רע"א 9230/16רע"א 9230/16

1.

המבקשת והמשיבה הן חברות העוסקות בייצור פרופילים העשויים אלומיניום. כמקובל בענף, ובהתאם לדרישת מכון התקנים, הפרופילים מסומנים באמצעות חריצים או בליטות לכל אורך הפרופיל על מנת שניתן יהיה לזהות את יצרן הפרופיל.

2.

הן המבקשת והן המשיבה הגישו בקשה לרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר לרישום הסימון שלהן על הפרופילים כסימן מסחר. סימונה של המבקשת, כפי שביקשה לרשמו, הוא חריץ אורכי במפתח של 120 מעלות; וסימונה של המשיבה, כפי שרשמה אותו בעבר ועתה, לאחר שנמחק בשנת 2006 בשל אי תשלום אגרה, ביקשה לחדש את רישומו הוא "פס אחד" אורכי (למעשה מדובר בבקשה לרישום שני סימני מסחר - חריץ אורכי ובליטה אורכית).

3.

המשיבה הגישה את בקשתה ביום 24.8.2011, ואילו המבקשת הגישה את בקשתה ביום 25.8.2011. בקשתה של המבקשת התקבלה לרישום והסימון פורסם להתנגדויות. המשיבה התנגדה לרישומו של הסימון כסימן מסחר בטענה כי הסימון דומה עד מאוד לסימון שלה, וכי יש בו כדי להטעות ולעודד תחרות בלתי הוגנת.

4.

הפוסקת בקניין רוחני, ז' ברכה , קיבלה את התנגדות המשיבה לרישום סימונה של המבקשת כסימן מסחר, על יסוד סעיף 11(6) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה ) הקובע כי "סימן שיש בו עדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר" אינו כשר לרישום . נקבע כי קיים דמיון רב בין הסימון של המבקשת לבין זה של המשיבה, וכי אף שמרבית הפרופילים של המשיבה מסומנים בבליטה ולא בחריץ יש קושי להבחין בין השניים. כן נקבע כי המשיבה הוכיחה כי רכשה מוניטין רב וכי תוצרתה מזוהה על ידי הציבור הרלבנטי באמצעות סימן "הפס האחד". אשר לבחירתה של המבקשת דווקא בסימן החריץ האורכי, נקבע כי היא אינה מנותקת מהמוניטין הרב של המשיבה.

5.

למעלה מן הצורך, בחנה הפוסקת את יתר טענותיה של המשיבה, ובכלל זה את טענתה החלופית כי סימנה הוא "סימן מוכר היטב" כמשמעות המונח בסעיף 11(13) לפקודה. סעיף זה קובע כי "סימן שהוא זהה או דומה עד כדי להטעות לסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן היטב או לגבי טובין מאותו הגדר" אינו כשר לרישום . הפוסקת קבעה כי סימנה של המשיבה אינו סימן מסחר מוכר היטב בין היתר משום שמידת הייחודיות בו אינה רבה וכי נתח השוק של המשיבה הוא כ- 20% בלבד. עם זאת, חזרה הפוסקת והדגישה כי בשל המוניטין הרב שרכשה המשיבה בשוק הרלבנטי, רישום הסימן של המבקשת עלול להטעות את הציבור הרלבנטי ולעודד תחרות בלתי הוגנת.

6.

המבקשת הגישה ערעור על החלטת הפוסקת והמשיבה הגישה ערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי (השופטת ע' זינגר ) דחה את שני הערעורים ואישר את קביעותיה של הפוסקת.

בפסק דינו נדרש בית המשפט לטענה - העומדת אף במוקד בקשת רשות הערעור - לפיה סעיף 11(13) שהוסף לפקודה בשנת 1999 כחלק מהתחייבויותיה של מדינת ישראל במסגרת הצטרפותה להסכם שהקים את ארגון הסחר העולמי ( WTO ) להתאים את חוקיה לדרישות המוגדרות בהסכם הטריפס ( Agreement on Trade-Related Aspects of Intellectual Property Rights Including Trade in Counterfeit Goods ), איין הלכה למעשה את סעיף 11(6) לפקודה, בשל כך ששניהם עוסקים באותה סיטואציה - חשש מהטעיה לגבי סימן מסחר מוכר היטב. בית המשפט דחה את הטענה, וקבע כי הפסיקה שנסבה סביב סעיף 11(6) לפקודה לא תחמה את השימוש בו לגבי סימן מסחר מוכר היטב, וכי בפרקטיקה ניכר הצורך להשתמש בסעיף במקרים של חשש מהטעיה בשל סימן מסחר בעל מוניטין רב שאינו מגיע בדרגתו לסימן מסחר מוכר היטב.

7.

כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען כי הפרשנות שנתן בית המשפט לסעיף 11(6) היא מרחיבה ובלתי מאוזנת, וכי תוצאת פסק הדין היא הרחבת תחום המונופולין של בעל סימן המסחר שאינו רשום ואינו מוכר היטב. הודגש כי השימוש בסעיף 11(6) לאורך השנים, עוד לפני התיקון משנת 1999, היה כפוף לכך שהסימן המתחרה יהיה מוכר היטב, ולכן פסיקת בית המשפט המחוזי סוטה מההלכה הפסוקה. עוד נטען כי התכלית שבהוספת סעיף 11(13) לפקודה הייתה ליתן הגנה עודפת לסימן מוכר היטב שאינו רשום, וודאי שלא הייתה כוונה לייצר עילת התנגדות חדשה ורחבה על בסיס סעיף 11(6), וכי הסיבה להשארתו של סעיף 11(6) היא בין היתר מתן הגנה מפני הטעיית הציבור או תחרות בלתי הוגנת בקשר עם סגולות הטובין הנושאים את הסימן. לחלופין נטען, כי גם אם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיף 11(6) היא הנכונה, הרי שבית המשפט טעה בזיהוי התנאים הנדרשים לצורך הפעלת הסעיף.

8.

המשיבה מצדה טענה כי אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן, שכן השאלה אותה מעוררת המבקשת כלל איננה שאלה בעלת חשיבות כללית. לגופו של ענין נטען כי הפרשנות הנטענת בבקשה של סעיף 11(6) היא שגויה ומוצגת באופן בלתי מדויק, וכי השימוש שנעשה בכלל, ובמקרה זה בפרט, בסעיף 11(6) למניעת רישומם של סימנים שעלולים להטעות את הציבור, הוא שימוש ראוי שעולה בקנה אחד עם לשון הסעיף, תכליתו וההלכה הפסוקה.

9.

למען הסדר הטוב יצוין כי המבקשת ביקשה להגיב לתשובת המשיבה, אך לא ראיתי מקום להיענות לכך.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. זאת משום שלא התרשמתי כי השאלה אותה מעלה המבקשת היא אכן שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מן הענין של הצדדים הישירים להליך וככזו מצדיקה דיון בערכאה שלישית במספר.

אין חולק כי רשם הפטנטים מוסמך, ואף חייב, שלא לרשום סימן מסחר אם הסימן המבוקש עלול להטעות את הציבור; ולמעשה המחלוקת בין הצדדים תחומה לשאלה האם די בכך שהסימן המבוקש דומה עד כדי הטעיה לסימן אחר בעל מוניטין רב, או שמא יש להראות שהסימן האחר הוא סימן מסחר "מוכר היטב" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה; כלומר דרגה גבוהה יותר של מוניטין ומוּכרות. מבלי להיכנס לטיעונים לכאן ולכאן, איני סבור כי שאלה זו כשלעצמה מצדיקה מתן רשות ערעור. בהקשר זה אציין כי לא שוכנעתי, על בסיס הנטען בבקשה, שלשאלה זו ולהכרעה בה יש השלכה מהותית על חופש העיסוק וחופש התחרות בחיי המעשה.

11.

עוד אציין, כי לא התרשמתי שאופן הצגת הדברים באשר להלכה הפסוקה בענין סעיף 11(6), לפני חקיקתו של סעיף 11(13) ולאחריה, נעשה בצורה מדויקת, ואיני סבור שהכרעתם של בית המשפט המחוזי ושל הפוסקת בקנין רוחני סטתה, כנטען, מההלכה המחייבת.

12.

סוף דבר:

בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.