רע"א 2286/00 שמרית תורג'מן נ. זהבה מרקוביץ

בפני בקשה לפטור מאגרה ומערבון.

1.המבקשת מס' 1 נפגעה בפניה בעת שהשתתפה בקיטנה בהיותה כבת עשר. זאת שעה שהשתתפה בתחרות היתולית במהלכה ניסתה להשתחל בין רגלי כיסאות שהיו מוצבים על הקרקע. היא תבעה את המשיבים, מנהלי הקייטנה והמבטחת שלהם. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש. לבנוני) דחה את תביעתה. בית המשפט קבע, כי הפעילות במהלכה נפגעה המבקשת היתה פעילות רגילה, התואמת את גיל הילדים-המשתתפים ואשר אינה כרוכה בסכנה חריגה ויוצאת דופן. ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה בדעת רוב. שניים משופטי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י. יעקבי-שווילי וכב' השופט ס' ג'ובראן) אימצו את פסק דינו של בית משפט השלום. שופט המיעוט (כב' השופט י. גריל) קבע כי היה על מנהלי הקייטנה להקטין את הסיכון הכרוך בפעילות הילדים על ידי מיגון הכיסאות או שימוש בכיסאות קלים שאינם יכולים להזיק. המבקשים מצמצמים את בקשת רשות הערעור שלהם לשאלה אם בנסיבות העניין הופרה חובת הזהירות הקונקרטית על ידי אי נקיטת אמצעי מנע.

2.בבקשה שבפני טוענים המבקשים, כי המבקשת מס' 1 היא קטינה (כבת שבע עשרה), המבקש מס' 3, אביה, הוא גימלאי המתפרנס מגימלה ומקיצבת נכות כללית והמשיבה מס' 2, אמה, עובדת כמטפלת. הכנסותיהם מסתכמות בכ - 7,500 ש"ח (לעניין זה צורפו תלושי משכורת ואישורים מן המוסד לביטוח לאומי). בני הזוג מטופלים בששה ילדים. אחד מהם אסיר, אחת השתחררה מהצבא לאחרונה ואין לה הכנסות והנותרים הם תלמידים. ניהול ההליכים עד כה הסב למבקשים הוצאות רבות וחיובם באגרה ובערבון עתה יביאם לויתור על בקשת רשות הערעור..

3.המשיבים ממקדים את עיקר טיעוניהם בסיכויי בקשת רשות הערעור. אין הם חולקים, למעשה, על טענות המבקשים באשר למצבם הכלכלי, אלא שלטענתם אין בקשת רשות הערעור מגלה אותה חשיבות ואותו ייחוד המצדיקים מתן רשות ערעור שני. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אפילו תינתן במקרה זה רשות ערעור יידחה הערעור לגופו. משום שמסקנותיהן של שתי הערכאות הקודמות היו מבוססות ונכונות: המדובר במשחק שגרתי הכרוך, כמשחקים רבים אחרים, בסיכונים מסויימים - אך לא ברמה ובהיקף המצדיקים את מניעתו או את ניטרולם של כל הסיכונים ההיפוטטים האחרים. לפיכך, טוענים המשיבים, מתבקש כי דוקא עקב קשייהם הכלכליים יידרשו המבקשים להבטיח מראש את הוצאותיהם של המשיבים - הוצאות שהסיכויים כי ייפסקו גבוהים.

4.בהתחשב באמור לעיל, ונוכח הוראות תקנה 13 (א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987- אני פוטר את המבקשים מתשלום אגרה, מחמת מצבם הכלכלי. עם זאת, בכך אין די לשם מתן פטור מחובת הפקדת ערבון (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383). לעניין זה, יש לבחון גם את סיכויי בקשת רשות הערעור. בהקשר זה, סבורני שסיכויים אלה אינם רבים: השאלה שמעוררת בקשת רשות הערעור היא איזה אמצעי זהירות היה על מנהלי הקייטנה לנקוט (אם בכלל) בכל הכרוך בתחרות ההיתולית. שאלה זו, מטיבה, היא שאלה תלויות הקשר המבוססת על עובדות המקרה. השלכותיו הכלליות של המענה עליה הן מועטות. במקרים הדומים דמיון מסויים למקרה זה (וראו, לדוגמא: רע"א 9191/96 חנה סימן טוב נ' דיזנגוף סנטר בע"מ , לא פורסם; רע"א 3339/97 עטייה חיים נ' עירית ירושלים , לא פורסם) לא ניתנה רשות ערעור - בהסתמך על מדיניותו הכללית של בית המשפט העליון בהתייחס לבקשות רשות ערעור (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , לא פורסם). אי לכך, ניתן להעריך, כי קיימת סבירות גבוהה כי בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים תידחה וכי כנגזרת מכך הם עלולים להתחייב בהוצאות המשיבים. על המבקשים לשקול, כמובן, "סיכון" זה בהחלטתם אם להגיש בקשת רשות ערעור אם לאו. חיובם מבעוד מועד במתן ערובה להוצאות המשיבים אינו אלא מתן ביטוי ל"סיכון" האמור. מצוקתם הכלכלית של המבקשים רק מחזקת, בנסיבות, את ההצדקה להבטחת הוצאות המשיבים מבעוד מועד - אם וכאשר יסתיים גם ההליך השלישי בזכיית המשיבים, מן הראוי כי הוצאותיהם יובטחו. אי לכך, אני דוחה את בקשת המבקשים לפטור מערבון. עם זאת, בהתחשב בהיקפה (העובדתי והמשפטי) המוגבל של בקשת רשות הערעור, כמו גם במצבם של המבקשים, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הערבון על סכום מופחת של 7,500 ש"ח.

הבקשה לפטור מאגרה מתקבלת איפוא. הבקשה לפטור מערבון נדחית. המבקשים יפקידו ערבון בסך 7,500 ש"ח תוך ששים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.