רע"א 9222/08 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ. יוסף כהן

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ ), שבה הוחלט למנות למשיב 1 מומחים רפואיים מכוח סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ) .

המשיב 1 נפגע ביום 17.7.2006 בתאונת דרכים, ונפגע באורח קשה. המשיבים הגישו בגין התאונה תביעה לפי חוק הפיצויים נגד המבקשת. במקביל להליכים לפי חוק הפיצויים הוגשה על ידי המשיבים תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונה כתאונת עבודה. במסגרת הליך זה נקבעה למשיב 1 נכות צמיתה של 5% בתחום האורטופדי ונכות זמנית בתחום הנוירולוגי. המשיבים עתרו בישיבת קדם המשפט הראשונה (27.3.2008) למינוי מומחה בתחום הנוירוכירורגי, ובית המשפט המחוזי החליט ביום 30.3.2008 שאין למנות בשלב זה מומחים מטעם בית המשפט. החלטה זו התבססה על הצורך להמתין להתייצבות מצבו הרפואי של המשיב 1, בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכות זמנית בתחום הנוירוכירורגי. בישיבת קדם המשפט השנייה, ביום 5.10.2008, עתרו המשיבים בשנית למנות מומחים רפואיים. בית המשפט ציין כי "ייתכן כי קדם המשפט נקבע למועד מעט מוקדם בהתחשב בתום תקופת הנכות הרפואית הזמנית שנקבעה על ידי המל"ל", אך לאור מועד התאונה, אי הגשת בקשה לדחיית מועד הדיון והעובדה שהתובע טרם זומן לוועדה רפואית נוספת של המוסד לביטוח לאומי חרף בקשותיו בעניין, קבע כי יש למנות מומחים בתחום הנוירוכירורגיה, בתחום אף אוזן גרון, בתחום הריאות ובתחום הפלסטיקה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

2.

המבקשת טוענת כי לאור פסק הדין שניתן ברע"א 1902/05 דהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) (לא פורסם, 26.5.2005) (להלן: עניין דהן ), אין מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט מקום בו נקבעה לנפגע נכות זמנית על ידי המוסד לביטוח לאומי אך טרם נקבעה לו נכות צמיתה. עוד טוענת המבקשת כי לאור פסק הדין ברע"א 8595/07 והבה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.12.2007) (להלן: עניין והבה ), "ברגע שבחר התובע מסלול לניהול תביעתו עליו לדבוק במסלול זה ואין באפשרותו לדלג ממסלול למסלול לפי נוחיותו".

המשיבים מצדם סומכים ידם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, הקביעה אם יש להמתין לקביעת הנכות הצמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי במקרים שבהם נקבעה על ידי המוסד נכות זמנית, צריכה להיעשות בכל מקרה על פי נסיבותיו ואין לקבוע בעניין זה מסמרות. לדבריהם, במקרה שלפנינו התועלת במינוי מומחים מטעם בית המשפט עולה על החיסרון שבמינוי. לדעת המשיבים אין להקיש מעניין והבה

לענייננו, שכן שם נדונה שאלת פרשנות המושג "מועד שמיעת הראיות" לפי סעיף 6ב ואילו ענייננו עוסק בעצם מינויים של מומחים מטעם בית המשפט. לבסוף, טוענים המשיבים כי מפרוטוקול הדיון מיום 27.3.2008 עולה שהמבקשת עצמה הצהירה כי לא תתנגד למינוי מומחים מטעם בית המשפט אם לא תקבע למבקש נכות צמיתה באוקטובר 2008.

3.

דין הבקשה להידחות. כבר נקבע כי "על פי נוסח הסעיף 6ב' רק קביעת דרגת נכות 'על פי כל דין' שנעשתה לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים תחייב לצורך תביעה כזו. מכאן אתה למד, שהמחוקק ראה לנגד עיניו את האפשרות שיתקיימו הליכים לקביעת דרגת נכות לפי שני החוקים - הן על פי חוק הפיצויים והן על פי כל דין אחר - ורק אם הקביעה לפי האחרון תקדים את שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים, רק אז תגבר ותחייב קביעה כזו" (רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו , פ"ד מז(4), 89, 95-94 (1993)). קביעה זו יפה גם לענייננו. אכן, בעניין טטרו נקבע כי קיימים מקרים שבהם ייתכן כי יש מקום להמתין לקביעת הנכות הצמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (שם, בעמודים 97-96). אך אין לקבוע כי בכל מקרה שבו נקבעה לניזוק נכות זמנית על ידי המוסד לביטוח לאומי על בית משפט להמתין לקביעת הנכות הצמיתה על ידי המוסד, וכי נשללת במקרה זה האפשרות למנות מומחים מטעם בית המשפט. שיקול הדעת בעניין זה מסור לערכאה המבררת בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (ראו אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 462 (מהדורה שלישית, 1999)). פסק הדין בעניין דהן הכיר אמנם באפשרות שהערכאה המבררת תבחר להמתין לקביעת נכות צמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי כאשר נקבעה כבר לניזוק נכות נמנית, והדבר אף מתבקש במקרים מסוימים. אולם, אין בפסק הדין קביעה נחרצת לגבי הדרך שעל הערכאה המבררת לנקוט בה ואף הוטעם כי "אם יתברר כי בתוך מועד סביר לאחר תום התקופה לגביה נקבעה בינתיים נכות זמנית למבקש לא תקצב לו נכות קבועה, יהא מקום לשקול מחדש את הבקשה למינוי מומחים". גם פסק הדין בעניין והבה אינו מוביל לתוצאה שונה בענייננו, משעוסק הוא בשאלה אחרת: פרשנות התיבות "לפני שמיעת הראיות" בסעיף 6ב לחוק הפיצויים במצב שבו נקבעו אחוזי נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי לאחר שהוגשו לבית המשפט חלק מחוות דעת המומחים הרפואיים שמונו, אך בטרם הוגשה חוות הדעת בתחום אחד נוסף.

4.

לגופו של עניין, קביעתו של בית המשפט המחוזי התבססה על הזמן שחלף ממועד התאונה, על ההתנהלות הדיונית של המבקשת ועל העובדה שלא נקבע מועד לזימונו של המשיב 1 לוועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי. לנתונים אלה מתווספת עמדתה של המבקשת – כפי שהיא עולה מפרוטוקול הדיון מיום 27.3.2008 – כי "אם באוקטובר לא תקבע נכות צמיתה, אני אסכים למנות מומחה". בנסיבות אלה, אין לומר כי קביעתו של בית המשפט המחוזי חורגת משיקול הדעת המסור לו ויש לדחות את הבקשה. איני רואה להתערב בשלב זה בקביעתו הזמנית של בית המשפט המחוזי בדבר תשלום שכר המומחים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.