה החדש שמציע המערער ליישוב חלקי של הסתירה בין עדותו לבין המסמכים שהגיש, נשען על ראיות אלו, ולכן הסבר זה נדחה אף הוא. טענותיו האחרות של המערער אינן מעלות שאלה משפטית, אלא שאלות עובדתיות, שהוכרעו על-ידי שתי ערכאות קודמות, ובהן בית-משפט זה לא יתערב (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.