רע"א 9242/09 ראאד חמדאן נ. מוסך מרום טל בע"מ

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיאה מ' ארד, והשופטים ד' חשין ונ' סולברג) במסגרתו נתקבל ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופט ר' וינוגרד).

המבקש נפגע במהלך עבודתו אצל המשיבה 1 עת נפל דרך חלון פרספקס הקרוע בגג המשותף למוסך שבבעלותה ולמוסכים אחרים. בית משפט השלום קבע כי נכותו הרפואית של המבקש היא בשיעור של 14.5% וכי נכות זו מורכבת מ-10% בגין הפגיעה ביד ו-5% בגין שבר דחוס בחוליה לפי סעיף 37(8)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בבואו לחשב את סכומי הפיצוי להם זכאי המבקש, קבע בית משפט השלום כי קיימת זהות בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית, מאחר שמדובר בנכות אורטופדית.

2.

הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט ציין כי תקנה 37(8)(א) לתוספת, דנה ב"שבר של גוף חוליה שהתרפא" ולפיה במצב "בלי תזוזה נכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו" יש לקבוע נכות רפואית של 5%. בית המשפט הגיע למסקנה כי לאור תקנה זו ולאור הממצא העובדתי של המומחה כי אין למבקש מגבלה כלשהי בתנועות הגב, הרי שמדובר בנכות רפואית בלבד, הנעדרת כל משמעות תפקודית. בהתאם לאמור, ביסס בית המשפט את חישוב הגריעה מכושר השתכרותו של המבקש על 10% בלבד ולא על 14.5% כפי שקבע בית משפט השלום. על קביעה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, על פני הדברים לא היה מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום; ואולם, בהתאם לכלל האמור הנקוט בידינו, מקל וחומר אין מקום להתערבותנו, ובוודאי שלא בגלגול שלישי ובהעדר שאלה משפטית עקרונית המצדיקה לעשות כן.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.