רע"א 9264/16 שלי פוניאצ'יק ע"י יהודית פוניאצ'יק ע"פ י נ. קובי אבר

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.10.2016 (ע"א 40212-10-15, השופט מ' יפרח ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 14.7.2015 (ת"א 57790-11-12, השופטת נ' ברוורמן ).

2.המבקשת והמשיבים הם בעלי הזכויות בדירות בבית משותף המצוי ברחוב בן גוריון בתל אביב (להלן: הבית המשותף ). מקורה של המחלוקת ביניהם הוא בפעולות הקשורות בהרחבת דירתה של המבקשת, הממוקמת בקומה האחרונה של הבית המשותף (להלן: הדירה ). ההרחבה התבססה על החלטה שהתקבלה על ידי אסיפת הדיירים של הבית המשותף, שבה נקבע כי גגו של הבניין יוצמד לדירות המצויות בקומה האחרונה בבית המשותף, כל דירה על פי חלקה היחסי, תוך שבעלי אותן דירות ישלמו דמי איזון ליתר בעלי הדירות.

3.המשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום ובה טענו כי המבקשת לא העבירה לידיהם את דמי האיזון. המבקשת מצידה טענה כי הצדדים הגיעו להסכמות ביניהם המהוות חוזה מחייב שבמסגרתו נערכה התחשבנות סופית בכל הנוגע לדמי האיזון. המבקשת אף הגישה תביעה שכנגד לפיצוי בסך 275,000 שקלים מהמשיבים בגין הפרת החוזה האמור וכן בגין ניהול רשלני של נציגות ועד הבית והוצאת דיבה כנגדה וכנגד אמה.

4.בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים במלואה וחייב את המבקשת בתשלום של דמי איזון בשיעור שנקבע על פי חוות דעת שמאית, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. בית משפט השלום קבע כי ההסכמות אליהן כיוונה המבקשת לא השתכללו לכדי חוזה מחייב בשים לב לכך שחלק מבעלי הזכויות בבית המשותף סירבו לחתום עליו. כן נקבע כי לא בוצע כל תשלום בעקבות הסכמות אלה. בית משפט השלום אף דחה את התביעה שכנגד שהגישה המבקשת.

5.המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וזה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי על כל חלקיו. ראשית, נדחתה טענה שהעלתה המבקשת לעניין התיישנותה של התביעה לתשלום דמי האיזון. שנית, נדחתה הטענה לפיה חלק מהמשיבים לא זכאים לדמי האיזון שכן לא היו בעלי זכויות בבית המשותף בעת קבלת ההחלטה על ההרחבה. שלישית, נדחו טענות כנגד חוות הדעת השמאית שעל פיה נקבע גובהם של תשלומי האיזון.

6.הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת, המייצגת את עצמה, טוענת כי התוצאה שאליה הגיעו הערכאות הקודמות "מקוממת ולא סבירה בעליל" וכי היא מטילה עליה עול כלכלי כבד. באופן יותר ספציפי, הבקשה כוללת שלל טענות כנגד קביעותיהן של הערכאות דלמטה, אשר בעיקרו של דבר חוזרות על הטענות שנדחו על ידן.

7.לאחר שבחנתי את טענות המבקשת הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

הבקשה אינה מקיימת את אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כלל הטענות המועלות בבקשה הן טענות "ערעוריות" באופיין הנוגעות לסכסוך הקונקרטי בין הצדדים, אשר נדונו והוכרעו על ידי שתי הערכאות הקודמות, ואין בהן כדי לעורר כל שאלה משפטית עקרונית באופן המצדיק דיון בגלגול שלישי.

8.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.