רע"א 9288/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. דני חסן

1.המשיבים הגישו תביעה כספית בבית משפט השלום בנתניה כנגד המבקשת בגין סירובה להשתתף בנזקים שנגרמו להם כתוצאה מפריצה לביתם ומגניבת מכוניתם באירועים שונים. בעלי הדין היו חלוקים ביניהם בנוגע לתקינות מערכת האזעקה שהותקנה בבית ובאשר להיותה "תנאי מוקדם" לקיום הפוליסה. כן היו חלוקים בנוגע לשיעור הנזק שנגרם למשיבים כתוצאה מהפריצה וגם בנוגע לגניבת הרכב. בית משפט השלום (כב' השופט ח' כבוב) קבע בפסק דינו מיום 23.9.01 כי לאור כלל הפרשנות כנגד המנסח ולאור האמור בפוליסה עצמה, התנאי הנוגע לאזעקה אינו תנאי מוקדם לקיום הפוליסה. עוד קבע כי עדות המשיבים באשר לשיעור הנזק שנגרם היתה בלתי מהימנה ולא עקבית, וכי המשיבים אף לא הביאו לעדות את הטכנאי שבדק את האזעקה ומחדל זה פועל לרעתם. לאור זאת קבע כי את שיעור הנזק שנגרם "על דרך האומדנה בסך של 20,000 ₪". גם בקשר לרכב שנגנב קבע בית המשפט כי עדות המשיבים היתה בלתי מהימנה, ואולם לאור נסיבות גניבת הרכב מצא לנכון לפצות את המשיבים בסך של 84,000 ₪, לאחר ניכוי של 20% משווי ערך הרכב כפי שהוערך על ידי שמאי, מאחר שזכו בהנחה בשיעור זה בשל הצהרתם בדבר העדר תביעות קודמות, למרות שלא היו זכאים לקבלה.

2.על פסק הדין של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בו טענה כי היה על בית המשפט לדחות את תביעת המשיבים. המשיבים הגישו מצידם ערעור שכנגד ובו טענו כי הם זכאים לפיצוי מלא בגין הנזק שתבעו.

בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא, השופט י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין) החליט בפסק דינו מיום 12.7.05 לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד. בית המשפט החליט שלא להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, והסיק כי בנסיבות המיוחדות שנפרשו בפני בית משפט השלום, הגיע האחרון לתוצאה הראויה. עוד קבע כי מדובר בפשרה סבירה לאור הראיות שהובאו ובבחינת התמונה הכוללת של המקרה, אותה מצא מאוזנת כראוי. לפיכך, כאמור, דחה את הערעורים.

3.על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי. לטענתה, אף ללא התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום היה מקום לקבל את ערעורה: המשיבים רימו את המבקשת בכך שהצהירו כי לא הגישו תביעות בעבר בנוגע לרכבים - כך נקבע כממצא עובדתי - וחרף זאת לא נשללו מהם תגמולי הביטוח בניגוד לאמור בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"). עוד נקבע כי לו היתה המבקשת יודעת את העובדות לאשורן "ספק רב" אם היתה מבטחת את המשיבים. לפיכך, לטענתה, היה על בית המשפט לפטור את המבקשת כליל משיפוי המשיבים; הפחתת 20% משווי הרכב נעשתה ללא כל בסיס ובניגוד להלכה ולדין. לטענת המבקשת היה מקום לדחות את התביעה גם בנוגע לפריצה לבית שכן לא הוכח כי מערכת האזעקה היתה פעילה ותקינה והמשיבים אף לא הוכיחו את שווי הנזק שנגרם להם. עוד טוענת המבקשת כי לא נעשתה "פשרה" בפסק דינו של בית משפט השלום, ואף לא התבקש "לפשר" בין בעלי הדין.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שהיא האמונה על שמיעת העדים, בחינת הראיות וקביעת הממצאים העובדתיים, ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים. התערבות בממצאים אלה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת מקרה בו נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשרשו של עניין או שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים על פניהם. כל עוד יש לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט דלמטה יסוד ושורש בחומר הראיות, לא יתערב בהן בית המשפט שלערעור (ראה: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי , פ"ד נב (2) 582, 594 ; י' זוסמן,

סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) בעמ' 856 ).

5.כאמור, קבע בית משפט השלום ממצאים עובדתיים שאומצו על ידי ערכאת הערעור ואף המבקשת מאמצת ממצאים אלה, ואולם טוענת היא כי היה מקום לקבל את ערעורה על פי ממצאים אלה. אכן, הלכה היא כי הפרת חובת הגילוי לפני כריתת חוזה הביטוח עלולה לשלול בתנאים מסוימים זכות המבוטח לתרופות. יחד עם זאת מדובר בחובה מצומצמת שלא בנקל ניתן לקבוע כי הופרה (דיון נרחב בסוגית היקף חובת גילוי לפי סעיף 6 לחוק ראה בפסק הדין שניתן בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוח פיאמנטה ז"ל ואח' (טרם פורסם)). במקרה שלפניי נקבע כממצא עובדתי כי המשיבים לא גילו כי הגישו תביעות בעבר בנוגע לרכביהם ולכן זכו בהנחה שלא היו זכאים לה. הגם שאין להקל ראש בכך עדיין לא היה באי גילוי זה כדי לשלול מהם פיצויים כליל, אלא רק את שווי ההנחה לה זכו בגין הצהרתם בדבר העדר תביעות, שכן לאור נוסח הפוליסה והקביעה העובדתית כי אכן התרחשה פריצה קבע בית משפט השלום כי בנסיבות אלה זכאים המשיבים לפיצוי, תוך הפחתת סכום ההנחה לה זכו. בית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין של בית משפט השלום. בנסיבות אלה, וגם בהתחשב בגובה הסכום שנפסק לא מצאתי כי המבקשת הצביעה על שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או כללית באופן המצדיק מתן רשות לערער (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128).

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.