רע"א 9257/08 פאוזי אבו עוואד נ. מינהל מקרקעי ישראל כמנהל מקרקעי המדינה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים זיאד הווארי, אסתר הלמן ושאהר אטרש) אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' ס"נ שכיב סרחאן) לקבל את בקשת המשיב לפי פקודת בזיון בית המשפט.

1.

בין המבקש למשיב ישנה מחלוקת בעניין זכויות בחלקה בה תפס המבקש חזקה. ביום 28.1.01 הגיש המשיב תביעה לסילוק ידו של המבקש מהחלקה ובקשה לאסור עליו להיכנס לחלקה ולבצע בה פעולה כלשהי. ניתן צו מניעה אשר בהמשך הומר להסכמה בין הצדדים המתירה למבקש אך להשקות את מטע העצים בחלקה ולטפל בו מבלי לשנות את המצב הקיים ומבלי לבצע כל פעולה של בנייה או גידור.

ביום 30.5.07 הגיש המשיב בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה ) בה נטען כי בניגוד לצו המניעה בנה המבקש בחלקה מבנה המשמש כמסעדה וכן ביצע עבודות בניה וגידור נוספות. המבקש הודה בעובדות אך טען כי עבודות הבניה הושלמו כבר ולכן אין מקום לשימוש בפקודה אשר צופה פני עתיד. כמו כן טען כי צו המניעה הקבוע אינו אוסר עליו לנהל בחלקה מסעדה או עסק אלא נאסר עליו לבצע עבודות בניה.

2.

בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיב. בית המשפט קבע כי צו המניעה ניתן לאכיפה באמצעות הפקודה וכי אין חולק כי המבקש הפר את צו המניעה באפן חמור ונמשך. בית המשפט קבע כי המבקש מזלזל בבית המשפט ובהחלטות השיפוטיות. עוד קבע בית המשפט כי המבקש מסרב לחדול מהפרת צו המניעה וכי אין דרך אפקטיבית אחרת לגרום להפסקת ההפרה. לפיכך נקבע קנס יומי בסך 750 ₪ בגין כל יום נוסף שבו מפר המבקש את צו המניעה.

3.

ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום נדחה. בית המשפט המחוזי בחן את התנאים להטלת סנקציה לפי הפקודה וקבע כי כולם מתקיימים. נקבע כי צו המניעה הינו ברור וניתן לאכיפה באמצעות הפקודה. כן נקבע כי אין חולק שצו המניעה הופר. בית המשפט הסכים כי הליך לפי סעיף 6 לפקודה הינו צופה פני עתיד ומטרתו אכיפתית ולא עונשית, אך קבע כי במקרה זה ניהול העסק בלי רישיון עסק מהווה הפרה נמשכת של צו המניעה אשר אסר כניסה לשטח למעט לצורך השקיית מטע העצים וטיפול משמר בלבד. בית המשפט ציין כי נגד המבקש ננקטו הליכים שונים, כגון צו הפסקה שיפוטי והגשת כתב אישום, אך כל אלו לא מנעו ממנו להמשיך ולהפר את צו המניעה הקבוע. לפיכך היה מקום לנקוט בהליך לפי הפקודה. לבסוף נקבע כי גובה הקנס שהוטל על המבקש הינו מידתי ואינו עולה על הנדרש.

4.

מכאן הבקשה שבפני. המבקש טוען כי הבקשה מעלה שתי שאלות בעלות חשיבות עקרונית: פרשנות המונח הפרה נמשכת או מתחדשת של צו מניעה לצורך הליך לפי הפקודה; ומתי ניתן לומר כי ננקטו כל ההליכים האלטרנטיביים לאכיפת צו מניעה שלאחריהם ניתן לפנות בהליך לפי הפקודה.

המבקש שב וטוען כי צו המניעה הקבוע אוסר עליו לבנות בשטח, אך מאחר שהבניה הסתיימה כבר לא ניתן להפעיל כנגדו סנקציה לפי הפקודה אשר מטרתה אינה עונשית.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. מטרתו ותנאיו של סעיף 6 לפקודה נידונו בעבר על-ידי בית משפט זה (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49 (2004); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק , פ"ד נג(3) 337 (1999)), ולא מצאתי כי בקשה זו מעלה שאלות החורגות מעצם יישומם של עקרונות שנקבעו זה מכבר. הערכאות דלמטה קבעו כי ניהול המסעדה על שטח המחלוקת מהווה הפרת צו המניעה הקבוע, וכל עוד ממשיך המבקש בהפעלת העסק יש בכך הפרה נמשכת של צו המניעה. כן נקבע כי ננקטו כל ההליכים האלטרנטיביים האפשריים להפסקת ההפרה, אך אלו לא סייעו במניעתה. בכך יישמו הערכאות דלמטה את הוראת הפקודה ואת ההלכות שנקבעו בעניינה, ואין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)). מעבר לדרוש אעיר כי מהדברים עולה כי התנהלותו של המבקש הינה חסרת תום לב. המבקש מודע לכך שהפר את צו המניעה באופן בוטה ותוך התעלמות מצווים שיפוטיים, ולמרות זאת מנסה הוא להתפלפל על מנת שצו המניעה לא ימנע ממנו להמשיך ולהפעיל במקום המחלוקת את המסעדה שבנה בניגוד לצו. התנהלות זו כשלעצמה מצדיקה את דחיית הבקשה.

כאמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.