רע"א 9146/06 שרה מירוצ'ניק נ. נעלה-עמותה להתישבות בשומרון של עובדי תעש''א

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן, א' שילה) מיום 3.10.06, בו דחה בית המשפט את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (השופטת ד' אבי-גיא) מיום 23.7.03.

1.

המבקשת ובעלה, עובד בתעשייה האווירית, חברו עם קבוצת עובדים של התעשייה האווירית ובני זוגם בכדי להקים ישוב חדש בשומרון. מנהל מקרקעי ישראל הקצה לחברי הקבוצה מגרשים להקמת הישוב. על מנת להקל על פיתוח השטח והעבודה מול הרשויות הקימו חברי הקבוצה עמותה, היא המשיבה בעניינינו. הוצאות הפיתוח התחלקו בשווה בין שבעים המשפחות שהיו חברות בעמותה. אולם, במהלך פיתוח הקרקע פרשו מהעמותה חלק מחברי הקבוצה, ביניהם המבקשת ובעלה. העמותה התחייבה להשיב את כספי ההשקעות של הפורשים עם תום שלב האכלוס הראשוני של הקרקע. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב גובה סכום ההשבה של כספי ההשקעות. המבקשת טענה כי סכום ההשבה ליום 26.12.00 עומד על 336,853 ש"ח, לאחר הפרשי הצמדה, ריבית, וקיזוז דמי החברות. מנגד טענה המשיבה כי הסכימה להחזיר את כספי ההשקעה למבקשת, זאת אף על פי שלא הייתה לה מחויבות חוזית לעשות כן, אך לטענתה סכום זה עומד על סך של 66,876.41 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה למדד החל מיום 31.12.94. בית משפט השלום ציין כי מטרת ההשבה היא למנוע התעשרות שלא כדין של צדדים לחוזה שבוטל, ובשל כך, זכאי אדם להשבת כספו בערכו המלא. עם זאת, ישנן שיטות לגיטימיות שונות לחישוב סכום ההשבה. בית המשפט בחר לסטות מהשיטה השכיחה של הצמדה של הסכום למדד הן בשל נסיבות המקרה והן במטרה להגיע לתוצאה אשר תאזן ביתר צדק בין הצדדים. לפיכך קבע בית המשפט, כי לאור הנסיבות, יש לקבל את שיטת השערוך שהציעה המשיבה אשר הבטיחה החזר שווה לחבריה, מה גם שבחינת החישוב שהוצע על ידי המבקשת אינו עושה צדק עם שני הצדדים. בשל האמור, דחה בית המשפט את התביעה והורה כי המשיבה תשיב למבקשת את כספי ההשקעה לפי התחשיב שהונהג לגבי שאר החברים.

2.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן, א' שילה). בית המשפט בפסק דינו מיום 3.10.06 (ע"א 2950/03) החליט לדחות את ערעורה של המבקשת. בית המשפט בבוחנו את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הערכאה הדיונית, מצא שאין מקום לדחותם. לפיכך, דחה בית המשפט את ערעור המבקשת.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט קמא כאשר דחה את הערעור. המבקשת טוענת כי שילמה יותר מהחברים האחרים עבור פיתוח המגרשים ובשל כך זכאית היא לדמי השבה גבוהים יותר. לטענתה, בית משפט השלום טעה בקביעתו כי היא ובעלה פרשו במהלך עבודות הפיתוח, בעוד שהם פרשו מהעמותה רק לאחר סיום עבודות אלו. המבקשת טענה כי חברי העמותה חילקו ביניהם רווחים, ריביות והצמדות ממכירת המגרשים, זאת תוך קיפוח החברים שפרשו, ובניגוד לחוק העמותות, תש"מ-1980. עוד נטען, כי בבוחרו של בית המשפט לסטות מהכלל של עקרון השבת הכספים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961, גרם הוא לעיוות דין, שכן התמורה שהתקבלה מהכספים שהושקעו גילמה מאות אחוזי רווח, ומאחר והמבקשת, לטענתה, עמדה בכל ההתחייבויות לפי החוזה לפיתוח המגרשים, היא זכאית לחלקה ברווח שנוצר. לטענתה, העמותה פעלה בחוסר תום לב תוך העלמת מידע חיוני מבית המשפט.

4.לאחר עיון בבקשה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. טענותיה של המבקשת הינן פרטניות לנסיבות המקרה ואינן בעלות אופי כללי. ככאלה אין הן עומדות באמות המידה שנקבעו בפסיקה לגבי מקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול השלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה בתיק דנן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית, המצדיקה הליך ערעור נוסף, בגלגול שלישי.

5.

ככלל, בית המשפט לא מתערב בממצאים עובדתיים, שכן התערבות בממצאי עובדה תעשה במקרים חריגים בלבד (רע"א 922/06 רלה ויינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ , תק-על 2006(2) 826). המקרה דנן אינו נופל בגדר חריגים אלו, בייחוד כאשר ערכאת הערעור בחרה שלא להתערב בממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית. לפיכך, נסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות מאין זו במסגרת ערעור שני.

6.

על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי לכלל דעה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.