רע"א 922/06 רלה וינשטיין נ. הפועלים אמריקאי ישראלי בע''מ

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.10.2005 (השופט ה' ח'טיב) בע"א 1059/05, 1190/05 ובבר"ע 1086/05, בגדרה נדחו ערעורי המבקשת והמשיב על החלטת לשכת ההוצאה לפועל בנצרת, שניתנה ביום 20.2.2005 (הרשמת אריאלי) במסגרת תיק הוצל"פ 10-02031-03-6.

ב.(1) ענייננו בפרשה, שתחילתה לפני כמעט עשרים שנה, עת נטלה המבקשת שתי הלוואות מן המשיב. לצורך קבלת ההלוואה שיעבדה המבקשת לטובת המשיב חנות ורכב שהיו בבעלותה. דא עקא, שהמבקשת לא עמדה בפרעון תשלומי ההלוואות, והמשיב הגיש נגדה תביעה (ת.א. 3652/90).

(2) ביום 16.9.1990 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בחיפה, לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 97,971.71 ₪ בצרוף ריבית מיום 11.1.1990 ועד ליום התשלום בפועל. פסק הדין האמור הוגש על ידי המשיב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (תיק הוצל"פ 02-11559-90-0). תיק זה הועבר מאוחר יותר ללשכת ההוצאה לפועל בנצרת (10-02031-03-6), ובגדרו נדונה בקשת המבקשת מיום 3.1.2001 בטענת 'פרעתי'. טרם פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל האמור פתח המשיב בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה תיק למימוש הבטוחות שנרשמו לטובתו (תיק הוצל"פ 28729/90). בינתיים תפח החוב, כנטען על-ידי המשיב, למעל 6 מליון ₪, דבר שפרטיו אינם מוכרים לי אך מצביע על כך שמוטב היה אילו תמה התדיינות זו מכבר.

(3) בהחלטת ראש ההוצאה לפועל (הרשמת אריאלי) מיום 20.2.2005 נקבע, כי אין מקום לדון בטענת המבקשת, לפיה חובה למשיב נפרע עם מסירת הבטוחות, שכן הטענה מתייחסת לתקופה שקדמה למתן פסק הדין, ועל כן אין מקומה בדיון בטענת 'פרעתי'. עם זאת נקבע, כי על המשיב לזכות את חוב המבקשת בסך של 10,958 ₪ נכון ליום 14.1.1991 בגין מימוש רכבה של המבקשת ובסך של 47,481.12 ₪ נכון ליום 11.5.1992 בגין חיוב כפול, שהושת עליה בשוגג בגין חיובו של נתבע אחר (נתבע 3) בת.א. 3652/90 האמור, בפסק דין שניתן נגדו ביום 11.5.1992. עוד נקבע, כי דין טענות המבקשת בדבר העיכוב במימוש חנותה הממושכנת לטובת המשיב להידחות מטעמי סמכות (ולא לגופו של עניין), שכן מקומן של טענות אלו להתברר בבית משפט מוסמך ולא במסגרת טענת 'פרעתי' בהליכי ההוצאה לפועל. נדחו טענת המבקשת בדבר חיובה בריבית גבוהה מן הקבוע בפסק הדין, שכן טענה זו לא נתמכה בראיות ובחוות דעת מומחה, וטענותיה בדבר תשעה תשלומים ששולמו על חשבון החוב ולא זוכו במועד בו נתקבלו, שכן בסופו של יום, זוכה חשבונה של המבקשת בכל התקבולים המצוינים תוך שערוך בהתאם למועד בו נגבו בפועל.

(4) הן המבקשת והן המשיב ערערו על ההחלטה האמורה. בפסק דינו המפורט והמנומק קבע בית המשפט המחוזי (השופט ח'טיב), כי טענת המערערת, לפיה מסרה למשיב את הרכב והחנות תמורת פרעון החוב מתייחסת לתקופה עובר למתן פסק הדין, ועל כן מקומה של טענה זו אינה במסגרת בקשה של טענת 'פרעתי'; עוד נקבע, כי אין להתערב בקביעתה של ראש ההוצאה לפועל, לפיה הסכום של 10,958 ₪ נתקבל אצל המשיב בקשר למכירת רכבה של המבקשת, וכי צדקה הרשמת בקבעה, שאין לזכות את המבקשת במלוא שוויו של הרכב ביום תפיסתו; כן אומצה מסקנתו של ראש ההוצאה לפועל בכל הנוגע לשיעור הריבית, שעל פיה חושב חוב המבקשת; באשר לעיכוב במימוש החנות נקבע, כי ההכרעה בעניינים אלה מצריכה הכרעה בשאלת האחריות לאי מכירת החנות ובשאלת גובה הנזק שנגרם למשיבה, ככל שנגרם נזק כזה, וכי הסמכות להכריע בשאלות אלו מסורה לבית המשפט ולא לראש ההוצאה לפועל. באשר לשאר טענותיה של המבקשת קבע בית המשפט, כי על ההוצאה לפועל לערוך את החשבון בתיק על פי פסק הדין כאילו היה מוגש לביצוע היום תוך עדכון הסכום בשיעור הריבית שנקבעה בפסק הדין, עד למועד תשלום החוב. לצורך החישוב לא ישוקלל סך של 47,481.12 ₪, שנפסק כנזכר מעלה כנגד נתבע אחר, ושאינו רלבנטי לחוב המבקשת; כן ייזקפו לזכות המבקשת תשעת התשלומים, שפורטו בהחלטת ראש ההוצאה לפועל ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי ושני סכומים נוספים, שהמשיב הודה בהם בסיכומיו, וגם סך של 10,598 ₪ שהתקבל אצל המשיב ממכירת רכבה של המבקשת.

(5) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.(1) בבקשה נטען, כי קיומם של פסקי דין סותרים בשאלת מיהות הפורום, לו נתונה הסמכות להכריע בטענות המבקשת לעניין החנות, מצריך את בירור הסוגיה בגלגול שלישי; כן נטען, כי ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל התנהלו בניגוד לחוק ההוצאה לפועל, בניגוד לכללי הצדק הטבעי ותוך שלילת זכויות יסוד של המבקשת, ומשכך הבקשה דנא נושאת חשיבות כללית וציבורית, המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול נוסף. בהקשר זה נטען, כי למבקשת לא ניתנה האפשרות להעיד את בא כוחו הקודם של המשיב, המשמש כיום כשופט; עוד טוענת המבקשת, כי פסק הדין בערעור מעלה את שאלת חובת הזהירות הקונקרטית והמושגית המוטלת על לשכת ההוצאה לפועל כלפי חייב.

(2) לגופה של הבקשה נטען, כי לאורך השנים הציגו באי כוחו של המשיב מצגי שווא בפני ראשי ההוצאה לפועל, העלימו וזייפו מסמכים ואף הגישו תצהירים כוזבים במטרה להשיג החלטות וצווים כנגד המבקשת. לשיטת המבקשת, יש במעשים אלה כדי להעביר את נטל ההוכחה לחובה אל הבנק, ומשלא הורם נטל זה, יש לקבוע, כי אין חוב בתיק הנידון. כן התבקש ביצוע חישוב נכון של החשבון בתיק על יסוד שווי נכסיה של המבקשת בעת שמסרה אותם למשיב, ולקבוע את הסכום המגיע לה כהחזר מן המשיב. עוד נטענו טענות בעלות אופי חוקתי.

(3) הוגשה גם בקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, נשוא בקשה זו. לעניין זה נתבקשה תשובה. בה ביקש המשיב לדחות את כל טענותיה של המבקשת.

ד.(1) המבקשת העלתה שורה של טענות בדבר מעשי תרמית ומעשים פליליים שביצע המשיב כנגדה וכנגד לשכת ההוצאה לפועל, ושלטענתה התעלם מהם בית המשפט קמא. אין בידי לקבל טענה מעין זו. במסגרת בקשה זו הייתה צריכה המבקשת לפרוש את טענותיה אך כנגד הממצאים והמסקנות, שנקבעו בבתי המשפט קמא. טענה להתנהגות פלילית כלשהי של המשיב מקומו בהגשת תלונה למשטרת ישראל ולרשויות החוקרות – מבלי שכמובן אביע כל דעה שהיא באשר לכך - ולא במסגרת בקשה זו. הוא הדין גם בטענותיה של המבקשת כלפי בא כוחו הקודם של המשיב. לפיכך לא אוכל, כאמור, לקבל טענה זו.

(2) בידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה. היא נשקלת במקרים בעלי חשיבות ציבורית או בעלי חשיבות משפטית, החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 129- 130 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר); ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד 182-177). בא כוח המבקשת, המודע לכלל האמור, ניסה להעטות על הבקשה אדרת של נושא בעל חשיבות כללית וציבורית, אולם לטעמי לאחר העיון, אין הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, וטענות המבקשת תחומות למחלוקות העובדתיות שבין הצדדים, שהוכרעו בבתי המשפט הקודמים.

(3) ככלל, לא בנקל יתערב בית משפט שלערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט דיוני בעקבות שמיעת ראיות (ע"א 1240,558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח', פ"ד נב(4) 563, 569- 570 (השופט י' גולדברג)), וההתערבות בממצאי עובדה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון שעה שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594 (השופטת ביניש); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי

(מהדורה שמינית) 619). המקרה הנוכחי אינו מסוג החריגים, שבהם על ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו בערכאה הדיונית, וקל וחומר, מטעמים טובים של מדיניות שיפוטית ושכל ישר, שאין מקום להתערבות כאמור במסגרת ערעור שני. במה דברים אמורים?

(4) בתי המשפט הקודמים נדרשו לכל הסוגיות העובדתיות שהעלתה המבקשת בגדר טענת 'פרעתי'. כך הכריעו בשאלת התמורה ממימוש רכבה של המבקשת, בשאלת החיוב הכפול וכן בשאלת תשלומים שונים ששולמו על חשבון חובה של המבקשת. לא למותר לציין - והדברים נאמרים כנגד טרוניית המבקשת - כי קביעות הערכאות הקודמות היטיבו עמה במידה רבה בהקשרים שונים, למעט ההכרעה בשאלת שיעור הריבית. אין טענות המבקשת בתיק דנא מצדיקות בחינה עובדתית נוספת, לאחר שנבחנו הן במסגרת דיונית והן במסגרת הערעור, וצלחו את 'כור ההיתוך הראייתי' בשתי ערכאות אלה. בית משפט זה, ככלל, אינו פורום לבירור פרטני של עובדות, הדבר אינו מתפקידו ואינו צריך להיות מתפקידו, ובמקרה דנא אין גם מקום להחזיר את התיק לבירורים נוספים.

(5) באשר לנטל ההוכחה בטענת 'פרעתי'; סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 מטיל את נטל השכנוע בטענה זו על החייב (ר"ע 112/87 א. ארנסון בע"מ נ' דוד פסטרנק בע"מ ( לא פורסם) (הנשיא שמגר); רע"א 5318/01 שרעבי ואח' נ' עמירון סי. טי. אל מימון והשקעות בע"מ (לא פורסם) (השופטת דורנר)). עם זאת, במהלך הדיון עשוי הנטל לעבור אל הזוכה, וזאת אם החייב מביא ראיות אשר תומכות לכאורה בטענותיו: "... מוטל על החייב נטל השכנוע להוכחת טענותיו. נטל זה קבוע ומוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה, מכיוון שרואים את החייב כאילו הוא המוציא מחברו... אמנם במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני להביא ראיות לסתור, וזאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. לנוכח מצב דברים כזה צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענת החייב; אולם תמיד מוטל נטל השכנוע העיקרי על החייב, והוא אשר חייב להוכיח כי הופטר מלמלא אחר פסק הדין" (השופט ד' בר אופיר הוצאה לפועל- הליכים והליכות (מהדורה חמישית) 617- 618).

במקרה דידן, לא הביאה המבקשת מסמכים התומכים בטענותיה ומאמתים את גרסתה. תדפיס תיק ההוצאה לפועל מלמד, כי למעט התקבול עבור מכירת הרכב (שעליו זוכתה בפסקי הדין הקודמים) לא הוכיחה המבקשת, כי המשיב לא דיווח על תקבול כלשהו. אכן, וכדעתה של ראש ההוצאה לפועל המלומדת, גם דעתי אינה נוחה מהעובדה, שתקבולים שונים לא דווחו במועד שבו נתקבלו אצל המשיב, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לאיחורים אלה. עם זאת, נוכח העובדה שבחישוב חובה של המבקשת זוכו תשלומים אלה בסופו של יום תוך שערוך מועד תשלומם, אין מקום להתערבות בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים. לא ראיתי גם מקום לטענות חוקתיות בהקשר דנא.

(6) באשר לטענת המבקשת כנגד השיהוי במימושה של החנות; לדידי, צדקו הערכאות הקודמות בקביעתן, לפיה לטענות המבקשת בעניין זה אין מקום במסגרת טענת 'פרעתי': "סמכות ראש ההוצאה לפועל לברר ולפסוק בטענות החייב לפי פסק דין או מסמכים שדינם פסק דין מוגבלת לטענה, שהחייב מילא או אינו חייב למלא אחרי פסק הדין או המסמך הנדון. אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך לפסוק בתביעות אחרות שיש לחייב כנגד הנושה..." (המ' 283/71 משה אמריגליו ובנו בע"מ נ' נוה פאר יחזקאל בן יצחק בע"מ,

פ"ד כה(2) 407, 411 (השופט - כתארו אז - י' כהן); ע"א 449/83 רבהון נ' ל' גליקמן בע"מ, פ"ד לט(3) 250, 251 (השופט - כתארו אז - ש' לוין); ד' בר אופיר הוצאה לפועל- הליכים והליכות (מהדורה חמישית) 624). טענות המבקשת בעניין זה ביסודן עוסקות בזהות הנושא באחריות לשיהוי במימוש החנות ובנזק שנגרם למבקשת עקב שיהוי זה, ומקומן להידון אינו בין כתלי ההוצאה לפועל אלא בבית המשפט המוסמך (רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות

(לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)). דברים אלה מעוגנים בהיגיון, שהרי אין להפוך את ראש ההוצאה לפועל לערכאה המבררת סכסוכים כשלעצמם. כל עוד מצריכות טענותיה של המבקשת כלפי המשיב בירור ראייתי על ידי בית המשפט, אין בידה להישען עליהן בהליך בהוצאה לפועל בגדרי טענת 'פרעתי'. בדומה, בבש"א (תל אביב-יפו) 3269/02 גלינצמן נ' בנק לאומי

(סגן הנשיא בר אופיר) נאמר: "ניתן לקזז חובות של החייב במסגרת טענת 'פרעתי' באשר חובות אלה מבוררים הם... אולם כאשר נטען לקיומם של נזקים השנויים במחלוקת בין הצדדים- כי אז: בירור העילה לגרימתם ושיעורם אינם בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לדון בהם, אלא להגשת תביעה בבית המשפט המוסמך...". אשר על כן, אם ברצון המבקשת לברר את סוגית השיהוי האמור, המקום אינו בהליכי ההוצאה לפועל, ואיני מביע עמדה לגופן של טענותיה.

(7) עוד נטען בבקשה, כי בסוגיית מימוש החנות סותרות החלטותיהם של בתי המשפט הקודמים החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 120/01, השופטת חפרי-וינוגרדוב) טענה זו יכלה לשבות את הלב, אך לאחר עיון לא ראיתי לקבלה, שכן המבקשת העלתה כאן טענות ממין שונה מאותו הליך, הצריכות להתברר איפוא בהליכים אחרים. כאמור, בהליכים נשוא הבקשה הנוכחית נסבו טענות המערערת בנוגע למימוש החנות על השיהוי במימוש, ועל כן דינן להתברר בפני בית משפט כאמור; לעומת זאת, בה"פ 120/01 הועלתה הטענה, כי המבקשת והמשיב הגיעו להסכם פשרה, לפיו כנגד מסירת הבטוחות (החנות והרכב) תופטר המבקשת מחובה. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, ומסקנתו הייתה כי לא הוכח קיומו של הסכם כאמור. עוד קבע בית המשפט המחוזי שם, כי נוכח העובדה, שגם לשיטת המבקשת נתפסה החנות על ידי המשיב לאחר מתן פסק הדין, מקום בירורה של טענת הפירעון שבוצע מכוח תפיסת החנות הוא בפני ראש ההוצאה לפועל. אכן, לדידי, במצב דברים אחר, בו טענת 'פרעתי' של המשיבה בקשר לדירה לא הייתה מצריכה ליבון עובדתי, ראש ההוצאה לפועל הוא שהיה צריך לדון בטענה. ברם, ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך להכריע בנסיבות בטענה זו, שכן - כפי שהוסבר לעיל – בשל הצורך בבירורים ראיתיים, עליה להתברר בפני בית המשפט המוסמך. חוששני שאין בידי לקבל את טענתה של המבקשת, כי אין בית משפט הנכון לדון בטענותיה. פסקי הדין המפורטים שניתנו בבתי המשפט לדרגותיהם מדברים בעדם, ולמען הסדר הטוב אשוב ואציין כי הטענות שנטענו בהמרצת הפתיחה בפני השופטת חפרי-וינוגרדוב אינן זהות לאלה שנטענו בהליכים בפני הרשמת אריאלי והשופט ח'טיב.

ה.כללם של דברים, אין בידי להיעתר לבקשה. נוכח החלטתה זו, מתייתרת הבקשה לעיכוב הביצוע. המבקשת תישא בשכר טרחתם של באי כוח המשיבה בסך 4,000 ₪.