רע"א 9236/10 ציונה כהן נ. רשות הפיתוח ע''י מינהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגניות הנשיאה א' קובו ו- מ' רובינשטיין

והשופטת ע' צ'רניאק ) בע"א 1764/08 מיום 16.11.2010, בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ר' ניב ) בת.א. 11527/05 מיום 30.3.2008, במסגרתה נדחתה על הסף התביעה שכנגד שהגישה המבקשת מחמת השתק פלוגתא.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המבקשת מעורבת בהליכים משפטיים הנוגעים לנכס מקרקעין המצוי בבית דגן (להלן: הנכס ) מזה כשני עשורים. תביעותיהם של המבקשת ובני משפחתה נדונו לפני ערכאות משפטיות שונות שוב ושוב, לרבות לפני בית משפט זה. בין המבקשת לבין בני משפחתה קיים סכסוך אודות זכויות בנכס שאותן קיבל, לטענתה, אביה בשנות הארבעים של המאה העשרים. ביום 25.7.1994 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופט ה' פינשטין ) בת.א. 3382/89 בו עתרה המבקשת לפינוי וסילוק ידה של אחותה ובני משפחתה השוהים במקרקעין, לטענתה שלא כדין מאחר ואביה שהיה בעל הזכויות בנכס נתן לה במתנה זכויות אלו. לאחר שבית משפט השלום שמע עדויות וניתח באופן מקיף את הראיות שהובאו לפניו הוא דחה את תביעתה של המבקשת וקבע כי המבקשת לא הוכיחה כלל כי עומדת לאביה זכות כלשהי לגבי הנכס כלפי רשות הפיתוח או עמידר, בציינו את הדברים הבאים:

"...ראשית, התובעת (המבקשת – י.ד.) לא הוכיחה כלל, (בראיה חפצית או אחרת), כי עומדת לאב זכות כלשהי ואף זכות אישית כלפי רשות הפיתוח או עמידר (שכלל לא ברור כיצד היא קשורה לעניין). דהיינו, במישור הראייתי נכשלה התובעת לחלוטין בהוכחת זכות, כאמור...".

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה.

2.

תביעת פינוי שהוגשה על ידי אחיה של המבקשת כנגדה וכנגד אחותה נדחתה אף היא בשל נימוקים דומים לאלו שפורטו בפסק דינו של השופט פינשטין תוך שנקבע כי אחיה של המבקשת לא הוכיח כי לאב היו זכויות בנכס. ערעור על פסק דין זה נדחה אף הוא על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שאישר את קביעותיו של בית משפט השלום וקבע כי לא הוכח שהיו לאביה של המבקשת זכויות בנכס. כפי שעולה מהחלטתו של בית משפט השלום, בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין לבית משפט זה נדחתה אף היא.

3.

במסגרת תביעה נוספת שהגיש אחיה של המבקשת כנגדה וכנגד בני משפחה נוספים כמו גם כנגד רשות הפיתוח ועמידר בנוגע לזכויותיו הנטענות בנכס, הגישה המבקשת תביעה שכנגד בנוגע לזכויותיה הנטענות בנכס. בית משפט השלום דחה את תביעתה בנימוק של השתק פלוגתא בהתבסס על קביעתו של השופט פינשטין ועל רקע השתלשלותם של ההליכים המשפטיים במסגרתם הפך פסק דין זה לחלוט. בית משפט השלום דחה את טענותיה של המבקשת כי אין זהות בין העילה שנדונה לפני השופט פינשטין לבין העילה בתביעתה שכנגד. בית משפט השלום קבע כי למבקשת ניתן יומה בבית המשפט והיא לא הצליחה להוכיח זכויותיה בנכס. בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום תוך שקבע כי אכן ישנו השתק פלוגתא בנסיבות העניין.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

4.

המבקשת טוענת כי טענותיה במסגרת התביעה שכנגד לא התבררו במסגרת פסק דינו של השופט פינשטין

ומדובר בעילות תביעה שונות. לטענתה, עקב ריבוי ההליכים בעניין הנכס נוצר הרושם כאילו זכויותיה הוכרעו, אולם זהו רושם מוטעה. לטענתה, החלטותיהן של הערכאות המשפטיות הקודמות פוגעות בזכותה לקבל את יומה בבית המשפט. המבקשת מוסיפה ומפרטת טענותיה לגוף העניין אולם לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לפרטן.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

6.

הלכה מושרשת היטב היא כי הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

633-632 (מהדורה עשירית, 2009);

משה קשת

הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי

ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. סבורני, כי בנסיבות העניין המבחנים הנ"ל אינם מתקיימים מהטעמים המפורטים להלן.

7.

הכללים בדבר השתק פלוגתא הינם כללים מושרשים וידועים היטב בשיטת המשפט הישראלית [ראו למשל: נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 192-135 (1991)] ואותם יישם בית משפט השלום בהחלטתו. אף המבקשת אינה טוענת לקיומה של שאלה משפטית עקרונית הטעונה הבהרה באשר למצב הנורמטיבי החל בעניין השתק פלוגתא ולכל היותר ניתן להבין את טענותיה כמכוונות כנגד יישומם של הכללים בדבר השתק פלוגתא בנסיבות המקרה הקונקרטי. משכך, אין בטענותיה של המבקשת כדי לבסס עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה ובהתקיים המבחנים האמורים בלבד [ראו והשוו: בע"מ 929/11 פלונית נ' פלוני

(לא פורסם, 3.2.2011), סעיף 13].

8.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.