רע"א 9191/96 1-4 נ. דיזינגוף סנטר בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י' גולדברג, א' א' לוי וי' דיאמנט), שקיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' טלגם).

המבקשת מעדה ונפלה בעת ששהתה בקניון הידוע כ"דיזנגוף סנטר". כתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף מסויימים, בעטיים תבעה את המשיבה. בבית משפט השלום נקבע, כי נפילתה של המבקשת נגרמה, בראש ובראשונה, כתוצאה מאי-נקיטת אמצעי זהירות מספקים על-ידי המשיבה, בכל הכרוך בסימון המדרגות עליהן מעדה המבקשת ובגידורן. לפיכך חויבה המשיבה לפצות את המבקשת על נזקיה.

הצדדים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי, שדן בערעור קבע, כי הגם שהמשיבה חבה חובת זהירות כלפי המבקשת אין לומר שהפרה חובה זו, משום שאמצעי הזהירות שננקטו על-ידי המשיבה (כפי שנקבעו על-ידי בית משפט השלום) היו מספקים. לפיכך ביטל בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום.

המבקשת מבקשת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. היא מעלה טענות עובדתיות נגד קביעותיהן של הערכאות התחתונות ונגד מיעוט הפיצוי שנקבע למבקשת בבית משפט השלום. המבקשת טוענת עוד, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מתיישב עם פסיקת בית המשפט העליון ועם פסק דין שניתן על-ידי הרכב אחר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. אולם אין הוא מפרטת במה מתבטאת הסטייה הנטענת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. כידוע, ערעור שני ברשות לא יינתן ברגיל, אלא אך ורק בנסיבות מיוחדות, דוגמת מקרים המעוררים שאלות בעלות חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). לא זה המקרה שבפנינו: הערכאות התחתונות לא חידשו הלכות ולא קבעו קביעות החורגות מגדרה של המחלוקת שבין הצדדים שבפניהן. נקודת המחלוקת בשלה בוטל פסק דינו של בית משפט השלום ובשלה מתבקשת רשות הערעור היא בשאלה האם ננקטו אמצעי בטיחות מספקים בסימון המדרגות עליהן מעדה המבקשת ובגידורן. מחלוקת זו היא נקודתית ואין היא מעוררת כל שאלה כללית. העובדה ששתי הערכאות התחתונות הסיקו מסקנות שונות בהתבסס על אותם ממצאים עובדתיים אינה מצדיקה,גם היא, את הבאת העניין בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.